חומרים משני תודעה הפכו להיות חלק ממגרש המשחקים של ילדים ומתבגרים צעירים מידי. סיגריות, סמים, אלכוהול, כדורים למינהם הפכו להיות נפיצים ומנורמלים.השימוש בהם הפך להיות נורמלי, כזה ש”כולם” עושים בו שימוש, יש גם מי שמקשר את השימוש בחומרים לגיל ההתבגרות. השימוש בחומרים מגיע מתוך סבל, תסכול וכאב. לרוב למול חוסן רגשי לא יציב. המטרה למנוע סבל - התצאה מעגל סבל נוסף - מדרון חלקלק.

התמכרות נמשעת לנו מילה רחוקה, קשה , כזו ששיכת לאנשים לא טובים, לא ערכיים, עבריינים ועוד. במציאות של העידן החדש ההתמכרות לסמים, ואלכוהול, תרופות, גזי קצפות נוכחת היום במרחבים של ילדים צעירים מידי, זה מתחיל מוקדם מידי ונוכח מידי. אבל המציאות של ילדים ומתבגרים היום מנכיחה מחלות חדשות, התמכרויות שבהן המוטיב המרכזי הוא התנהגות, מין דפוס פעולה מעגלי שמבקש לטפל בסבל, מבקש לפתור קושי מהתמודדות ומייצר מעגל חדש של סבל והתמכרות והולכת ומתהדקת.ההתמכרויות החדשות הללו מסוכנות ובעיקר מבלבלות ובעיקר מייצרות סבל מתמשך שמשאיר עקבות בנפש.התמכרות למסכים ורשתות חברתיות, גיימינג, פורנוגרפיה, מין, הימורים, קניות ועוד

גיל ההתבגרות - מסע שמחייב אותם להיות חסינים רגשית, עם תחושת מסוגלות, אומץ ובעיקר עם קבלה עצמית ואהבה עצמית - עמוד שדרה רגשי יציב. בפועל, הם מגיעים למציאות החיים עם תודעה שה"חיים תותים", שיש את מי שיסדר עבורנו את המציאות שלא יהיה קשה בתוכה, שיש הורים ואנשים בוגרים שיסדרו הכל, שאין צורך להתאמץ, שלא צריך לעבוד קשה ובעיקר התחושה שמנהלת אותם היא תחושת ה"מגיע לי" ותחושת התלות שמייצרת תחושת מסוגלות מעורערת וסף תסכול נמוך. התובנות הללו מייצרות תסכול שנצבר בתוכם, הם חיים בתוך בועה, שם הם מגדלים חרדות, פחדים ומחשבות מורכבות וקשות לגבי המציאות, בעיקר לגבי היכולת שלהם לשרוד אותה. המרחב מציע להם "פתרונות קסם" : סמים, אלכוהול, מסכים, אלימות , זנות ועוד כל אלו נגישים וזמינים במרחב והופכים להיות "נורמליים". בצד השני של נדנדת החיים נמצאים ההורים שלפעמים "הולכים על ביצים", לא לגמרי מבינים מה נכון , מפחדים לפגוע בילדים, מנסים לשמור ולגונן ולעיתים נמנעים, דוחים, מתנתקים ועוצמים עיניים. לפעמים במקום לחזק מבצעים החלשה הירואית קשה ומורכבת.

חוויה מטלטלת פוגשת את הנפש, משפיעה עליה וזורעת בתוכה פחדים, זכרונות, תמונות וגם לא מעט רגשות קשים. אירועים מטלטלים נענים לרוב בתמיכה, אמפטיה והמון שיח רגשי - אנחנו ממוקדים בטיפול ברגש ובהמון מנוחה ותרגילי הרגעה . התפקיד ההורי דורש מאיתנו טיפול בעצמנו וטיפול בילדים שלנו, תיווך של האירוע, שיח בריא שמקדם חוסן ולא מייצר פחד. אירועי טראומה יכולים לייצר פוסט טראומה ויחד עם זאת הם הזדמנות לטעת חוסן נפשי, התמודדות וצמיחה של הנפש.

חרם/ נידוי/ דחייה חברתית נוכחות במציאות של הרבה מאוד ילדים, ההתמודדות עם החרם וההשפעה שלו היא לא רק של הילד המוחרם, גם ה"קולות השותקים" שנוכחים במרחב מושפעים ממנו. לאקלים החברתי יש תפקיד משמעותי ביצירת מרחב בטוח עבור הילדים/מתבגרים, אקלים חברתי מוגן יכול להיות עוגן רגשי משמעותי עבור הילדים במסגרות החינוך.

חרם חברתי היום, בתרבות של הרשתות החברתיות הוא צורב עוד יותר, הוא חשוף, מהיר, מדביק, מגיע למרחקים ונמצא מתועד כל הזמן. אין לילדים היום לאן לברוח, גם כשהם בבית הם בתוך הזירה החברתית, חיים בתוך תחושת הניתוק הכואבת הזו יחד עם המון רגשות של קנאה, שנאה עצמית, חוסר הערכה, כניעה והמון המון בדידות וכעס. את הזעם שלהם הם מוציאים בבית, או בתוך עצמם, בהרס עצמי, בשתיקה או בבריחה לעבריינות, סמים, אלכוהול ועוד.

חרדה חברתית אחת המגפות השקטות שאט אט צצות על פני השטח, חרדה שמתייחסת לתפיסת העצמי של אדם את עצמו. הפרעת החרדה החברתית היא הפרעת החרדה הנפוצה ביותר באוכלוסייה (4%-9%). סוגיה כאובה מאוד שמטרידה גם הורים שמנסים בכל דרך לפתור את החרדה דרך דרישה להתאמות סביבתיות והקלה על הקושי ובעצם מחזקים את החרדה. חרדה שהתשתית המרכזית שלה היא ערך עצמי, חרדה שיושבת על בושה והסתרה תמידיים, פוגשת את האגו ומייצרת מנגנונים של הימנעות ודחיינות שמשמרים ומעמיקים את החרדה החברתית. ילדים ומתבגרים יכולים לסחוב את החרדה שנים רבות, ככל שהיא משתמרת ככה היא יותר נוקבת ויותר עוצמתית, יותר חודרנית ויותר הרסנית.

תפקידי הסמכות ההורית היציבה הוא לאפשר להם לבנות עמוד שדרה רגשי, לבחון מציאות ובעיקר לאפשר להם שקט ומקום מבטחים, גבולות שומרים ויציבים, נוכחות הורית משמעותית, השגחה במציאות מסוכנת והמון המון יציבות בתוך החיים הסוערים שלהם. סמכות הורית יציבה היא "מגן הנפש" של ילדים ומתבגרים והיא נדרשת היום יותר מאי פעם, הליכה על ביצים, חשש הורי, גוננות, פיצוי וכו' מייצרים החלשה הירואית, ילדים שגדלים בלי יכולת להתמודד עם מציאות ומתקשים להתחיל את החיים הבוגרים שלהם בצורה עצמאית.