בלוג - מתבגרים על זה #טיפול רגשי

חרם שקט ונוכח בעוצמה, כזה שמתרחש בלי מילים, נוכח במלוא העוצמה, מתיש את הנפש, משאיר אותה בודדה מול התעלמות, מול שקט רועם ושורט, שקט שכל הזמן מזכיר שאת לא חלק מהלהקה, מהמנגינה של הכיתה, את לא שייכת, מוזרה, אחרת. היא הגיעה לחטיבה ונכנסה לכיתה שבה החליטו שהיא אוויר, שהיא לא קיימת, הכל נעשה בשקט מופתי שמגיע בצורה של התעלמות טוטאלית. היא מתהלכת ככה כמו שקופה שנתיים, מנסה לקלוט מבטים, לייצר תקשורת, להתחבר, להיות חלק ובשום מקרה היא לא מקבלת מענה או הושטת יד.

אתגר נובמבר - הוא אתגר עולמי שבו בני הנוער מתמודדים עם ניסיון לא לאונן במהלך כל החודש. בחודש דצמבר יש אתגר הפוך לאתגר נובמבר ושם מאוננים לפי היום בחודש. האתגרים הללו ששמים את המיניות במקום פרוץ ולא פתוח, מסוכן ולא בטוח ובעיקר קיצוני ותחרותי בעצם שמים את המינות במקום פומבי שאין בו אינטימיות ואין בו פרטיות. האם האינטימיות ז"ל ? עד כמה היא משמעותית בתוך מיניות ועד כמה היא מגנה על הנפש? - אתגר נובמבר - מדריך להורים איך לייצר תפיסת עצמי גבוהה שלא מחפשת פומביות במיניות ואיך לנצל את האתגר כדי ללמוד על תפיסת המיניות שלהם ולצקת שם ידע ואג'נדה שיסיעו להם לבחון מיניות בגישה ביקורתית ולא ממקום של סחף וחרדה.

מה קורה בתוך המח של הילדים שלנו מתוך אלפי שיחת איתם בקליניקה,מה מתרחש בתוך הניידים והצ'אטים שלהם (אתם אפילו לא מדמיינים), מה הפעילות המינית שלהם כוללת ועד כמה כולנו צריכים להתעורר, לשפשף היטב עיניים ולהבין שאנחנו צריכים להפסיק לשתוק את קולנו!!. אסור לנו להתבלבל פה הכוונה היא לא להיות רק חברים שלהם, הכוונה היא להיות הורה שנמצא נוכח, יודע ומכיר את העולם שלהם, הורה יציב שבונה בהם עמוד שדרה שישרת אתם לבחון מציאות, להבין איפה עובר הגבול ומה הקול הפנימי שלהם אומר להם, איך מקשיבים לו בתוך כל כך הרבה קולות חזקים שיש להם בראש.

אובדן של הורה זה כאב וסבל נוכחים וכאובים עד מוות, אובדן של הורה בגיל ההתבגרות זה כאב שמצריך חוסן, עיבוד אבל, זמן והמון המון תמיכה, תקווה, אופטימיות ורצון עז להמשיך לשרוד. מקרה קליניקה מאתגר של למידה על כוחה של הנפש להתמודד, על כוחה של אהבה, כוחה של תמיכה וחדוות חיים. פרידה ואובדן ואבל הם תמיד מורכבים בגיל ההתבגרות, התפקיד ההורי הוא להיות שם עבורו כמבוגרים במרחב, להיות שם באמפתיה ולא בגוננות. בתמיכה ועם המון תקווה ואופטימיות

איך ניראה המימוש העצמי היום? מימוש עצמי מגיע היום דרך הרצון להיראות, להיות "שווה", מפורסם, שידברו עלי, שיעשו לי לייקים, "מקובל", יסגדו לי, יתנו לי תשומת לב בכל דרך אפשרית. השיח של ילדים ומתבגרים היום הפך להיות כזה שהמימוש העצמי והרצון להגשים חלומות גדולים וגרנדיוזים מגיע דרך הרשת, כאשר אתה מאחורי פילטר (מאחורי הקלעים) אבל ממש במרכז העניניים. והבנה חשובה ומשמעותית, הילדים ברשת מקבלים שטיפת מח ברשת שמייצרת מין הבנה מעוותת שבה כולם יכולים להיות נועה קירל, עומר אדם או כל כוכב אחר ברגע אחד בלי יותר מידי השקעה.

את רעד הקול והבכי של האימא היקרה הזו אני לא אשכח לעולם, שיחת טלפון מרגשת של אימא מודאגת שמתמודדת עם מתבגר צעיר ומדהים שלטענתה צריך ריפוי בנשמה, במיוחד עכשיו לפני שהוא שנה הבאה עולה לחטיבה. בפגישה הראשונה הם ספרו עליו שהוא מקסים, נדיב, אכפתי, רגיש עם נשמה גדולה ותמיד נפגע, מסתגר, לא מצליח להתמודד חברתית. הם קוראים לו "מוזר".

לא פעם שמעתי את המשפט "בנות זה של אבא..." ואולי יש בו משהו. כשהן ממש תינוקות זה כיף ענק, האב'וש החדש כבר הצטרף לתפקידים המסורתיים של אימא – הוא מחליף חיתולים, עושה מקלחת, מבשל, ממש דמות שמתפתחת לה בשנים האחרונות ואם יורשה לי לפרגן להם, יש משהו מאוד מעורר השראה ביכולת שלהם להיכנס לתוך ה"חצר" של האימהות ועדיין להגיע לשם עם עצמם, כמו שהם, בדרך שלהם שיש בה משהו רגוע יותר, שקט פנימי נעים. כל זה מצוין עד שזה מגיע לרגע שפתאום לתינוקת הקטנה שלהם צומחים ניצנים, הגוף מתעגל, היא מקבלת מחזור, צומח לה שיער, ופתאום מילדה היא הופכת לנערה, ואב'וש קופא, עוצם עיניים ונכנס לסוג של חרדה תמידית.

בטח יצא לכם לכם לשמוע את השם הזה פ די די בימים האחרונים, ואם עדיין לא שמעתם אז חשוב שתכירו, כי יש לנו כהורים עכשיו הזדמנות פז ללמוד ולהכיר את האנשים שדרכם הילדים/ המתבגרים שלנו למדים את העולם. הזדמנות להבין מי הם האנשים שמשפיעים על התודעה שלהם ועל האמונות והתפיסות שלהם את המציאות. לפרשה הזו יש כל כך הרבה כוח, הילדים שלנו יודעים ועוקבים אחריה, למדים אותה היטב ומכירים את כל הרכילות סביבה, מעודכנים בכל הפרטים הכי קטנים של הפרשייה המורכבת הזו. כמות הצפיות והשיתופים של סרטוני הטיק טוק והאינסטגרם בפרשיית פי די די היא היסטרית.

היא לא מתקשרת עם אף אחד בבית, אין לה חברות, היא כל היום בחדר עסוקה באיפור , בעיקר שחור, בבגדים מוזרים. היא בת 14 והיא לא עושה כלוםםםם לבד, אפילו לגשת למכולת היא לא מוכנה, לנסוע באוטובוס זה אחרי שכנועים מטורפים, להיכנס לכיתה, לכתוב בקבוצה, מפחדת מהעולם, פשוט סיוט, אנחנו חווים סיוט.הטיול האחרון שלנו היה זוועה, הרגשתי כאילו אני סוחב איתי תינוק שלא מסוגל לעשות כלום וכל הזמן מתלונן, דובון לא לא כזה, כפוית טובה. אני נשבע שאני לא יוצא עם המשפחה הזו במיוחד עם אלה (שם בדוי) לנופש יותר, בטח שלא לחו"ל. זהו נשברתי ממש, ואני אדם חזק.

אתגר 100 גברים ב 14 שעות, כוכבת האונליפנס לילי מפורסם ללא הרף ברשתות החברתיות, הילדים שלנו חשופים למידע ולתיאור של האתגר הזה וחווים בנפשם מנעד רחב של רגשות מציפים, החל מחשש ופחד אולי אפילו אימה ועד לרגשות של דחף בלתי נשלט ורצון להיות חלק מהאתגר הזה. חלקם ירגישו שהם יכולים להיות חלק ממנו וחלקם יצליפו בעצמם ויעמיקו את תחושת הבדידות ואובדן הערך העצמי שלהם. מה המשמעות של חשיפה לאתגר הזה בלי נוכחות של קול הורי שפוי ? עד כמה חשוב שתכירו כהורים את החשיפה לאתגר ואת המשמעות של ההד התקשורתי סביבו? איך מקיימים שיח עם הילדים שלנו על זה ? ועד כמה זה מחויב במציאות ומסייע לנו להבין ובעיקר לשמור עליהם, על התודעה ועל הנפש

לא כזו תמימה, עובדה שהיא חזרה שוב ושוב ..... פרשת אייל גולן והעדות של טאיסיה זמולוצקי ממשיכה להדהד, וקולות הביקורת כלפיה צפים ועולים ברשת וגם בשיח של לא מעט מתבגרות ומתבגרים מולי "שלא תשחק אותה תמימה ... היא ידעה לאן היא הולכת...." זה בהחלט יכול להיראות כאילו היא ידעה והלכה "בעיניים פקוחות" לטרף הזה, זה חשוב שנבין שזה בהחלט יכול להיראות לנו דבילי או לא הגיוני או לא נכון, או כמו שהנוער מכנה את זה "פיקמי". אבל חשוב לי להסביר פה את התופעה הזו שבה נפגעות תקיפה מינית ממשיכות ללכת "בעיניים פקוחות" לטרף הזה כנגד כל היגיון או שכל ישר.

המאמר סוקר את תופעת האינסלים (Incel) כתת-תרבות דיגיטלית מסוכנת של גברים החווים בדידות קיצונית וניכור, המיתרגמים לשנאת נשים ואלימות. הכותבת מדגישה את הפער בין אידיאל היופי הבלתי מושג ברשתות לבין המציאות, מצב המוליד תחושת קורבנות ורצון להשתייך לקהילות המזינות ייאוש וזעם. הטקסט קורא להורים ואנשי חינוך להכיר את השפה הדיגיטלית ואת עולמם הרגשי של בני הנוער כדי להוות עבורם "מגן נפש". במקום לנקוט במדיניות של הדרה וסילוק, המאמר מציע לבנות קשר מבוסס אמון ותיקוף רגשי לחיזוק הערך העצמי של המתבגרים. לסיכום, המחברת מדגישה שהתערבות מוקדמת ונוכחות הורית יציבה הן קריטיות למניעת הידרדרות להקצנה והרס עצמי במרחב הווירטואלי הפרוץ. השיח סביב המיתוג אינסל הוא אתגר שמחייב ראשית הכרה שהוא קיים, למידה של המציאות הווירטואלית וההשפעות שלה על תפיסת המציאות של ילדים ומתבגרים בעידן הווירטואלי שבו מה שרץ ברשת כאילו מודפס אצלם במח במדפסת עם דף רציף כל היום. המושג הזה, שהפך למילת גנאי, שיצר מין קהילה שחיה תחת התיוג הזה מתייחס לשאלה מאוד מורכבת ששייכת לגבריות בעידן הזה, איך גבריות נתפסת?, עד כמה היא קשורה לחומר ולמראה חיצוני, ליחסים שבין המגדרים ולעוד המון סוגיות שקשורות במתבגרים בעידן הזה. אחד בדברים הכי חשובים שהורים וצוותי חינוך ובכלל בוגרים משמעותיים בסביבה הוא לזהות את הגרעין הרגשי החברתי, להבין לעומק מה נקודת החיבור לקבוצת ההשתייכות. ולא רק לאינסלים, לכל קבוצה.