שיח מתבגרות עם אבות - מיניות על הפרק

 לא פעם שמעתי את המשפט "בנות זה של אבא..." ואולי יש בו משהו. 

כשהן ממש תינוקות זה כיף ענק, האב'וש החדש כבר הצטרף לתפקידים המסורתיים של אימא – הוא מחליף חיתולים, עושה מקלחת, מבשל, ממש דמות שמתפתחת לה בשנים האחרונות ואם יורשה לי לפרגן להם, יש משהו מאוד מעורר השראה ביכולת שלהם להיכנס לתוך ה"חצר" של האימהות ועדיין להגיע לשם עם עצמם, כמו שהם, בדרך שלהם שיש בה משהו רגוע יותר, שקט פנימי נעים. כל זה מצוין עד שזה מגיע לרגע שפתאום לתינוקת הקטנה שלהם צומחים ניצנים, הגוף מתעגל, היא מקבלת מחזור, צומח לה שיער, ופתאום מילדה היא הופכת לנערה, ואב'וש קופא, עוצם עיניים ונכנס לסוג של חרדה תמידית.

הייתי בת 13, אהבה ראשונה, פרפרים בבטן, התרגשות מופלאה של גיל ההתבגרות, נשיקה ראשונה וקצב פעימות לב מואץ, מהול בסומק לחיים ילדי ותמים. חזרתי הביתה מוקסמת, מרגישה בתוך ענן של אושר, ואבא שלי חיכה לי בסלון החום עם הפרווה של פעם ושאל "איפה היית עד עכשיו?" (אז לא היו לנו ניידים). "היי, אבא, הייתי עם שרגא, טיילנו ברחבה של הקניון". 

את המבט החשדני שלו, המבועת, החושש, אי אפשר היה להסתיר. היום, כשאני נזכרת ברגע ההוא אני מבינה כמה הוא דאג ופחד ולא היו לו את המילים לומר לי את זה. המבט שלו שמהול בפחד נצור בי עד היום. למחרת שוחחנו, שרגא ואני, בטלפון, שיחה של מתבגרים מאוהבים. 

לא הייתה שם מיניות ולא גסויות, הייתה שם שיחה על נשיקה, על היכרות עם הגוף שלנו, על אהבה ועל רצון להיות יחד. כשסיימתי את השיחה והגעתי לסלון, אבא שלי הודיע לי שאני לא נפגשת יותר עם שרגא, לאחר שצותת לשיחה (פעם זה היה אפשרי, בטלפון הקווי של הבית). 

אני זוכרת את המבט שלו: "אמרת לי שטיילתם בקניון... אני לא מוכן שתיפגשי איתו יותר". הוא אפילו לא היה מסוגל להסתכל לי בעיניים ולדבר איתי על נשיקה, מיניות ועוד. כל אלו היו תפקידיה של אימא שלי, שגם לה היה קשה מאוד לשוחח על הנושא הזה, ואני נשארתי בתוך השתיקה, מנסה להבין את התמונה הכוללת לגבי עצמי, לגבי התחושות שלי, לגבי מיניות ובכלל. 

לאב'וש יש לא מעט יתרונות ביצירת שיח על מיניות עם המתבגרים וגם עם המתבגרות דווקא. 

אז הינה כמה טיפים חשובים לאבא שרוצה להיות שם ולתת מידע, להיות שותף לחוויות של המתבגרת שלו, להתרגש איתה יחד ולתת לה כלים שישרתו אותה במיניות הבוגרת שלה. 

השיח הזה, דווקא עם אב'וש, יכול לספק גם זווית חיובית למיניות, זווית שלא עוסקת רק בפחד מהיריון, ניצול וכולי, הזדמנות לתת גם צבע אחר לשיח הזה ולחבר את המיניות לעונג, לחיובי, לשמחה, לאהבה. 

וכן, זה לא מוזר שאבא ידבר עם הבת שלו, בדיוק כמו שזה בסדר שאימא תדבר עם המתבגר שלה. זה בסדר גמור כל עוד השיח מותאם לגיל, למערכת היחסים בין המתבגרת לאבא, והכי חשוב – למוכנות הרגשית ולפתיחות לשוחח על הנושא. זו נקודת המוצא שממנה צריך להתחיל לבנות את הגשר. 

אנחנו צריכים להשתחרר מהפחד של היריון, אונס, ניצול מיני וכולי ולהכניס לתודעה שלנו גם חוויות של עונג בהקשר של מיניות, להרחיב קצת את התפישה המחשבתית האבהית של "אני יודע מה בנים רוצים" ולחשוב שגם בנים רוצים מגע מיני שמגיע ממקום של אהבה וחיבור, ולא רק ממקום של חרמנות וסיפוק היצר. 

אם אב'וש יצליח להתבונן על בתו נהנית מהמיניות שלה ומהגוף שלה, יהיה קל יותר לקיים את השיח הזה ממקום יותר חיובי ופחות ממקום של פחד וסכנה. לאבא שלי הייתה בראש תמונה עם פריים מאוד מצומצם על מיניות. 

בפריים הזה היו רק היריון ואימהות. גם החגיגות סביב קבלת המחזור החודשי היו סביב התעודה והאישור לכך שנוכל ללדת ילדים ולהיות אימהות, לקיים את מצוות פרו ורבו. 

לא הייתה שם לרגע אחד שמחה על יכולתנו ליהנות מהמיניות שלנו. גם היום יש אבות שזו התמונה שיש להם בראש, ואם נרצה לשנות אותה ולהוסיף לה קצת עומק, רגש, עונג, שמחה נצטרך להתחיל במילים, במילים האלו שהלוואי שהיו לאבא שלי כשהוא הבין שהתנשקתי עם שרגא בפעם הראשונה, את המילים האלו שיחליפו את הפחד והמועקה ואת סרטי האימה שרצים לאב'וש בראש בתסריט של רגעי אושר, התרגשות ופרפרים בבטן. אז עכשיו, כשאב'וש קצת הפשיר, ובדמיון שלו יש גם חוויה של חיזור ואהבה ובכלל, סצנה חיובית ולא מאיימת, בואו נמצא את המילים שמחוברות לתמונות של עכשיו ולא של פעם, לתחושות חדשות שיאפשרו לנו להתגבר על הפחד וגם על הבושה והמבוכה מול המתבגרת שלנו.

בשלב הזה שבו הן הופכות לנערות ונפרדות מהילדות, הגוף שלהן מתחיל להשתנות, להתפתח מינית. אנחנו, ההורים, משדרים לעיתים מסרים שעלולים להתפרש כאילו הגוף שלהן הפך עכשיו למוקד סכנה. בשונה מבני הנוער שמתבגרים ולא זוכים ל"אזהרת מסע" על הגוף שלהם, למתבגרות שלנו אנחנו דואגים לאותת במשפטים כמו "תיזהרי לבד בלילה, שימי לב לא ללכת במקומות חשוכים" והמשפט של אבא שלי, "תשתי רק מפחית סגורה, שלא ישימו לך משהו במשקה", צרוב לי היטב בתודעה. 

אז הגוף שלהן מאותת להן פיזית והורמונלית, והמסרים שלנו מאותתים סכנה ומה הן? מה קורה אצלן בתוך הרגשות? הן מתבגרות מבחינה מינית ומתחילות להרגיש משיכה, מיניות, חשק מיני, גירוי מיני, כשבראשן יש כל הזמן "אזהרת מסע". חלקן גדלות כשהן בצומת מבלבל, כשמצד אחד הן רוצות להכיר את גופן וליהנות ממנו, ומצד השני הסכנה ואולי אפילו הפחד מאותתים כל הזמן עם צ'קלקה אדומה. אז איך מקיימים את השיח הזה, שבין אב'וש למתבגרת שלו, שיח שמטרתו, מעבר לתמרורי האזהרה והשמירה, גם שיח שמעודד מיניות חיובית שמתחברת לעונג ולהנאה?

אחרי שהרחבתם את העדשה ואתם כבר מסוגלים לראות את המתבגרת שלכם בבגרותה המאוחרת יותר נהנית ממגע מיני, והרי כולנו רוצים שהן יהיו מאושרות ושמחות בגופן, ירגישו ראויות, לא מרצות, יפות ומושכות. הינה, עכשיו אפשר לשחרר קצת את הפחד ולגעת בנושא הכל כך מפחיד הזה, וזה חשוב כל כך כי החיבור שלהן לעצמן, לאהבה עצמית, מתחיל ממש עכשיו יחד עם ההתפתחות המינית והפיזית. בשיח עם המתבגרות שלהן, אימהות יכולות להיות בסוג של הזדהות עם הבנות, בנושאים כמו המחזור החודשי, הסרת השיער, שימוש בפדים וכולי, אבל לאב'וש יש תפקיד אחר. 

אבוש יכול להביא את נקודת המבט הגברית, וזה הדבר הכי עמוק ומשמעותי שהמתבגרת שלכם יכולה לקבל מכם, מין חותמת משמעותית שאתם יכולים לתת לה בשלב הזה, של הבלבול, שבאמצעותה אתם יכולים לייצר גם סוג של שקט. 

כשאבא שלי אמר לי "את לא נפגשת איתו יותר", הבטן שלי התהפכה. הבנתי שאני צריכה לפנות בצומת של הבלבול לצד של "הגוף שלי הוא סכנה" ולא לצד של "עונג והנאה מהגוף שלי". 

כשאתם תהיו שם עם מבט קורן ותנו להן אישור ליהנות מעצמן יחד עם מסרים של שמירה, הן יהיו בטוחות יותר בגוף שלהן וכשיגיעו לצומת של הבלבול, הן ילכו בטוחות יותר לצד של העונג, הצד הזה, שבו אתם רוצים לראות את המתבגרת שלכם בסופה של הדרך. כשאתם שם, מחייכים ומאפשרים, במקום זרעים של פחד, אשמה והסתרה, אתם זורעים זרעים של ביטחון, יכולת להקשיב לעצמי, עונג ובעיקר נקודת ייחוס משמעותית, עוגן יציב שדרכו המתבגרת שלכם תדע לבחור בין הטוב לרע. 

זה מתיישב על שכבת מגן הנפש וננעץ בה להמשך חייה, מגן עליה הרבה יותר טוב ממסרים שמתמקדים בפחד ובסכנה. הינה חמישה כללים חשובים לניהול השיח הזה, ושימו לב: זה שיח ולא "בואי לשיחה", שיח שמטרתו לתת מידע, להכיל רגשות ולהיות המציל שיושב בסוכה, רואה, שומר, מכוון, חבר טוב ויציב שהעיניים נשואות אליו כדי לדעת מתי לפנות ימינה ומתי שמאלה בצומת הבלבול. 

• שבו בסוכת המציל – לרוב הבנות לא מגיעות מיוזמתן לשוחח עם אב'וש על מיניות, על חברים, על יחסי מין ועוד, אבל חשוב שהן ידעו שאנחנו יושבים בסוכת המציל ואנחנו תמיד הכתובת עבורן, כדי לזרוע במוחן את המודעות הזו, לאפשר להן ולנו לפתוח את הפה ולדבר על הנושא. נתחיל בנושאים שקל לנו להתחבר אליהם ומנגד, המתבגרת שלנו נמצאת במצב רגשי שמאפשר לשוחח עליהם. מתחילים בקטן ואט-אט מחזקים את השיח. דמיינו שיש לכם בורג רופף שאתם אט-אט מבריגים עד להתייצבות מרבית. ספרו לה על דייטים שלכם, על החברה הראשונה שלכם, על המפגש עם אימא שלה, על חוויות ילדות שלכם, וכך תייצרו קרקע ספוגית ורכה עם קצת הומור שמשחרר את המבוכה. תרגלו את זה וחזקו את השיח אט-אט.
• אותתו ימינה בצומת הבלבול – חשוב לתת להן אזהרות, לשתף אותן בפחדים שלנו, ללמד אותן לשמור על גופן ויחד עם זאת, אנחנו רוצים לסמן להן גם ללמוד ליהנות. בצומת הזה שבה הן נמצאות היו אלו שמייצרים את הביטחון לפגוש את העונג, תנו להן אישור ליהנות, לאהוב, להתרגש, למרות הפחד והשמירה עליהן. היו האבא הזה, שבמקום לומר "את לא נפגשת איתו", מחייך ואומר "איזה כיף לראות אותך מתרגשת", ואפשר להוסיף "תשמרי על עצמך", אם זה ממש זועק מתוככם.
• המתנה הכי משמעותית שאבא יכול לתת למתבגרת שלו היא לייצר עבורה מרחב חיובי שנותן אישור למיניות, לאהבה, לעונג, למגע, לרומנטיקה ולעובדה שהיא יכולה להיות מאוהבת וגם מחוזרת. אני כותבת את השורות האלו ורואה בדמיוני מה עובר לכם בראש ודווקא בגלל זה אחזק ואומר ששיח כזה ויצירת מרחב בטוח וספוגי הם אלה שישמרו ויחזקו את הביטחון שלהן בגופן הרבה יותר מההפחדה והסכנה. כשאבא שלי מאותת לי בצומת שמגיע לי עונג, אני כנראה אדע להעריך את זה היטב ואשמור על עצמי ממקום של עוצמה ולא ממקום של פחד. כשבתכם מבינה שסומכים עליה, היא תהיה בטוחה יותר ביכולתה לבחון את המציאות במצב של סכנה. והכי חשוב: כשאתה, אב'וש, מאותת לה שזה בסדר לצאת עם גברים וליהנות, ברגע שהספוג הזה בשיח יהיה רך ומכיל, אתה תקבל את הכתר הנחשק ותהפוך לכתובת עבורה, למציל הזה שמרימים מולו את היד מתוך המים ומבקשים הכוונה וסיוע, ואז גם יהיו הקשבה ושיתוף עמוק יותר ובעיקר גב זקוף וביטחון לבחור ולא לְרַצּוֹת. היא תכוון לעונג ותדע למצוא אותו, במקום לפחד מהסכנה.
• התבוננות עומק – אחרי שדייקתם את הדרך ופניתם נכון בצומת, הדרך ליעד לא תמיד חלקה ויש בה גם לא מעט חששות שלכם ושלה, וצריך לדבר גם על זה, אין צורך להיות רוח'ניקים ולייצר מציאות של "הכול פאן וסבבה". גם פה אנחנו צריכים להישאר יציבים ולתת תמונה מלאה ומדויקת. יש את המשפט הזה של כל האבות: "אני יודע איך הראש שלהם עובד, אני יודע מה הם מחפשים כולם", אז דברו גם על כך בכנות ובאותנטיות. העלו נקודות למחשבה, עזרו להן להתבונן על המציאות דרך העיניים של המתבגרים. כגבר אתה יכול לתת לה גם נקודות מבט של הצד שמנגד.
• זו הזדמנות מצוינת פשוט לתרגל סוג של שיח זוגי, שיח של רגשות ובמיוחד הזדמנות לתת לה את המציאות של המתבגרים, החברים שלה. שיח כזה יאפשר לה להיות יציבה, בוחרת ומעדיפה ולא מוסחת, נבחרת ונפגעת.
• אני מרגיש – גם פה, שיח רגשי ושיתוף מתוך העולם שלנו מרכך את הקושי וסודק את החומה. דברו על עצמכם, שתפו ברגשות שלכם. כשאנחנו מדברים עלינו ולא עליהן הן לא מרגישות חשופות, הן לא המוקד ולכן קל להן יותר להקשיב. ספרו על עצמכם ועל הרגשות שהיו חשובים לכם. אפשר גם להמציא סיפור, גם זה בסדר. המטרה היא לתווך לה מסרים שדרכם היא תוכל לייצר לעצמה תמונת מציאות מינית מכילה וחיובית וכזו שקשורה בעונג ובכבוד ולא בריצוי ובהחפצה. עצרו רגע והתיילדו, היכנסו לילד שהייתם ונסו לשחזר את הרגשות שעלו בכם, נסו לתת לה את זווית הראיה ואת התחושות שלכם, ומה היה לכם חשוב. אפשר להישאר בזיכרונות ולדבר דרכם, לא חייבים להיות ישירים, המסרים עוברים היטב, חודרים אט-אט לתודעה, מייצרים שם יציבות ובעיקר תקשורת מחברת יותר ביניכם לבין המתבגרת שלכם. זה מייצר פתיחות וזורע ביטחון. המציאות של היום היא אכן לא המציאות של פעם, אבל הרגשות הם אותם רגשות, ואולי דווקא כדאי שאת נושא הרגש כן נשמר וכן ניתן מקום למה שהיה פעם ופחות קיים היום.
• אמוג'י שמח – שימו חיוך שמח על הפנים. זה ישחרר לאט-לאט את שרירי המועקה והפחד. השתמשו בהומור במידה הנכונה, מצאו את העיתוי המתאים לשיח, זה יכול להיות בשיחות בנסיעה, אז העיניים בכביש ויש קצת פחות מבוכה, וזה יכול להיות סביב צפייה בסרט יחד או סתם במטבח או בבית קפה. זה חייב להיות איטי, בטוח, יציב ונחוש. כל פעם קצת ועוד קצת. המטרה היא להתאים את השיח לגיל, לסיטואציה, למסר המדובר וגם לתחושות שלה, לפתיחות שלה וליכולת שלה להיות בהקשבה נעימה ומכילה ולא בתחושת איום או חוסר נוחות.