גיל ההתבגרות - מסע שמחייב אותם להיות חסינים רגשית, עם תחושת מסוגלות, אומץ ובעיקר עם קבלה עצמית ואהבה עצמית - עמוד שדרה רגשי יציב. בפועל, הם מגיעים למציאות החיים עם תודעה שה"חיים תותים", שיש את מי שיסדר עבורנו את המציאות שלא יהיה קשה בתוכה, שיש הורים ואנשים בוגרים שיסדרו הכל, שאין צורך להתאמץ, שלא צריך לעבוד קשה ובעיקר התחושה שמנהלת אותם היא תחושת ה"מגיע לי" ותחושת התלות שמייצרת תחושת מסוגלות מעורערת וסף תסכול נמוך. התובנות הללו מייצרות תסכול שנצבר בתוכם, הם חיים בתוך בועה, שם הם מגדלים חרדות, פחדים ומחשבות מורכבות וקשות לגבי המציאות, בעיקר לגבי היכולת שלהם לשרוד אותה. המרחב מציע להם "פתרונות קסם" : סמים, אלכוהול, מסכים, אלימות , זנות ועוד כל אלו נגישים וזמינים במרחב והופכים להיות "נורמליים". בצד השני של נדנדת החיים נמצאים ההורים שלפעמים "הולכים על ביצים", לא לגמרי מבינים מה נכון , מפחדים לפגוע בילדים, מנסים לשמור ולגונן ולעיתים נמנעים, דוחים, מתנתקים ועוצמים עיניים. לפעמים במקום לחזק מבצעים החלשה הירואית קשה ומורכבת.