בלוג - מתבגרים על זה #הדרכת הורים

בת המצווה, שנת הבת מצווה, החגיגה הגדולה וכל מה שמסביב הוא נושא מרכזי בגיל ההתבגרות של הבנות, גיל מאתגר, רצוף באתגרים ובשינויים רבים, התפתחות גופנית, מנטלית, הורמונלית. לא מעט קשיים גם בצד ההורי וגם בצד של המתבגרת. עידן הקורונה עצר לרגע את כל המסיבות ואפשר לנו רגע לעצור ולהתבונן על האירוע הזה שוב, אולי לבחון מה באמת צריך עכשיו? האם מסיבה המונית זה העניין ? עד כמה בכלל חשוב לחגוג את האירוע הזה?, מה הוא עבורנו? מה הוא מסמל לנו ? לא מעט שאלות שעולות וצפות על פני השטח אז הנה הצצה קטנה למסיבה מדליקה, מיוחדת וערכית שנערכה בחסות הקורונה, קצת השראה מציון דרך בצורה מרגשת במיוחד

כולנו מכירים היטב את התחושה הקשה הזו כשיש מריבות בתוך המשפחה, בין האחים. כשהם לא מפסיקים לריב אחד עם השני, ממש שונאים, מקנאים, מכאיבים אחד לשנייה. הפנטזיה למשפחה מאושרת מתחילה להיסדק ולנו כהורים זו נקודת תורפה משמעותית, אנחנו תמיד יוצאים להגנה על הקטן, החלש, המסכן ולעיתים מנציחים את אחד הילדים בתואר הזה להמשך חייו, בנוסף אנחנו מייצרים ריחוק בינם לבין עצמם והתוצאה של ההתערבות שלנו מתהפכת לנו בפרצוף. כל הכללים של עשה ועל תעשה במריבות בין אחים. יחסים בתוך המשפחה, מריבות בין אחים, מה התפקיד ההורי? מה התפקיד שלנו כהורים בזמן של מריבות בן אחים? מה נדרש מאתנו לעשות / לא לעשות במצב כזה?, איך נכון להתייחס למריבות ומה ההשלכות של ההתערבות שלנו ?

חוסן נפשי הוא "עמוד השדרה" של אדם בהתמודדות עם מציאות חייו, כהורים תפקידנו להצמיח את ילדינו בעלי חוסן נפשי שיאפשר להם להיות מוגנים ויציבים בבגרותם. דווקא בזמן הקורונה יש לנו הזדמנות לחזק את החוסן שלהם ולאפשר להם לגדול זקופים יותר, מעזים יותר ומצליחים יותר

הם רובצים בבית, לרוב מסתתרים להם בחדר בתוך המסך ולנו, זה לעיתים מעלה את העצבים, אנחנו הופכים להיות טרחניים, נואמים, עצבניים ו.... בצד השני יש מתבגר/ת שמתמודד/ת עם עולם מורכב והם צריכים אותנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו. מכירה היטב את התחושה הזו של חוסר האונים מולם והשאלה הגדולה : איך לעזאזל מצליחים לייצר מולם תקשורת, שיחה, הבנות ? בבלוג שלי שיתפתי בסיפור אישי שלי איך אני עשיתי את זה עם המתבגר הפרטי שלי איך מייצרים הנעה פנימית, משמעות ואושר בקרב מתבגרים ובכלל. מה התפקיד ההורי בעידן החדש, הרחבת עדשה ויכולת הסתכלות מרחיבה וגמישה שיוצאת מתוך העולם שלנו לעולם שלהם שהוא רחב וססגוני עם ים של אפשרויות הצלחה והתפתחות

התפקיד ההורי הוא תפקיד של ג'ירפות, תפקיד שבו אנחנו צריכים לחנך היום, לנטוע היום זרעים של הבנה וערכים כדי לגדל ילדים בוגרים ומצליחים בעתיד, החינוך שלנו כהורים למתבגרים היום תפקידו להכין אותם לחייהם הבוגרים. תפקידו של החינוך הוא לתת להם כלים, כוחות, הכרות עם מי שהם כדי שיוכלו לגדול להיות אנשים בוגרים עצמאיים, מצליחים וכל דבר אחר שנרצה שהם יהיו. לכן אנחנו צריכים תמיד להתבונן לאופק ולייצר שם את התמונה הזו שבא אנחנו רואים אותם גדולים בכל המובנים. הצלחה בגידול ילדים היא מושג גדול, מהי הצלחה? מהו כישלון? וכמה לשותפות ההורית יש השפעה על הצלחה זו.

האתגרים האלו של החיים מחייבים חוסן, חוסן רגשי וחיבור עמוק בתחושת שייכות ואולי הדרך לייצר את התחושה הזו היא לא לפי שיטה אחת, אולי היא צריכה להיות שיטת הלב והנשמה, שיטה שבה רואים את הלב הפועם, הרגשות והצרכים אבל לא רק רואים, מכילים, מלטפים ומוותרים, כי זה כנראה לא מספיק, אולי נדרש לראות וגם לצפות ולדרוש, רק שצריך לעשות את זה בהתאמה ובהדרגתיות ובעיקר עם עיניים טובות שרואות את הילד ולא רק את הפנטזיה, עיניים שרואות את העתיד גם דרך עיניו של ההורה המבוגר/ היודע/ המכווין וגם דרך העניים של הנפש של הילד וצרכיו, עניים שמתבוננות במציאות ומכינות את הנפש לעמוד מולה- זו הרקמה העדינה שרוקמת את הנשמה ומצמיחה הורות שיש בה דופק נעים ולא רק פנטזיה הורית או אג'נדה חינוכית.

האתגרים האלו של החיים מחייבים חוסן, חוסן רגשי וחיבור עמוק בתחושת שייכות ואולי הדרך לייצר את התחושה הזו היא לא לפי שיטה אחת, אולי היא צריכה להיות שיטת הלב והנשמה, שיטה שבה רואים את הלב הפועם, הרגשות והצרכים אבל לא רק רואים, מכילים, מלטפים ומוותרים, כי זה כנראה לא מספיק, אולי נדרש לראות וגם לצפות ולדרוש, רק שצריך לעשות את זה בהתאמה ובהדרגתיות ובעיקר עם עיניים טובות שרואות את הילד ולא רק את הפנטזיה, עיניים שרואות את העתיד גם דרך עיניו של ההורה המבוגר/ היודע/ המכווין וגם דרך העניים של הנפש של הילד וצרכיו, עניים שמתבוננות במציאות ומכינות את הנפש לעמוד מולה- זו הרקמה העדינה שרוקמת את הנשמה ומצמיחה הורות שיש בה דופק נעים ולא רק פנטזיה הורית או אג'נדה חינוכית.

פורנוגרפיה בהזרקה למוח והדרכות מיניות שעלולות להיות מסוכנות אפליקציית טיק טוק מאפשרת לכל מי שמעוניין להיות מה שהוא רוצה להיות, זה פתוח בלי תנאי קבלה וכל אדם יוכל להחליט שהוא מדריך מיניות. איך מתווכים שיח מיני לא מותאם לילדים שלנו, איך נוטעים בהם ביטחון בגוף שלהם, יציבות רגשית ויכולת לצרוך תוכן בצורה בריאה ולא פוגענית - כל ההמלצות בפוסט

אין הורה שלא חושש מהרגע הזה שהילד המתבגר שלו מגיע לגיל שהוא מבקש לצאת לחופשה בקיץ עם חברים לאילת. בשנים האחרונות הטרנד שודרג לחו"ל ויחד עם השדרוג שכבת הגיל יורדת. האלכוהול חוגג, הסכנות מרחפות במחשבה של כל הורה. אירועי מלון הים האדום וסיפורי יוון נטועים לכולנו בתודעה. הורים חוששים לשלוח את הילדים ויחד עם זאת חוששים יותר להתעמת עם הילדים - אז הם זורמים, כדי שהילדים לא יישארו בודדים בלי חברים. מתי אנחנו צריכים לעמוד יציבים ולא "לא" זה לא מתאים, ומתי אנחנו יכולים לאשר להם לנסוע לחו"ל? איך מקבלים החלטה כזו ? כל הפרטים במדריך שכתבתי להורים ברגע הזה שהם מקבלים את הבקשה והדופק בגופם מתחיל לעלות.