בלוג - מתבגרים על זה #מגן הנפש

ד"ר מתן אלעמי יו"ר החברה הישראלית לגניקולוגיה של ילדות ומתבגרות , רופא בכיר בלניאדו - ומנהל מחלקת הריון בסיכון. מתנדב פעיל בדלת פתוחה- מרפאה ליעוץ למתבגרות .מתן יכניס אותנו לתוך האתגרים הרגשיים של מתבגרות, לתוך הבנת המיניות שלהן, יציף לנו סכנות וגם גברים טוביםנדבר על מגע מיני, ניתוחי עיצוב הפות, הסרת שיער, התמודדויות של מתבגרות , קשיים, אמצעי מניעה ועודמוזמנים/ות להאזין, לשאול שאלות ולקבל מידע וטיפים תוכנית מאוד מרגשת שמספקת המון כלים להורים, המון ידע וחשיפה לתוך העולם של בני ובנות הנוער - ד"ר מתן אלעמי מביא דוגמאות מהשטח ומספק לנו הצצה פנימה לתוך מקומות חשובים להורים.

מה כוחה של מילה? מילה שלנו כהורים לילדים שלנו, ובעיקר כשהמילים האלו מקבלות "גיבוי" מהסביבה, מהחברה עד כמה זה נרשם הנפש, מייצר כאב ותסכול. המילים שלנו יכולות להיות "מגן הנפש" שלהם או ההפך הגמור, מילים, אווירה, מבט עיניים, יכולות לעשות חורים בנפש או לייצר בה שכבת הגנה ויכולת להתמודד עם המציאות, עם אתגרי החיים. החיים המורכבים שבהם נדרש חוסן, נדרשת חמלה עצמית ויכולת עמידות במצוקה. מקרה קליניקה שאפשר ללמוד ממנו המון

התפקיד ההורי הוא תפקיד של ג'ירפות, תפקיד שבו אנחנו צריכים לחנך היום, לנטוע היום זרעים של הבנה וערכים כדי לגדל ילדים בוגרים ומצליחים בעתיד, החינוך שלנו כהורים למתבגרים היום תפקידו להכין אותם לחייהם הבוגרים. תפקידו של החינוך הוא לתת להם כלים, כוחות, הכרות עם מי שהם כדי שיוכלו לגדול להיות אנשים בוגרים עצמאיים, מצליחים וכל דבר אחר שנרצה שהם יהיו. לכן אנחנו צריכים תמיד להתבונן לאופק ולייצר שם את התמונה הזו שבא אנחנו רואים אותם גדולים בכל המובנים. הצלחה בגידול ילדים היא מושג גדול, מהי הצלחה? מהו כישלון? וכמה לשותפות ההורית יש השפעה על הצלחה זו.

החופש הגדול כבר כאן והשנה הוא קצת יותר מפחיד ואולי אפילו קצת יותר מסוכן בשנה הזו, מתבגרים מגיעים לחופשה הזו כש"בופה" הסכנות והפיתויים נוכח ומשמעותי יותר מאי פעם, אולי אפילו קצת מנורמל. החופש מגיע כשהם בחשיפת שיא לרשתות החברתיות ולמסכים בכלל, ילדים ומתבגרים היום מחוברים לרשת בצורה אובססיבית, אולי אפילו ברמה של התמכרות למשך 9-10 שעות ביום, ויש כאלו שגם יותר. כשאין מסך, אין להם מה לעשות, חלקם הגדול איבד עניין בהכל, הם טרודים במחשבות שטוחנות להן את המח, בתחושת FOMO וריצוי שמאטות את קצב התפתחות החוסן הרגשי ומעצימות את התסכול והסבל והרגשי.

אתגר נובמבר - הוא אתגר עולמי שבו בני הנוער מתמודדים עם ניסיון לא לאונן במהלך כל החודש. בחודש דצמבר יש אתגר הפוך לאתגר נובמבר ושם מאוננים לפי היום בחודש. האתגרים הללו ששמים את המיניות במקום פרוץ ולא פתוח, מסוכן ולא בטוח ובעיקר קיצוני ותחרותי בעצם שמים את המינות במקום פומבי שאין בו אינטימיות ואין בו פרטיות. האם האינטימיות ז"ל ? עד כמה היא משמעותית בתוך מיניות ועד כמה היא מגנה על הנפש? - אתגר נובמבר - מדריך להורים איך לייצר תפיסת עצמי גבוהה שלא מחפשת פומביות במיניות ואיך לנצל את האתגר כדי ללמוד על תפיסת המיניות שלהם ולצקת שם ידע ואג'נדה שיסיעו להם לבחון מיניות בגישה ביקורתית ולא ממקום של סחף וחרדה.

מה קורה בתוך המח של הילדים שלנו מתוך אלפי שיחת איתם בקליניקה,מה מתרחש בתוך הניידים והצ'אטים שלהם (אתם אפילו לא מדמיינים), מה הפעילות המינית שלהם כוללת ועד כמה כולנו צריכים להתעורר, לשפשף היטב עיניים ולהבין שאנחנו צריכים להפסיק לשתוק את קולנו!!. אסור לנו להתבלבל פה הכוונה היא לא להיות רק חברים שלהם, הכוונה היא להיות הורה שנמצא נוכח, יודע ומכיר את העולם שלהם, הורה יציב שבונה בהם עמוד שדרה שישרת אתם לבחון מציאות, להבין איפה עובר הגבול ומה הקול הפנימי שלהם אומר להם, איך מקשיבים לו בתוך כל כך הרבה קולות חזקים שיש להם בראש.

איך ניראה המימוש העצמי היום? מימוש עצמי מגיע היום דרך הרצון להיראות, להיות "שווה", מפורסם, שידברו עלי, שיעשו לי לייקים, "מקובל", יסגדו לי, יתנו לי תשומת לב בכל דרך אפשרית. השיח של ילדים ומתבגרים היום הפך להיות כזה שהמימוש העצמי והרצון להגשים חלומות גדולים וגרנדיוזים מגיע דרך הרשת, כאשר אתה מאחורי פילטר (מאחורי הקלעים) אבל ממש במרכז העניניים. והבנה חשובה ומשמעותית, הילדים ברשת מקבלים שטיפת מח ברשת שמייצרת מין הבנה מעוותת שבה כולם יכולים להיות נועה קירל, עומר אדם או כל כוכב אחר ברגע אחד בלי יותר מידי השקעה.

היא לא מתקשרת עם אף אחד בבית, אין לה חברות, היא כל היום בחדר עסוקה באיפור , בעיקר שחור, בבגדים מוזרים. היא בת 14 והיא לא עושה כלוםםםם לבד, אפילו לגשת למכולת היא לא מוכנה, לנסוע באוטובוס זה אחרי שכנועים מטורפים, להיכנס לכיתה, לכתוב בקבוצה, מפחדת מהעולם, פשוט סיוט, אנחנו חווים סיוט.הטיול האחרון שלנו היה זוועה, הרגשתי כאילו אני סוחב איתי תינוק שלא מסוגל לעשות כלום וכל הזמן מתלונן, דובון לא לא כזה, כפוית טובה. אני נשבע שאני לא יוצא עם המשפחה הזו במיוחד עם אלה (שם בדוי) לנופש יותר, בטח שלא לחו"ל. זהו נשברתי ממש, ואני אדם חזק.

אתגר 100 גברים ב 14 שעות, כוכבת האונליפנס לילי מפורסם ללא הרף ברשתות החברתיות, הילדים שלנו חשופים למידע ולתיאור של האתגר הזה וחווים בנפשם מנעד רחב של רגשות מציפים, החל מחשש ופחד אולי אפילו אימה ועד לרגשות של דחף בלתי נשלט ורצון להיות חלק מהאתגר הזה. חלקם ירגישו שהם יכולים להיות חלק ממנו וחלקם יצליפו בעצמם ויעמיקו את תחושת הבדידות ואובדן הערך העצמי שלהם. מה המשמעות של חשיפה לאתגר הזה בלי נוכחות של קול הורי שפוי ? עד כמה חשוב שתכירו כהורים את החשיפה לאתגר ואת המשמעות של ההד התקשורתי סביבו? איך מקיימים שיח עם הילדים שלנו על זה ? ועד כמה זה מחויב במציאות ומסייע לנו להבין ובעיקר לשמור עליהם, על התודעה ועל הנפש

לא כזו תמימה, עובדה שהיא חזרה שוב ושוב ..... פרשת אייל גולן והעדות של טאיסיה זמולוצקי ממשיכה להדהד, וקולות הביקורת כלפיה צפים ועולים ברשת וגם בשיח של לא מעט מתבגרות ומתבגרים מולי "שלא תשחק אותה תמימה ... היא ידעה לאן היא הולכת...." זה בהחלט יכול להיראות כאילו היא ידעה והלכה "בעיניים פקוחות" לטרף הזה, זה חשוב שנבין שזה בהחלט יכול להיראות לנו דבילי או לא הגיוני או לא נכון, או כמו שהנוער מכנה את זה "פיקמי". אבל חשוב לי להסביר פה את התופעה הזו שבה נפגעות תקיפה מינית ממשיכות ללכת "בעיניים פקוחות" לטרף הזה כנגד כל היגיון או שכל ישר.

המורכבות הרגשית של גיל ההתבגרות בעידן המודרני דרך ניתוח המיני-סדרה "התבגרות", המתמקדת בנער בן 13 המואשם ברצח. המאמר מדגיש את הפער העמוק שנוצר בין עולמם הפנימי והווירטואלי של מתבגרים לבין חוסר ההבנה והעיוורון של המבוגרים סביבם. המחברת בוחנת תופעות חברתיות קשות כמו בדידות, בריונות רשת ומיניות מעוותת, ומסבירה כיצד חוסר בערך עצמי מוביל להתפרצויות אלימות. המסר המרכזי קורא להורים לאמץ נוכחות הורית יציבה המשלבת הצבת גבולות ברורים לצד הקשבה אמפתית וחסרת שיפוטיות. באמצעות דמות הפסיכולוגית בסדרה, מודגשת החשיבות של "מגן הנפש" – מעטפת הורית המעניקה למתבגר תחושת שייכות ואהבה ללא תנאי ככלי להתמודדות עם מצוקות החיים. לבסוף, הטקסט מציע כלים מעשיים לשיפור הדיאלוג המשפחתי ולזיהוי סימני מצוקה מתחת לפני השטח.

המאמר סוקר את תופעת האינסלים (Incel) כתת-תרבות דיגיטלית מסוכנת של גברים החווים בדידות קיצונית וניכור, המיתרגמים לשנאת נשים ואלימות. הכותבת מדגישה את הפער בין אידיאל היופי הבלתי מושג ברשתות לבין המציאות, מצב המוליד תחושת קורבנות ורצון להשתייך לקהילות המזינות ייאוש וזעם. הטקסט קורא להורים ואנשי חינוך להכיר את השפה הדיגיטלית ואת עולמם הרגשי של בני הנוער כדי להוות עבורם "מגן נפש". במקום לנקוט במדיניות של הדרה וסילוק, המאמר מציע לבנות קשר מבוסס אמון ותיקוף רגשי לחיזוק הערך העצמי של המתבגרים. לסיכום, המחברת מדגישה שהתערבות מוקדמת ונוכחות הורית יציבה הן קריטיות למניעת הידרדרות להקצנה והרס עצמי במרחב הווירטואלי הפרוץ. השיח סביב המיתוג אינסל הוא אתגר שמחייב ראשית הכרה שהוא קיים, למידה של המציאות הווירטואלית וההשפעות שלה על תפיסת המציאות של ילדים ומתבגרים בעידן הווירטואלי שבו מה שרץ ברשת כאילו מודפס אצלם במח במדפסת עם דף רציף כל היום. המושג הזה, שהפך למילת גנאי, שיצר מין קהילה שחיה תחת התיוג הזה מתייחס לשאלה מאוד מורכבת ששייכת לגבריות בעידן הזה, איך גבריות נתפסת?, עד כמה היא קשורה לחומר ולמראה חיצוני, ליחסים שבין המגדרים ולעוד המון סוגיות שקשורות במתבגרים בעידן הזה. אחד בדברים הכי חשובים שהורים וצוותי חינוך ובכלל בוגרים משמעותיים בסביבה הוא לזהות את הגרעין הרגשי החברתי, להבין לעומק מה נקודת החיבור לקבוצת ההשתייכות. ולא רק לאינסלים, לכל קבוצה.