מחקר - הגנה על המח והנפש בעידן של דיגיטל - השפעת הרשת על מדד בריאות הנפש - מדריך להורים

נתחיל בהסבר קצר על המחקר החשוב הזה: 

מחקר שמפורסם על ידי כתב העת Journal of Human Development and Capabilities.

מחקר חדש ומאוד מדאיג שמצא קשר ישיר בין שימוש ואו גישה למכשירים חכמים לבין הסיכוי לפתח בעיות נפשיות חמורות בגיל הבגרות הצעירה, דור ה Z נבדק במחקר הזה ומציג תוצאות עגומות שכולנו כהורים וכבוגרים צריכים להכיר, לדעת ולהבין מה האחריות שלנו קדימה.

המחקר התנהל על ידי צוות של מדענים בראשות ד"ר  טארה טיאגאראג'אן, מחקר שעקב אחרי יותר מ 100,000 צעירים בגילאי 18-14, מתוך הנתונים עולה ככל שגיל מתן הסמראט פון צעיר יותר כך התקבלו יותר דיווחים על מחשבות אובדניות, הזיות, ניתוק מהמציאות, קושי לייצר תקשורת בין אישית ועוד.

פתיח והסבר כללי

המחקר מצא כי ילדים שמקבלים גישה לסמארטפון לפני גיל 13, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות נפשיות חמורות בבגרותם. 

מתייחס לצעירים בדור ה-Z (הדור הראשון שגדל עם טלפון חכם), ככל שהשימוש בגאדג'טים החל בגיל צעיר יותר, כך תוצאות בריאות הנפש היו גרועות יותר.

תרבות צריכת המסכים, 

אולי נכון יותר לומר התלות וההתמכרות למסכים משפיעה על כולנו, אבל על ילדים ומתבגרים היא משפיעה בצורה דרמטית – בעיקר מייצרת נזק דרמטי שכדאי שנכיר כבוגרים, כי יש לנו אחריות כלפי הילדים שלנו וחשוב שכולנו נלמד ונכיר את ממצאי המחקר החשוב הזה שמייצג לנו מה קורה שם בתוך המח והנפש של ילדים רכים ובני נוער שחיים וגדלים בעידן שבו המסך הוא אלמנט מרכזי, לפעמים אפילו החבר היחיד והיקר של הילדים שלנו. 

ילדים גדלים בתוך סביבות דיגיטליות שמתוכננות על ידי אלגוריתמים שמטרתם לייצר את התלות וההתמכרות למסך, להשאיר את הילד/ה כמה שיותר דבוק אליו ולהתמכרות הזו יש השפעה מרחיקת לכת על היכולות התפקודיות של ילדים, בני נוער ובוגרים. 

יכולות תפקודיות

יכולות תפקודיות הן יכולות משמעותיות ובסיסיות שמאפשרות גם יכולות רגשית ובריאות נפשית. 

ילדים בישראל מקבלים היום מכשיר נייד כבר בבית הספר היסודי, בגיל הגן ובכיתות הנמוכות, המסך הופך לפעמים ל"כדור הרגעה" או אמצעי לקבלת שקט, ביבי סיטר כזה שמאפשר לנו כהורים קצת שקט. 

גישה לרשתות חברתיות - חשוב לי להסביר שגם YouTube זה רשת חברתית שדרכה  עובר המידע כמו בכל רשת אחרת, גם WhatsApp היא רשת חברתית.

המחקר מצא ששימוש / קבלת מכשיר חכם לפני גיל 13 קשורה לתוצאות של בריאות נפש נמוכות בגיל הבגרות הצעירה, במיוחד כאשר מדובר בנשים.

 מה הכוונה של תוצאות נמוכות של בריאות הנפש? 

כוונות אובדניות, מחשבות אובדניות, ויסות רגשי לקוי – גורם מרכזי להתפתחות של חרדה/ דיכאון, התפרצויות זעם, הימנעות ועוד. 

ניתוק מהמציאות ותחושת ערך נמוכה. 

בריונות ברשת ,שלצערי, כל בני ובנות הנוער חשופים אליה גם בתוך תוכניות הטלוויזיה בפריים טיים.

שיבושי שינה – חשוב מאוד בעיקר בחופשים הארוכים שבהם אין גבולות והילדים הופכים את היום ללילה

והכי חשוב לדעתי יחסי משפחה לקויים – להתפוררות התא המשפחתי יש  חלק נכבד בבריאות הנפש, וכשהמסכים הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהנוף וההשפעה יש לזה מחירים כבדים והשפעה הדדית מסוכנת. 

השפעה על האנושות כולה

מציאות/תרבות המסכים היא תופעה רחבה שמשפיעה על כל האנושות והיא עקבית בכל העולם, במדינות שבהם השפה הדבורה היא אנגלית יש את ההשפעה החזקה ביותר (גם ישראל נמנית על מדינות אלו, מתבגרים כותבים ברשת באנגלית), האלגוריתם של הרשת מקדם פוסטים שכתובים בשפה האנגלית, לכן החשיפה וההשפעה של מדינות שדוברות את השפה או עושות בו שימוש מושפעות יותר ונמצאות בסכנת "הדבקות" גבוהה יותר בתחלואה נפשית. 

המחקר החשוב הזה תומך באימוץ של עקרון הזהירות ומציע מדיניות מותאמת בהתאם להתפתחות הרגשית והנפשית של הפרט. 

בדיוק כמו שיש הבנה לגבי אלכוהול וסמים, ויש הגבלות שימוש ברורות נדרשת גם רגולציה שתאפשר שמירה על הילדים של כולנו, בעיקר על הנפש שלהם.

במקרה הזה בשונה מאלכוהול השימוש הוא לא שימוש בחומר ולכן יש בלבול וגם לא מעט קושי לייצר את המציאות הזו שבה יש שמירה והגנה עד כמה שאפשר טובה יותר. 

המטרה המרכזית - יכולת תפקודית.

נדרשת רגולציה ממשלתית כדי להגן על היסודות של בריאות הנפש והרווחה הנפשית, יסודות בריאות הנפש הן מערכות מרכזיות (בגוף האדם) שתומכות ביכולות תפקוד בסיסיות ומשמעותיות שתפקידן לאפשר שגשוג אנושי והתפתחות תקינה בדורות הבאים. 

שנות ה 2000 הביאו איתם שינוי התנהגותי מהותי, השנים בהן המכשירים הניידים הפכו להיות מרכז עולמם של ילדים צעירים מידי ומתבגרים. 

בעצם דרך המכשירים הניידים למדו הילדים ובני הנוער על מציאות החיים, גיבוש תפיסת עולמם נעשית דרך המכשירים הניידים, כך התפתחה לה תרבות "המשפיענים", עוקבים, לייקים, סטורי ועוד כל מיני מושגים והתנהגויות חדשות שאט שאט מייצרות ניתוק של האדם מעצמו, הנדסת תודעה, בדידות ועוד המון קשיים ודפוסים שמייצרים השפעה על האנושות כולה. 

הרשתות החברתיות עושות מאמץ אקטיבי ומניפולטיבי לייצר מעורבות של ילדים ומתבגרים במסך בצורה מקסימלית ואפילו תלותית, אובססיבית, התמכרותית. 

הילד הוא המוצר והרשת צורכת את תשומת ליבו כמה שאפשר באמצעות אלגוריתמים שלומדים את התנהגות האדם ומשפיעים עליה, ממכרים אותה למסך דרך משחק רגשי מאוד מתוחכם. 

הנוכחות האקטיבית של ילדים/ מתבגרים בתוך הרשת, כיום מדובר על כ 10 שעות ואפילו יותר זמן מסך ביממה, מאפשרת לאלגוריתם להציף את מוחם במה שנקרא "תוכן", תוכן לא מותאם, לא סדור, לא מבוקר ובעיקר מזיק, מסית, מסוכן, בעיקר רדוד, ביזארי, קיצוני ואלים. מוזמנים לצפות בהרצאה על תופעת מרכז בידור – פה בקישור 

ממצאים עיקריים של המחקר: 

• נמצא קשר ישיר בין קבלת סמרטפון בגיל צעיר לבין הבריאות הנפשית של הילדים/ מתבגרים – ככל שהגיל צעיר יותר הבריאות הנפשית ירודה יותר, נפגעת יותר.
• ככל שגיל קבלת המכשיר הנייד או המפגש עם מסכים ורשתות/ אפליקציות התרחש בגיל צעיר התגלו תסמינים בולטים של : מחשבות אובדניות, תוקפנות, ניתוק מהמציאות והזיות.
• נשים מושפעות יותר מגברים.
• גישה מוקדמת יותר לרשתות חברתיות מקדמת את ההשפעות השליליות של בעלות מוקדמת על סמארטפון (כל ההשפעות יפורטו בהמשך).

 איך מתמודדים עם הנתונים המסוכנים הללו ?  

אוריינות דיגיטלית –  משמעה לימוד של מכלול הכישורים הנדרשים לשימוש בטכנולוגיה בצורה מושכלת ולא בצורה של תלות, התמכרות, אובססיה, ניתוק. יש ללמד את הילדים לחפש ולהעריך מידע, לצרוך מידע בצורה מותאמת לפי צרכי הפרט ולא לפי צרכי האלגוריתמים. 

חינוך לבריאות נפשית תקינה - במחקר יש צפייה שכל אלו יעשו על ידי מערכת החינוך, רק שיש מחקר והמלצות מחקר ויש מציאות – ובמציאות אנחנו כהורים צריכים לקחת אחריות על בריאות הנפש של הילדים שלנו ועל החינוך שלהם. אוריינות דיגיטלית – רגולציה כרגע לא נראית באופק, לנפש של הילדים שלנו אין זמן להמתין.

רגולציה  תאפשר הגבלת שימוש באפליקציות בהתאם לגיל – וגם ענישה משמעותית למי שיאפשר למשתמשים צעירים לעשות שימוש באפליקציה/ ברשת. 

בעצם המחקר ממליץ שתהיה חקיקה ואכיפה שתשמור על הילדים. 

לומר את האמת?,  הלוואי. 

להיות מציאותי ? זה לא יקרה. 

זה לא יקרה כי המנועים הללו כל כך משומנים וחזקים, וזה בעיקר לא יקרה כי הילדים שלנו לא מסוגלים לדחות סיפוקים ולכבד גבולות. 

וכשאין יכולת כזו ואין הבנה של סמכות ושמירה, אין הבנה של סכנה ואין גם פחד (בעיקר בגיל ההתבגרות), אז גם אם תהיה אכיפה, לא נראה לי שזה מה שיושיע, או יפתור את הבעיה, לפני הרגולציה נדרש חינוך, עיצוב דפוסי התנהגות שמתקבעים בילדות הצעירה, כוד לפני המפגש עם המכשירים החכמים.

גם היום יש חוק לאיסור הפצת סרטונים, ויש גם אכיפה, זה עדיין לא מונע צילום והפצה של סרטונים. מה שנדרש פה זה בעיקר חינוך ושמירה ואז אולי גם חקיקה תוכל לסייע.

הגבלת גישה לפלטפורמות מדיה חברתית לילדים מתחת לגיל  13 – זו ההמלצה של המחקר, אני הייתי ממליצה אפילו על גיל 15,16. 

או שהחל מגיל 13 תהיה עדיין הגבלה והחשיפה תהיה הדרגתית ומידתית, גם בהקשר של שעות חשיפה  ביממה.  

וגם למול ההמלצה הזו שמתחילה לקבל מענה בשטח במדינות אחדות בעולם כמו צרפת למשל, גם אז בלי אכיפה של הורים, בלי חינוך, בלי הבנה משמעותית שצריך למלא את החלל של המרחב בתוכן ובנוכחות הורית ומשפחתית, בלי ההבנה הזו גם הגבלה של שימוש ורגולציה לא יספקו מענה לשמירה על הנפש והבריאות הרגשית של הילדים של כולנו.

הגבלת גישה מדורגת לסמרטופונים – בהחלט המלצה חשובה, שצריכה להגיע עם הגבלת גיל, ובדיקה של תוכן שעולה לרשת, מחיקה של תוכן מסוכן ובדיקה של הצופים בתכנים.

 לסיכום עד כאן :  

המחקר מציג ומדגיש את ההשפעה השלילית הפוטנציאלית של שימוש במכשירים חכמים בתקופת הילדות המוקדמת על בריאות הנפש כבר בגיל ההתבגרות וגם אחריו וממליץ על רגולציה, חקיקה ואכיפה  כדי לייצר שכבת הגנה על הנפש. 

אוסיף ואומר, המחקר לא מתייחס לתפקידם של ההורים, לאחריות של המבוגרים במרחב, ואני חושבת שקודם כל הורים צריכים להבין את הסכנה בחשיפה, להפסיק לחשוש מתגובת הילדים להגבלת המסכים, להבין היטב מה ה"תוכן" שנצפה ועד כמה הרשת מאפשרת "הרחבה של העצמי", ניתוק מהעצמי, שימוש ברשת להעמקה של הכאב הרגשי ועוד – הורים צריכים לצלול לתוך המרחב להבין את "ארגז החול" שמחנך ומשפיע על דפוסי החשיבה, דפוסי ההתנהגות של הילדים. 

הורים צריכים להבין שהנוכחות ההורית היא הרת גורל, חשובה ומשמעותית כדי לספק צמיחה נפשית יציבה ובטוחה, הורים צריכים לחנך ילדים לבייס ליין התנהגותי שמסוגל להבחין בין טוב לרע, בעל תחושת מסוגלות, בעל ערך עצמי, יכולת לדחות סיפוקים ויכולת להתמודד עם אתגרים. 

כל היכולות הללו נרמסות בתוך הרשת, והעדר שלהן מייצר תהום רגשית שמחפשת מענה בבריחה למסך בדיוק כמו בריחה לסמים או לכל  משנה תודעה אחר. 

מסכים הם משני תודעה בדיוק כמו סמים. 

הורים צריכים לקחת אחריות, המענה והשינוי במציאות הזו יקרה רק מלמטה, מהשטח, מהבית, מההורים. 

המטרה של הפלטפורמות ? 

מיקסום מעורבות של המשתתפים, במילים פשוטות, ילדים מכורים למסכים, דבוקים למסך, מתרגשים לקראתו, חוששים בלעדיו, תלותיים, אבודים, פאסיביים ובודדים ככל שניתן. 

איזה פעולות התפתחויות משמעותיות משובשות, נפגעות, לא מתפתחות כתוצאה ממיקסום המעורבות ? 

1. אינטראקציה פנים מול פנים – ילדים היום לא מסוגלים להתבונן בעיניים, לייצר תקשורת בסיסית, להזמין חבר, אפילו אינטראקציה קולית– לצלצל לחבר זה מביך, האינטראקציה היחידה היא באמצעות ה"דמות שלי" ברשת – הקלדה, תמונה, סטורי שגם שם יש פילטרים שמסתירים אותי ומייצגים דמות שהיא לא אני, דמות של הפנטזיה שאני רוצה להיות. יכולת תפקודית בסיסית ומהותית שנפגעת בצורה ישירה.

2. שינה – בעיות שינה, הפרעות שינה, קושי להירדם, קושי לקום, שינה טרופה, העדר שינה – כל אלו פוגעים במנגנונים שונים כמו עצבים, גדילה, ריכוז, אכילה, מצב רוח ועוד. וכל זה בתקופה שבה המערכות הללו נבנות ומתייצבות לקראת הבגרות, בשלב הצמיחה והעיצוב הן מתערערות ומשתבשות.

3. נוף דיגטלי עצום ומזיק – בשפה פשוטה זוהמה מסוכנת של מה שמוגדר תוכן, חשיפה לתכנים שלא מותאמים לגיל הצופה, בעיקר לנפש וליכולת ההתפתחותית. 

תכנים פורנוגרפיים, דיפ פייק –  (טכנולוגיה מבוססת AI שמייצרת סרטונים, תמונות, קטעי קול מזויפים, כך מייצרים תוכן מסוכן ומזויף בעיקר פוגעני שנראה ממש אמיתי).

חשיפה לתוכן הזה פוגעת בעיקר בתחושת הביטחון הרגשי, משאירה את הילדים/ מתבגרים "עירומים" ברשת למרות כל הפילטרים והתחפושות. ההפעלה של המערכות הללו נעשית בצורה מאוד מכוונת ואסטרטגית כאשר המטרה היא כסף! ומי שמשלם את המחיר זה הנפש של הילדים שמשלמים בפגיעות פסיכולוגית.

4. פגיעה באוטונומיה  - השימוש והחשיפה ברשת פוגעת פגיעה ישירה באוטונומיה של ילדים ומתבגרים –  הפגיעה מצמצמת את היכולת שלהם לקבל החלטות, מעודדת תחרות ובעיקר השוואה חברתית, בתרגום לרגשות שצפים – קנאה, שנאה, שנאה עצמית, תחושת ערך מעורערת, תבוסתנות, כאב רגשי.

מחלקת המוסר או האתיקה של הרשתות החברתיות/ הפלטפורמות החברתיות כביכול מסמלות את גיל השימוש. 

מובן לכולנו שזה לא אתיקה מוסרית כי אין שום מנגנון אכיפה או וידוי של גיל המשתמשים, בכל הפלטפורמות יכולים ילדים צעירים להיכנס בלי שום הגבלה ממשית, הכול פרוץ. 

ראו דוגמה של אפליקציית צ'אט קט ברשת - ופוסט הסבר שלי בעניין הזה 

והנה כמה תמונות מתוך האפליקציה בגוגל, שנכנסתי אליה בדמות של מתבגרת בת 14, האתר לא חסם אותי ותראו איזה פניות מתקבלות בתוך רגע אחד בלבד.

הסביבה הדיגיטלית הזו מאוכלסת על די ילדים צעירים, מתבגרים צעירים שמגיעים אליה דרך האלגוריתם שמתוכנן היטב. 

הילדים נכנסים למרחב הזה ו"מאכלסים" אותו דרך שער הכניסה פרוץ שמאפשר לילדים קטנים להיכנס בלי שום הפרעה, אולי אפילו מזמין אותם בפיתוי מאוד מתוחכם. 

בתוך המרחב הזה אין שום עין בוגרת, אין הורה שנוכח כמו למשל בקבוצת WhatsApp  של ילדי הכיתה, שבינינו גם שם זה סוג של כסת"ח כי הילדים פותחים קבוצה נוספת בלי שום השגחה. 

אין שם שמירה, יש שם פריצות ללא הגנה, זה כמו להשאיר ילד בן 7 ברחוב מסוכן לבד, בחושך עם אנשים רעים מאוד. 

והגרוע מכל זו העובדה שהורים לא ממש מבינים או מסוגלים לדמיין מה מתרחש ב"רחוב הדיגיטלי" ועד כמה הוא משפיע על הנפש וחודר אליה גם כשהילדים נמצאים במיטה בחדר בבית המוגן והבטוח.

איזה השפעה יש למרחב הזה ? 

לפי המחקר המרחב הזה והשהות בו, כשזמן המסך הולך ועולה וגיל המצטרפים הולך ויורד, מייצרים את ההשפעות הבאות: 

1. עיצוב מחדש של טבעם וחירותם של הילדות וגיל ההתבגרות – תקראו שוב את המשפט הזה ותבינו כמה זה עצוב, במציאות שלנו אנחנו רואים את זה בצורה של ילדות בנות 9 שעסוקות בקניות בסאפורה, החלקת שיער, ריסים, גבות, משקל ולייקים. 

אנחנו רואים את זה בבני נוער צעירים שעסוקים בכוח, מראה חיצוני, מותגים, תספורת ומאצ'ואיזם גברי כוחני. 

אנחנו רואים את זה בהעדר תחומי עניין, או בתחומי עניין מאוד פנטזיונרים. אנחנו רואים את זה בחוסר היכולת שלהם לחלום, לשאוף וחיפוש תמידי אחר ריגושים, כסף, חומר, לייקים ובעיקר תחפושת/ פילטר שיאפשר להם להתחבא מהמציאות, לפעמים עד כדי סכנה של "לא להימצא".

אנחנו רואים את זה בילדים מנותקים, חוששים, תלותיים, מכורים למסך, מאוד עצובים, מאוד נתמכים, עם סף תסכול נמוך וחוסר יכולת להתמודד עם אתגרי המציאות.

כך טבע הילדות משתנה לו והילדות התמימה והמותאמת גיל משתנה לילדות עמוסה רגשית, תחרותית, חסרת חופש וחירות, שבלונית ובעיקר מנוכרת ובודדה. 

צמצום החופש שלהם ליצור, להביא את עצמם, להתפתח רגשית ומוסרית – כל אלו הם תוצר של שימוש ברשת, במקום חופש וחברה יש להם בדידות וכלא רגשי.

2. תוצאות בריאות הנפש – כהמשך ישיר לעיצוב טבע הילדות נגזרת השפעה שלילית על בריאות הנפש, נפש האדם לא עברה תהליך של התפתחות טכנולוגית, נפש האדם נשארה עם אותם צרכים רגשיים, עם אותן יכולות התפתחות רגשית ואולי אפילו נחלשה, בהתמודדות שלה עם הסביבה הווירטואלית,  היא שוקעת ונכשלת ומפתחת פתולוגיות נפשיות מאוד מסוכנות. בעיקר כאלו הקשורות לחוסן, לתחושת מסוגלות, תחושת ערך ודימוי עצמי.

זה נוכח במציאות של כולנו בכמות התרופות הפסיכיאטריות שילדים צורכים כיום, בכמות האשפוזים הפסיכיאטרים, אנורקסיה , פגיעה עצמית (כל ילד חמישי בגיל ההתבגרות), עבריינות נוער, נשר מבית ספר, דיכאון , חרדות ועוד.

כמות הילדים שנכנסים לחדי הטיפול הרגשי, כמות הילדים שמתנסים בשימוש בסמים, עישון, אלכוהול וחומרים משני תודעה ועוד, היא כמות בלתי נסבלת, שהולכת ותופסת תאוצה לצד ירידה מתמדת בגיל.

שאלה מרכזית אחת שיש לענות עליה היא: 

ברמת האוכלוסייה, מה גודלן ואופיין של ההשלכות ההתפתחותיות של בעלות על סמארטפון בילדות על תוצאות בריאות הנפש כבוגר צעיר? 

כדי לענות על השאלה הזו, המחקר נעזר בתוצאות של פרויקט המוח הגלובלי. הבחינה של הגישה למסכים חכמים בהקשר של בריאות הנפש והרווחה הנפשית, התפתחות מותאמת גיל נעשה באמצעות מדד מקיף שבודק מכלול שלם של יכולות נפשיות ורגשיות, יכולות חברתיות וקוגניטיביות שמטרתן לאפשר לפרט בבגרותו לנהל חיים תוך התמודדות עם אתגרי המציאות בצורה פרודוקטיבית. 

מתוך הבנה שבריאות הנפש היא הבסיס ליכולות הללו ולתפקודים הללו. 

מזה פרויקט המח הגלובלי ? 

פרויקט רחב היקף שמטרתו לבדוק ולנתח באופן שיטתי את הנוף המתפתח של בריאות הנפש ורווחה בעולם שמחובר לאינטרנט, בהקשר של גורמים המשקפים את העולם החברתי, תרבותי, טכנולוגי והסביבתי שבו אנחנו חיים ועובדים. 

ליבת הפרויקט הוא מדד בריאות הנפש (MHQ), כלי הערכה מקוון לדיווח עצמי שבוחן 47 פונקציות חברתיות, רגשיות, קוגניטיביות ופיזיות. 

פונקציות המייצגות מערך מקיף של תפקודיים חיוביים ותסמינים שליליים. הערכה מייצרת מדד מורכב המשקף את בריאות הנפש הכוללת. 

גם אתם יכולים לנסות הנה כאן בקישור 

מסד הנתונים של המח הגלובלי כולל פרופילים ומידע מקיף על הקשר החיים של כמעט 2 מיליון אנשים ב 163 מדינות ב 18 שפות. 

ממצא בולט של הפרויקט הוא הירידה בבריאות הנפש וברווחה של כל קבוצת גיל צעירה יותר בצורה רציפה, בניגוד מוחלט לעקומת הרווחה בצורת U שנצפתה היסטורית לאורך תוחלת החיים.

כיום, 41% מבני 18–34 נאבקים עם תסמינים או תפקודים מופחתים הפוגעים משמעותית בחיי היומיום שלהם .

ציר הזמן והופעת התסמינים והתפקוד הלקוי מתיישב עם עליית השימוש  בסמארטפונים ובמדיה החברתית.

נתון זה מחזק את מסקנות המחקר בהקשר של גיל קבלת/ הגישה למכשיר החכם במהלך הילדות  וההשפעה השלילית על עיצוב את בריאות הנפש והרווחה בבגרות הצעירה. 

פגיעה ישירה בבריאות הנפש והרווחה של אוכלוסיית הילדים והמתבגרים שמקבלים חשיפה למכשירים חכמים בגיל צעיר.

דור ה – Z 

נולד בין השנים 1997 ל-2012, המחזור הראשון שגדל עם סמארטפונים ומדיה חברתית מגיל צעיר. 

כדי להתבונן על ההשפעה במבט לאחור, המחקר בחן את הקשר בין גיל השימוש ברשת לראשונה לבין מצב בריאות הנפש הנוכחי. 

נתוני המחקר מבוססים על נתונים של למעלה מ 100,000 צעירים בגילאי 18-24 מקבוצת תרבות ושפה מגוונת ברחבי העולם. 

הממצא הבולט ביותר:   ילדים שפגשו את הסמארטפון הראשון שלהם מתחת לגיל 13, בריאות הנפש והרווחה הכללית שלהם נמוכות יותר בהדרגה עם כל גיל צעיר יותר של בעלות ראשונה על סמארטפון.

וחשוב לציין, מי שקיבל סמרטפון בגיל 13 או בגיל מאוחר יותר, מדד בריאות הנפש - ציון ה MHQ  שלו גם לא מזהיר, מדובר על 30 נקודות מתוך 100 למי שמעל גיל 13 קיבל מכשיר נייד לראשונה, בגיל 13 ומעלה המדד מתייצב סביב הציון 30, בעוד מי שקיבל מכשיר חכם לני גיל 13 הציון יורד בהתמדה עד ל- 1 למי שקיבל נייד בגיל 5.

מסקנה ברורה אחת 

ילדים צעירים שמקבלים סמרטפון/ מכשיר חכם מסכנים את הרווחה הנפשית שלהם.

נקודה חשובה נוספת שהמחקר מציג - אחוז הילדים הנמצאים במצוקה עם ציון MHQ שליליים שמצביעים על חמישה תסמינים חמורים או יותר עולה כמעט ב 10% עבור נשים ו 7% עבור גברים.

המחקר בדק אוכלוסיות מכל העולם: 

• Global - גלובלי
• Western Europe - מערב אירופה
• Oceania - אוקיאניה
• Sub-Saharan Africa - אפריקה שמדרום לסהרה
• South-East Asia - דרום-מזרח אסיה
• North America - צפון אמריקה
• Middle East and North Africa - המזרח התיכון וצפון אפריקה
• Latin America and Caribbean - אמריקה הלטינית והאיים הקריביים
• South Asia - דרום אסיה

על מה בעצם משפיעה בעלות של סמרטפון בגיל צעיר ? 

בעלות על מכשיר סמרטפון (אני מתייחסת לזה כשימוש, גם אם עושים שימוש בנייד של ההורים), במחקר ההתייחסות היא לבעלות, בגיל 5 ככל הנראה מדובר על מכשיר שהילד עושה בו שימוש. 

התסמינים הצפויים על הרווחה והבריאות הנפשית ככל שגיל השימוש יורד:

מחשבות אובדניות – 

המחקר מציג את השינוי התלול ביותר, 48% מהנשים בגילאי 18-24 שקבלו טלפון בגיל 5 או 6 מדווחות על מחשבות אובדניות, שימו לב זה כל בוגרת שנייה!! 

וזאת בהשוואה ל 28% מהנשים (אחת ל – 3) שקבלו סמארטפון בגיל 13. 

גברים – הנתון המקביל 31% לעומת 48% למי שקיבל נייד מתחת לגיל 13, 20% לעומת 28% למי שקיבל את הנייד אחרי גיל 13. 

תוקפנות – התקפות זעם.

מעבר מ - 0 ל - 100, שיח אלים, עצבים, סף תסכול נמוך, אלימות מילולית ופיזית. תחושות של ניתוק מהמציאות והזיות – ילדים שנמצאים בתוך קפסולה מחשבתית, מרוכזים ממש במשחק, במסך, מנותקים ממה שמתרחש סביבם.

תפקודים ספציפיים – נשים : התפקודים שפגעים משמעותית בקרב נשים שקבלו נייד בגיל צעיר: 

דימוי עצמי 

ערך עצמי 

ביטחון עצמי 

חוסן רגשי 

תפקודים ספציפיים גברים: התפקודים שנפגעים משמעותית בקרב גברים שקבלו נייד בגיל צעיר: 

יציבות ורוגע 

דימוי עצמי 

ערך עצמי 

אמפתיה 

לסיכום עד כאן 

ממצאי המחקר מצביעים על השפעה ברמה העולמית (כל האוכלוסיות העולם) ללא קשר לשפה או תרבות. לשימוש בסמארטפון לפני גיל 13 יש קשר לשינוי עמוק ומשמעותי על בריאות הנפש והרווחה בבגרות המוקדמת. 

מהכרות עם המציאות בישראל היום, גיל קבלת מכשיר נייד או שימוש במכשיר נייד יורד בהתמדה, הורים מספקים מכשיר נייד כמתנה, או כאמצעי ליצירת קשר, או מתוך רצון לספק צרכים, סחף חברתי, רצון להיות בשליטה, רצון לאפשר לילד להיות כמו כולם ועוד. 

נתוני המחקר הזה מצביעים על מסלול מאוד מדאיג ומאוד מאוד מקצין של אוכלוסיית מתבגרים – בוגרים צעירים עם שיעור גבוה, שהולך וגדל באופן מדאיג ומשקף עלייה רציפה בתסמינים הבאים:

תוקפנות, מחשבות אובדניות, תחושות של ניתוק מהמציאות וירידה בערך העצמי, ירידה בשליטה הרגשית ומיטוט החוסן הרגשי. 

מחקר זה מציג ממצאים מדאיגים שגם מתכתבים עם המציאות בשטח. בנוסף, יש התייחסות לתקופת ה COVID – 19 קורונה, מחקרים רבים התמקדו בתסמינים של חרדה ודיכאון ולא בדקו תסמינים של תוקפנות, ניתוק מהמציאות ועוד.

 הקורונה עשויה הייתה להגביר גם היא את תסמיני הפגיעה במדד הרווחה הנפשי והעקביות של מגמות אלו בעולם מצביעה על השפעה התפתחותית רחבה יותר בעקבות חשיפה מוקדמת לסמארטפונים.

פירוט התסמינים שנבדקו במחקר :

הסבר הטבלה : 

i – תסמינים חמורים - דרוג של 7-9 בסולם של 9 = ההשפעה החמורה ביותר על החיים

 ii -תפקודים מופחתים - דרוג קטן מ 3 – כאשר 9 מציין השפעה חיובית ביותר על החיים ו – 1 מציין השפעה שלילית על החיים, כלומר דרגו 1,2,3 = השפעה שלישית על החיים. 

המחקר בדק את ההבדל באחוז הצעירים הבוגרים בגילאי 18-24 שמדווחים על תסמינים חמורים (i) ותפקודים מופחתים (ii), בין אלו שקבלו סמראטפון ראשון בגילאי 5-6, לעומת גילאי 13-18 (ממוצע) נקבה וזכר הוא: 

i תסמינים חמורים: 

מחשבות או כוונות אובדניות 20% - נשים  11% גברים. 

הזיות 14% נשים  לעומת 9%  גברים.

תוקפנות כלפי אחרים 14% נשים לעומת 8% גברים.

פעולות חזרתיות או כפייתיות – 13% נשים לעומת 5% גברים. 

תחושה של ניתוק מהמציאות – 13% נשים לעומת 4% גברים. 

ii – תפקודים מופחתים 

דימוי עצמי 12% למי שקיבל סמארטפון אחרי גיל 13, 10% למי שקיבל סמארטפון בגיל צעיר יותר - 5-6

ערך עצמי וביטחון 12% נשים 10% גברים. 

שליטה רגשית 10% נשים 8% גברים. 

חוסן רגשי 12%  נשים 5% גברים. 

אמפתיה 8%  נשים 10% גברים. 

יציבות ורוגע 6% נשים 10% גברים. 

הערכים מייצגים את ההבדל באחוזים בין שתי הקבוצות, המוצג בנפרד עבור נשים וגברים. 

נתיבי השפעה - אדוות של השפעה

המחקר בדק מהן הדרכים הפוטנציאליות שדרכן בעלות מוקדמת יותר על טלפון חכם קשורה לתוצאות פחות טובות במצב הנפשי וברווחה הכללית? כדי לחקור זאת, נבדקו מספר גורמים פוטנציאליים:

גיל הגישה לרשתות חברתיות, חוויות של בריונות סייבר ואלימות מינית, יחסים משפחתיים, חברות, שינה וצריכת מזונות מעובדים מאוד

בעצם המחקר מספק למידה גם על השפעות נוספות של שימוש במכשירים חכמים מעבר למדד הבריאות הנפשית.

גיל הגישה לחשבונות ברשתות החברתיות: (tiktok,Snapchat,Instagram,WhatsApp,Twitter,FacebookOnlyFans ועוד) אחראי ל כ 40% מההקשר הכולל בין גיל קבלת המכשיר החכם לבין המצב הנפשי.

 ההשפעות השליליות הקשורות ליחסים לקויים במשפחה - 68% 

 וההשפעות השליליות הקשורות לבריונות ברשת - 63% בקרב ילדים  שגיל חשבון המדיה החברתית הראשון היה בגיל צעיר, מתחת לגיל 13. 

גורמים חשובים נוספים:

כוללים יחסים משפחתיים לקויים (13%), 

בריונות סייבר (10%) 

ושיבושים בשינה (12%). 

נתונים אלו היו קצת מוזרים בתוך המחקר כיוון ש 68% מההשפעות השליליות הקשורות ליחסים משפחתיים לקויים ו-63% מההשפעות הקשורות לבריונות סייבר נובעות ישירות מגיל ההתחלה של החשבון ברשתות החברתיות. 

נתון זה מחזק את הסיבה שהגישה לסביבות רשתות חברתיות מבוססות בינה מלאכותית (רשתות חברתיות שפורטו לעיל) בגיל צעיר מגדילה את הסיכון ליחסים משפחתיים לקויים ולחשיפה לבריונות סייבר. 

לעומת זאת, בנושא השינה:  רק 19% מהשפעות שיבושי השינה ניתנות להסבר על ידי גיל הגישה לרשתות החברתיות.

וזה לא אומר שגישה למכשיר נייד/ גלישה ברשתות חברתיות לא מייצר הפרעה בשינה או אחראי רק על 19%, זה מעיד על כך,  שככל הנראה, הפרעות שינה שנגרמות מרכישת טלפון חכם בגיל צעיר נגרמות מפעילות בטלפון חכם שאינה קשורה לרשתות חברתיות (כגון צפייה בסרטים, משחקים, קונסולות משחק למיניהן). 

גורמים נוספים כמו: חשיפה לאונס וצריכת מזונות מעובדים מאוד, הידועים כמשפיעים על מצב הנפש ובריאות הנפש, אין להם תפקיד מובהק בהסברת הקשר בין רכישת טלפון חכם מוקדמת לירידה במצב הנפשי. 

חשיפה למכשירים חכמים ואו לרשתות חברתיות בגיל צעיר מציבה את הילד בסיכון גדול יותר ליחסים לקויים במשפחה, שזה מרכז השייכות שלו ועוגן השייכות שלו, ומעלה את הסיכוי לפגיעה / חשיפה לבריונות ברשת. 

ככל שהגיל צעיר יותר כך הסיכון גדול יותר.

• יחסי משפחה לקויים, שיבושי שינה ובריונות ברשת: גורמים אלו משפיעים על הקשר, אם כי במידה פחותה מגיל חשבון המדיה החברתית, במיוחד בהקשר הגלובלי.
• חשיפה להתעללות מינית: נראה שהיא גורם משמעותי יותר בליבה האנגלוספרית - היכן שיש שיח ושימוש בשפה האנגלית, מאשר ברמה הגלובלית.
• חוסר ידידויות וצריכת מזון אולטרה-מעובד: נראה שיש להם השפעה מועטה יחסית על הקשר בין גיל הסמארטפון לבריאות הנפשית.

מה קורה במזרח התיכון ?

 גיל קבלת מכשיר חכם - הגיל הממוצע הוא 11 (לדעתי כיום אפילו מוקדם הרבה יותר) - גיל הגישה מסביר כ 70% מההשפעות שפורטו וקשורות לגיל בעלות/ חשיפה למכשיר חכם (השפעה כוללת וישירה).

יחסים משפחתיים לקויי - 19%, בריונות וסייבר 37%, ושיבושי שינה - 32% - כל ההשפעות השליליות הללו מתרחשות לאחר גיל הגישה לרשתות החברתיות. חשוב לציין גם YouTube, WhatsApp הן רשתות חברתיות.

פגיעה מינית - מסבירה 14% מהקשר שצפוי לבריאות הנפש בקרב בנות, וזה כמובן במורד הזרם של גיל הגישה למדיה החברתית

פגיעות מוגברת וחשיפה מוגברת לפגיעה היא תוצר של חשיפה לרשת ולרשתות החברתיות, אבל לא רק. גם לגורמים חברתיים-תרבותיים והאופי המובהק של המרחב המקוון בשפה האנגלית יש השפעה.

תוכן שנכתב ברשת בשפה האנגלית הוא בעל נפח גדול יותר ומזיק יותר - היפר מיני או ניצולי, בהשוואה לשפות ואזורים אחרים.

תוכן בשפה האנגלית יהיה זמין יותר ומקודם יותר על יד האלגוריתמים.

כאשר חשיפה כזו מתרחשת בגיל שבו תחושת העצמי, הבגרות המינית ותפיסת המציאות עדיין מתעצבת, ילדים ובני נוער צעירים רגישים במיוחד להשפעה המזיקה של החשיפה לרשת והשימוש ברשתות החברתיות ומשחקי המחשב.

כמה נקודות חשובות וגם מטרידות

המחקר מתייחס רק לגיל קבלת המכשיר החכם, מתייחס לבוגרים צעירים כשיום בני 18-24, אופי והיקף השימוש אז (לפני 10-20 שנים) שונה מאוד מהשימוש היום, מהיקפי השימוש כיום.

המחקר לא מתייחס לפעילויות ספציפיות ברשתות החברתיות, לזמן מסך, לסוג התוכן - ויש לנושאים הללו חשיבות והשפעה מכרעת על מדד הרווחה הנפשית.

ילדים/ות שהמכשיר הנייד או הרשת החברתית הפכו להיות המקלט שלהם, כל עולמם עד כדי התמכרות ותלות מדד בריאות הנפש שלהם נמצא תחת השפעה מסוכנת.

זמן המסך והשימוש בו הופך להיות אובססיבי וכזה שממלא את רוב שעות היממה, לכן תוצאות מחקר זה יהיו גבוהות יותר ויצביעו על מדדי בריאות הנפש נמוכים יותר בהתאמה לזמן השימוש/ הצפייה במסך ובעיקר בהתאמה לקיצוניות התכנים, אלימות התוכן, בריונות שהולכת וגדלה ועוד. 

כיוון שהמחקר בדק בוגרים צעירים בגילאי 18-24 לא ניתן היה לבדוק או להעריך באופן מהימן את זמן המסך או את ההתנהגות הדיגיטלית בכל גיל, וגם לא את התוכן הנצפה ולכן נושא זה לא נבדק. 

המחקר בודק הסתברות מצטברת של בעיות שמתעוררות באוכלוסיות בכל העולם, בהתבסס על הגיל שבו הילדים קבלו מכשיר נייד חכם בילדות. לכן, הממצאים משקפים דפוסי התפתחות הסתברותיים ברמת האוכלוסייה ולא מסלולי התנהגות אינדיבידואליים. 

להבנתי, זה אפילו מחזק את הנזק שעלול להיגרם למדד הבריאות הנפשית, כיוון שילדים בני 5-13 שכיום בני 18-14 (וענו על שאלון המחקר הזה) ככל הנראה עשו שימוש במכשיר הנייד לצרכים בסיסיים של תקשורת, שימוש במשחקי מחשב וככל הנראה היו חשופים לפני 10-20 שנה לתכנים פחות מסוכנים, פחות פרוצים ואלימים ממה שנצפה היום. 

דפוסי השימוש שמקובעים בגיל הילדות הצעירה מייצרים אדוות של השפעה על שימוש התמכרותי  בגיל בוגר יותר, שימוש תלותי וכו' 

בהתחשב, שלצד התפתחות האינטרנט יש התפוררות של התא המשפחתי והרבה בדידות,  אטרקטיביות של המסך הולכת וגדלה והופכת להיות טוטאלית וכזו שמחזקת פאסיביות, מחזקת ומעמיקה בדידות ובעיקר מייצרת תחושה של העדר ערך, פגיעות, תחרות, שנאה עצמית ועוד.

ככל הנראה, אם נמשיך באותה מגמה של מתן גישה לסמארטפון, שימוש לא מוגבל מבחינת היקף השעות, שימוש לא מוגבל מבחינת התכנים, או שימוש לא מבוקר. 

במקביל העדר נוכחות הורית יציבה, גבולות וסמכות שמייצרים ביטחון רגשי למול העדר הגבול בתוך הרשת.

תחזית כזו מצביעה על כך שלמכשיר החכם לבדו תיהיה אחריות הרת גורל, משמעותית ורחבה למצוקה הנפשית של הפרט, למחשבות אובדניות, ניתוק מהמציאות (ניתן להבחין בזה כבר היום בקרב בוגרים צעירים או מתבגרים שיש פער משמעותי בהבנה שלהם את המציאות ואתגריה), ובעיקר תפקודים נמוכים.

תפקוד נמוך, שליטה רגשית וחוסן יבואו לידי ביטוי בחוסר יכולת לצאת לבימת החיים, לשלב של החיים הבוגרים, העצמאיים. 

לשלב של התפתחות ויציאה מהבית, עבודה מסודרת, לימודים, יצירת מערכות יחסים, התמסדות, קבלת אחריות והתמודדות עם מציאות של אתגרים וחוסר וודאות כפי שהחיים מזמנים.

התחזיות מתייחסות לשליש מהדור הבא, אני חושבת שזו תחזית מקלה מאוד, כיוון שכיום אין ילד / מתבגר שלא מוצמד למכשיר חכם כזה או אחר, לצד הורים עובדים ועסוקים ופחות נוכחים.

זמן לרגולציה 

לצד האחריות ההורית לייצר גבולות, חיזוק החוסן, עטיפה לנפש ויציבות רגשית. נדרשת הבנה של המשפיעים הנוספים שמייצרים עוגנים בתודעה של הפרט.

לכן, במציאות שבה המסכים כיום הם מרכז העולם, בהמון היבטים הם חלק מתפקוד תקין. למשל יכולת ליצור קשר במייל/ טלפון/ הודעה, או כל פעולה תפקודית אחרת, קשה מאוד לייצר התנזרות משימוש, והורים צריכים לייצר מרחב בטוח של שימוש גם בהיבט של היקף השימוש וגם בהיבט של התכנים שנצפים ומייצרים תובנות ולמידה שגויים על מציאות החיים.

לכן, נדרשת גם רגולציה של הגבלת גיל השימוש, הגבלת זמן הצפייה, והגבלת תוכן הצפייה.

נדרשת לדעתי גם רגולציה שתאפשר להורים זמן להיות בנוכחות הורית ותגביל את שעות העבודה ביממה, גם את העבודה בתוך המרחב הבייתי, הכנסה של העבודה הבייתה, עבודה בזום וכו' יצרו מציאות של זמינות הורית ולא של נוכחות הורית משמעותית.

הדילמה הכי קשה של הורים 

הורים שניצבים היום מול כאוס, מול ילדים שמסתגרים בחדרים, צמודים למסכים, אינם נמצאים בתקשורת, חלקם גם חצופים/ אלימים או מסתגרים/ חרדתים/דיכאוניים מנסים לצמצם שימוש במסכים, להגביל ולייצר תפקוד תקין.

הקושי של הורים לבצע את המוטל עליהם ולייצר הגנה מפני השימוש המסוכן בזירה הווירטואלית נחלק ל 4 חלקים מרכזיים:

1. מיקום ההורים בתוך התא המשפחתי - הורים היום מנסים לייצר חינוך ונוכחות מהשוליים, כאשר הילד במרכז ולא ההורים במרכז. כשהילד במרכז - מה שנוכח שם זה בעיקר הקשיים שלו והרצון לתקן אותם באמצעות מענה לרצונות שלנו ובאמצעות רצון עז לייצר הקלות, נוחות, כיף, רוגע. 

המיקום של הורים חייב להיות במרכז הבית, במקום שבו הם רואים את המציאות, עובדים מול ערכים ומול מטרות ברורות - כאשר המטרה החשובה היא חינוך לכבוד עצמי וערך עצמי, חינוך למסוגלות ותפקוד עצמאי ולא תלותי או תובעני. 

בקיצור הורים צריכים ללכת יציב וזקוף בבית שלהם מול הילדים ולא לפעול תוך כדי הליכה הליכה על ביצים, אלא ממקום של אחריות ולא ממקום של כוח, סמכות הורית מקורה באחריות הורית.

2. הסביבה החברתית מול כניעה הורית - לכל הילדים יש מסכים, הכול קורה שם, הם לומדים שם, מה הם יעשו בלי זה ?, ככה זה היום ועוד כל מיני משפטים שאני מתארת אותם כמשפטי כניעה למצב, התבוננות במרחב ובלבול שמייצר התנהלות הורית שגויה, שמטרתה טובה וטהורה, אבל היא מונעת מחשש, בעיקר מחשש שהילד לא יהיה חלק מהחברה, שיישאר מחוץ למעגל החברתי ועוד. 

רק שחשוב להבין, ככל שהם יהיו יותר במסכים כך הם יותר בודדים, יותר חרדים, יותר מנותקים ויותר תלויים. 

הורים צריכים להישאר נאמנים לתפקידם ההורי, לערכים שלהם שצריכים להוביל אותם ולאפשר להם לצקת צלם אנוש שמורכבת מערכים, תרבות, מסורת, משפחה ולא ממשפיעני רשת שמטרתם לייצר התמכרות של הפרט וניתוק מוחלט מהמציאות. 

3. חשש מהתפרצות או מהתמוטטות - הורים חוששים לייצר הגבלה או ניתוק מהמסך, הם חוששים שהילד יתמוטט, יתפרק, יתעצבן, יהיה לו קשה, לא יהיה לו מה לעשות, יהיה לו משעמם.

הם גם חוששים מהתפרצות זעם, שברון נפשי, דיכאון, בריחה לשינה, אלימות פיזית, איומים - הילד יעזוב את הבית, בכי, צעקות ועוד. 

הורים עומדים מול ילדים צעירים שאפילו מאיימים בהתאבדות במידה ויילקח מהם המכשיר הנייד. עצם ההבנה הזו רק מחזקת את ההבנה עד כמה חשוב לייצר הגבלה ולאפשר לפרט לפגוש את המציאות ולא להמשיך להתחבא ממנה ולהישאר בתוך ענן וירטואלי.

4. עיוורון הורי - הורים לא ממש מבינים מה קורה שם בתוך המרחב של הפרטיות, בתוך המסך הזה שהילדים שלנו משקיעים בתוכו את כל תשומת ליבם. 

הורים לא מסוגלים לדמיין מה אפשר לעשות דרך הנייד הזה. יש בלבול וחוסר הבנה בעניין הפגיעות. עצם העובדה שהילד נמצא בתוך הבית שלי במיטה מייצרת תחושה של ביטחון ואולי שליטה במצב.

אבל כאשר ביד יש מסך נייד הוא יכול להגיע למקומות מסוכנים מאוד, כאשר הילד נמצא שם לבד בחסות הפרטיות, לרשת יש כוח על, כזה שמסוגל להוריד את כל ההגנות ולהשתיק את כל הקולות של ההיגיון ולהציב את הילד חשוף לפגיעה מאוד מורכבת, פגיעה שמתרחשת מתחת לעור גופו ומבעד למסך.

העיוורון הוא גם למול ההבנה של איזה תכנים, איזה סוג של תכנים מוזרקים לתודעה בכל הגילאים. הביזאריות, הקיצוניות, האלימות והגסות של התכנים היא בלתי נתפסת ולא חלק מהסביבה של הורים, לכן העיוורון ההורי משאיר את ההורים זרים בתוך מציאות של ילדים שנשארת בלי עין בוגרת, מציאות שבה מי שמגדיר את החוקים זה הילדים לעצמם, וכשאין השגחה יש פריצות, אלימות, מסוכנות ופגיעות.

להגבלת השימוש בסמארטפון ולדחיית גיל החשיפה לרשתות החברתיות/ למשחקי מחשב יש פוטנציאל לחזק בצורה משמעותית תפקודיים בסיסיים כמו למשל יכולת ליצר שיח, יכולת לצאת לאתגר, להתמודד, להימצא במרחב של חוסר וודאות ועוד. וגם לחזק את הקשר המשפחתי ולתקן את התפקוד המשפחתי, הקשר בתוך המשפחה, שהיא עוגן השייכות הכי בסיסי והכי חשוב לנפש האדם.

בנוסף הגבלת שימוש תפחית בצורה משמעותית בתסמינים של מצוקה נפשית, לפי המחקר בכ 8.5% בקרב ילדים ובני נוער, הפחתה של מחשבות אובדניות ב 20%, שיפור חוסן רגשי ובטחון עצמי ב 12%.

הורים אמיצים שבכל זאת מגבילים שימוש במסכים נמצאים בדילמה תמידית שבה מחד הם חרדים להגנה על הילדים שלהם מפני פגיעה. 

ומנגד, כביכול "מסכנים" את הילדים בהדרה מהמרחב החברתי. (רק שזה לא באמת מרחב חברתי - די מרחב של בדידות).

הורים אמיצים שמצליחים לייצר יציבות הורית ועבודה מול מטרות חינוכיות, נדרשים לייצר מרחב שיש בו נוכחות הורית, אתגר, אוירה משפחתית נעימה ועוד. 

לצד הקשיים וההתנגדות שצפויה, הכעס, התסכול של הילדים - בסופו של התהליך יש הקלה גדולה וחיבור של הילדים למציאות, חיזוק תחושת המסוגלות שלהם, סף התסכול שלהם מקבל גובה והיכולת שלהם להרגיש בעלי ערך גדלה בצורה משמעותית - כאילו "חיברנו אותם חזרה לחשמל של מציאות החיים.

כדי לאפשר להורים נוספים לקבל אומץ חשוב שנתבונן באיזה אתגר לא אחראי אנחנו שמים את הילדים שלנו, כאשר יש להם נייד בלי הגבלת זמן ובלי הגבלת צפייה בתכנים.

אתגר - ניצול הפגיעות הפסיכולוגית.

תארו לכם שהייתי מבקשת מילד לווסת את עצמו ולהתמודד עם עוררות רגשית לבד בלי שום תמיכה.

ברור לנו שפה הורים היו נזעקים מיד לחבק, לסייע בהרגעות, בהקשבה ובניסיון לאפשר לילד לווסת את העוררות הרגשית.

אז תחשבו איזה כוח על יש למערכות הבינה המלאכותית שפועלות דרך פלטפורמות של מדיה חברתית/ משחקי רשת ועוד שמתוכננות היטב על ידי מיטב הפסיכולוגיים לפעול מול הילדים שלנו מתוך מטרה מוצהרת של ניצול הפגיעות הפסיכולוגית.

מופעלת בכוונת מתכוון לתמרן ולעקוף הגנות קוגניטיביות שנמצאות בשלבי התפתחות בגיל הילדות או בגיל ההתבגרות. 

הבינה המלאכותית שפועלת בצורה מתוחכמת מאוד נלחמת בקליפת המוח הפרונטלית שעדיין לא סיימה את ההתפתחות שלה, מערכת האיזון של העונג והשליטה עליו מסיימת התפתחות לקראת גיל 24, בעוד המניפולציה עליה נעשית דרך המסך כבר מגיל 11 ואולי לפני ברגע שהם פוגשים את המכשיר הנייד.

כשאנחנו כהורים מאפשרים למנועי השליטה של הרשתות החברתיות לעשות כרצונם ולנצל את הפגיעות הרגשית שטרם סיימה לייצר את ההגנות שלה, אנחנו חוטאים לתפקדנו ומפקירים את הילדים בתוך מרחב מסוכן, אנחנו מייצרים הזנחה רגשית בחסות הרצון להיות הורים טובים, זורמים, אוהבים, מאפשרים, מתקדמים וכו'

התגובה וההתנהלות ההורית חייבים להיות מותאמים לחומרת האיום, כדי לייצר הגנה על הנפש.

למה כלום לא קורה ? 

 יש לא מעט בוגרים אחראיים במרחב שמעדיפים להתבונן במציאות דרך העדשה של העיוור ולספר לכולנו שהטענות הללו שהרשת פוגעת בנפש של הילדים של כולנו, מייצרת פה השפעה מורכבת ומסוכנת על האנושות כולה, מפריעה לילדים לגדול בצורה נקייה ובריאה נפשית ובעיקר פוגעת ביכולת התפקוד שלהם לתפקד כבוגרים צעירים הן לא מספיק מוחלטות, לא מספיק ברורות - כן ככה זה שכמתבוננים מול עדשה של עיוורים, או של כאלו שחוששים לפעול, חוששים להתמודד ולעצור את כדור השלג הזה שבסופו יתרסק על כולנו.

אני שואלת את עצמי שכהורה וכמטפלת מה עוד צריך לקרות כדי שיהיה שיתוף פעולה הגנתי, שיתוף פעולה בין הורים שייקחו את האחריות לייצר מרחב בריא לצמיחה נפשית בריאה לבין רגולציה שתאפשר תמיכה בהורים, לגיטימציה להורים לייצר גבולות כשהמטרה היא הגנה על האנושות, על ילדים ועל הנפש שלהם.

לצערי אין מענה, אולי אפילו אין בי תקווה שזה יקרה.

במציאות שבה ילדים צעירים, מתבגרים ובוגרים צעירים מציגים מצוקה נפשית, תפקודים בסיסיים מופחתים, סף תסכול נמוך, תפיסת מציאות מעוותת. צורכים טיפולים פסיכיאטריים מורכבים, מכורים לחומרים ולהתנהגויות שונות, סובלים מהתפרצויות זעם כלפי חוץ או מדיכאון וחרדה שמיוצגים פנימה. 

במציאות כזו אנחנו ההורים צריכים לייצר את הרגולציה, להניע את השינוי מתוך המרחב של האחריות ההורית.

אסור לנו להמתין לרגולציה, אנחנו צריכים לפעול תחת עקרון הזהירות, השמרנות מתוך הכרח מציאותי ומתוך אחריות הורית.

גם עורכי המחקר מתייחסים לצורך בפעולה מהירה שתעצור את ההידרדרות הנפשית והרגשית.

להלן ההמלצות של עורכי המחקר, יחד עם תוספות שנראות לי חשובות ונדרשות

1. רגולציה בתחום החינוך - חינוך לאוריינות דיגיטלית (פירוט המשמעות בתחילת המאמר) ובריאות הנפש יאפשרו השפעה בינונית בלבד. כדי למקסם את ההשפעה, ולייצר שמירה טובה יותר על הנפש של משתמשי הרשת חשוב במקביל לייצר מעורבות אתית ברשת, אסטרטגיה לניהול השפעה אלגוריתמית בעיקר מול אסטרטגיה של פיתוי, בריונות וטורפי מין שצצים ברשת כמו פטריות אחרי הגשם. 

2. אכיפה וענישה - כיום כל ילד בכל גיל יכול להיכנס לכל פלטפורמה ברשת בלי שום הגבלה, הם פשוט צריכים לרשום את זה גיל שהאפליקציה דורשת. זה מחזק את התחושה הווירטואלית והניתוק שהווירטואליזציה מייצרת, אם אני צריך להיות בן /בת 18 כדי להיכנס לפורנו למשל, אז ברשת אין בעיה להיות גדול, פשוט כותבים 18 וזהו, אין באמת שום חיבור למציאות. החיבור למציאות מתרחש רק למול הפגיעה בנפש.

אין בדיקה של גיל הגולשים או משתמשי האפליקציות, זה כמובן נעשה בכוונת מתכוון, בצורה שתאפשר לילדים להיכנס למרחבים לא תואמי גיל, מתוך כוונה אחת ורצון אחד - נוכחות של ילדים בתוך המסך שמייצרת לייקים, תגובות וכסף.

בדיוק כמו שאסור למכור אלכוהול או סמים למי שאינו בגיל המתאים לפי חוק, גם בעניין צריכת התוכן והיקף הצריכה חייבת להיות הגבלה רגולטורית.

3. הגבלה של גישה לרשתות חברתיות - תהיה לזה השפעה מאוד משמעותית על מדד הנפש. 

המחקר ממליץ על הגבלת גישה למי שמתחת לגיל 13, אני חושבת שלאור המציאות ברשת, גם גיל 13 צריך להיות אפשרי תחת המון הגבלות והתניות.

מהלך כזה מחייב מנגנוני אכיפה משמעותיים שיאפשרו הגנה על הילדים, יאפשרו שמירה על הנפש, ואולי ידרשו השקעה כספית גבוהה. אבל בטוח שהיא גבוהה פחות מהנזקים שהעדר השקעה יגרמו לנפש של ילדים ובוגרים.

4. בהמשך לסעיף הקודם שמגביל גישה לרשת, יש גם לייצר הגבלה של גישה לטלפון חכם, וגם מתן גישה חייב להיות מדורג ומפוכח. 

המענה הראשוני צריך להיות מצומצם, חיבור לאינטרנט לזמן מוגבל, מבלי לאפשר חיבור לרשתות חברתיות או ספקי תוכן שאינו מותאם: הימורים, קניות, פורנוגרפיה, עיסוק בדימוי גוף ועוד.

כדי למנוע תגובת נגד חריפה, ניתן לתת חלופות חינוכיות ומותאמות גיל תחת הגבלת זמן צפייה. משימה מורכבת שקשה ליישום עקב הנורמה החברתית שהפכה לתרבות, לנורמה חברתית (חולה) וגם בגלל מתן אוטונומיה להוריים בקבלת החלטות לגבי אכיפה והגבלות במרחב הפרטי / הבייתי. גם פה אוטונומיה שניתנה כדי לתת חופש ומייצרת מרחב של הרס.

לסיום כולנו כהורים צריכים לקחת אחריות ולשמור על הנפש, זו שמופקדת בדינו, ברגע הזה שהם מגיעים לעולם, התפקיד שלנו לטעת בה הגנות של חוסן וביטחון רגשי, ולא לאפשר לה להימצא במרחב שמסיר את ההגנות הללו בצורה מכוונת ופוגענית.

מוזמנים/ות להרצאה שלי בנושא חוסן רגשי וסמכות

 הורית - הרצאה ללא עלות - ^{דורשת רישום - פה -} ההרצאה תתקיים ב19/10 בשעה 20:15 בזום.

ומוזמנים להאזין לסרטון על תוכנית הליווי להורים - מפסיקים ללכת על ביצים.

כותבת המאמר

ליאורה חיים - מנכ"ל ובעלים של מגן הנפש מרכז טיפולי הוליסטי למשפחות, מתבגרים וילדים.
פסיכותרפיסטית מוסמכת, בוגרת MA בחינוך מיוחד בהתמחות לקויות מורכבות אוטיזם וקשב, מדריכת הורים, מטפלת רגשית, מדריכת מיניות לגיל ההתבגרות ומטפלת זוגית.

מוזמניים/ות לכתוב לי מה חשבתם על המאמר?, האם יש מידע נוסף שחסר לכם.