רעב לקשר - מדריך להורים
אחד הפחדים הכי חזקים של הורים זה אובדנות, חשש שהילד יעשה משהו לעצמו, חשש שיהיה לו קשה מידי וזה יגרור אותו לפעולת אל חזור.
בהחלט מחשבות שמעסיקות הורים, בשנים האחרונות ביתר שאת, ויש לזה הרבה סיבות:
ראשית בשנים האחרונות ובשנה האחרונה במיוחד יש עליה מטרידה בפניות של ילדים ובני נוער לחדרי מיון על רקע של ניסיון אובדני ואו מחשבות אובדניות, מצוקה רגשית קשה שמחייבת טיפול אפילו אישפוזי.
מספר המקרים של אובדנות בפועל עולה ומקבל הד תקשורתי רחב, זה מאפשר להורים לקבל מידע, להכיר את הסכנה ויחד עם זאת מגביר חרדה.
1. התא המשפחתי -
ערך המשפחתיות מתפורר, משפחה גרעינית שהיא מרכז הכוח, השלד של הביטחון הרגשי הפכה מאגרוף חזק ושומר ליד רפויה ומפורקת.
כל אחד בחדרו, הקפיטליזם מאפשר עושר של חומר ומייצר הזנחה של האושר. הורים עובדים שעות רבות (גם כאשר עובדים מהבית), ילדים נמצאים רוב היום ללא השגחה, ללא שיח, ללא מגע עיניים.
מפגשים משפחתיים הפכו להיות נדירים, בימי שישי סביב שולחן השבת וגם אז לא תמיד. אנחנו פוגשים את הילדים כהורים בעיקר סביב המשוב של משרד החינוך, ובעיקר כאשר הילד מחסיר או לא מכין שיעור בית.
המיקום של ההורה במשפחה זז לשוליים, פירוק התשתית ההורית והתשתית המשפחתית שבה הורים הם מרכז הבית ממקום של שמירה, ידע, ותק, אחריות בוטל ואת מקומם תפסו הילדים שזזו למרכז ומנהלים את עצמם ואת הבית, בעיקר מנהלים את הדחפים שלהם ואת הרעב שלהם לקשר שחסר.
קשר בראשיתי שהוא העוגן המשמעותי לנפש האדם, העוגן שדרכו הילד לומד לתת אמון באחר, בעולם, לסמוך על... ולהיעזר. לחיות בשותפות ולהיות גם למען האחר.
במקום זה, הילדים לומדים היום בתוך התא המשפחתי על משחקי כוח ואגו, על עליונות וכוחנות, על ריצוי, פיצוי, תלות ותובענות.
התא המשפחתי לא מצליח לייצר למידה של יחסים בין בני אדם, יחסים של כבוד, השקעה, אכפתיות, מסירות ועוד.
במקום זה יש יחסים של "חייבים לי" , אני "חייבת", "עושים עבורי", "מסדרים לי", "משנים את העולם בשבילי" - כך בדיוק אנחנו זורעים את זרע ההחלשה.
אנחנו מספרים להם שהם לא יכולים, שהם לא מסוגלים, שהם חייבים שאנחנו נסדר עבורם כי הם קטנים, חלשים וחייבים את הגוננות ההורית שתציל אותם מהמציאות האכזרית.
כך בדיוק אנחנו מחלישים את החוסן במקום לחזק את היכולות שלהם לצמוח, להתמודד, להתגבר, לתרום ,להיות יעילים ולקבל גמול רגשי של ערך עצמי ותחושת מסוגלות.
התא המשפחתי הפך להיות מנוכר, עם מנגינה של שוטר מתוסכל, עם שקט רועם של אכזבה וייאוש ועם תחושה של אין מוצא ואין אונים.
חוסר אונים וחוסר ישע תחושות שיושבות בבסיס של המחשבה האובדנית.
למנגינה של הבית - יש השפעה על המנגינה של הנפש, זה שוקע וזורע תפיסות שגויות על תפיסת העצמי שלהם, על היכולת שלהם להיות מועילים וחשובים בעולם הזה, על תחושת השייכות שלהם שמיד מחפשת מענה דרך המראה החיצוני או דרך התנהגויות סיכון שמספקות להם תחושת שייכות כוזבת, שמעמיקה את הבדידות ומסתירה אותה בתוך פייק של "מלא חברים" ואו חבורות.
הקשר החשוב ביותר עבור ילדים, מתבגרים ובכלל בני אדם זה הקשר הגרעיני, המקום הבטוח שמאפשר להם להרגיש אהובים בלי תנאים, שייכים, בעלי ערך ונחוצים.
שאלת השייכות
אחת השאלות הכי קשות שהורים צריכים לשאול את עצמם כדי להבין עד כמה הילדים מרגישים שייכים ובעלי ערך בתוך התא המשפחתי, המקום שאמור לייצר בתוכו את עמוד השדרה הרגשי שלהם היא:
תשאלו את השאלה הזו עבור כל ילד במשפחה, כל הורה בנפרד.
מה הילד/ה יענו אם ישאלו אותם מה יקרה אם תצא מהבית ?
מה יקרה שלא תהיה שם ?
האם יהיה קל יותר, רגוע יותר, קשה יותר?
איזה חסר נרגיש ?
מה יענה הילד על השאלות הללו ?
אם התשובה היא לא יקרה כלום, יהיה יותר רגוע, יהיה בבית קל יותר בלעדי, לא ירגישו שאני לא נמצא וכו'.
תשובות שיעידו על העדר תחושת שייכות, העדר נחיצות ויש גם ילדים שממש יכולים להרגיש שהם נטל על הבית.
תשאלו את עצמכם את השאלות האלו ותענו בכנות לעצמכם, כי זו הנקודה אולי הכי משמעותית בביטחון הרגשי של ילדים ובני נוער.
אם אני לא נחוץ בבית שלי, אם אני לא שייך בבית שלי ואין לי ערך שם אז אני ככל הנראה לא יכול להיות נחוץ, אהוב ואו שייך בשום מקום אחר.
2. ההשפעה של הרשת -
לתוך ההתמודדות ההורית המורכבת של חינוך ילדים והקניית כלים להתמודדות עם מציאות החיים, נכנסה בשנים האחרונות חזית מורכבות, היום גם מסוכנת מאוד שפועלת בניגוד לעקרונות, תפיסות ומחשבות שלנו.
חזית המדיה, חזית מאוד פופולרית, מייצרת מגנוט ויש לה השפעה רחבה מאוד על הנפש של ילדים ומתבגרים (גם על בוגרים), היא עובדת בצורה מאוד אובססיבית ומייצרת התמכרות ושטיפת מח, תלות ותחושת Fomo שמרסקת את הקשר בין הורים לילדים, בונה חומה בין הילד או המתבגר לבין המציאות, מייצרת תחושה של עצמי בהרחבה, עצמי שיכול לחיות בפנטזיה ולא במציאות.
הרשת מאפשרת למתבגר מקלט בריחה שמייצר ריסוק החוסן, בדידות, תלות, פאסיביות, התמכרות ועוד המון התנהגויות מוגזמות, אלימות, התפרצויות זעם או הסתגרויות ודעיכה.
החזית הזו של הסביבה הוירטאולית היא חזית מסוכנת שיש לה כוח חזק מולנו ומול הילדים, לרשת יש כוח שמייצר התמכרות ותלות, תובענות וחוסר שליטה.
מעבר לזה היא מנרמלת התנהגויות סיכון, מנרמלת פריצות, חושפת את הילדים לתכנים ואג'נדות שפועלות בדיוק הפוך מכל מה שאתה מאמינים בו.
חשיפה למידע ותכנים שעלול לזרוע חרדה ובלבול ולא ביטחון וחוסן, מחזקת מיקוד שליטה חיצוני והופכת את הילד למוצר של הרשת, נשלט על ידה בצורה אבסולוטית.
ולדבר הזה יש כוח במיוחד כאשר יש חלל הורי שמחפש להתמלא, הרשת זמינה שם וזה מסוכן!!!
מוזמנים להרחיב ולהבין עד כמה זה מרסק את הנפש ואת בריאות הנפש - תיאור תוצאות המחקר ומדריך להורים
3. זמינות הורית ונוכחות הורית
לא מעט הורים היום נמצאים זמינים לילדים שלהם, עובדים מהבית או משנים את סדר היום שלהם כדי להיות זמינים. ילדים לא צריכים זמינות של הורים. הורים שנמצאים זמינים להפעלה, לרוב יהיו הורים שמספקים שירותים רבים ומיותרים שמייצרים החלשה ותפיסת מציאות מעוותת שבה הם "נכים" פיזית ורגשית, עושים עבורם וגם חייבים להם. התפיסה הזו היא תוצר של מציאות שבה עושים עבורם הכול ומאפשרים להם להיות פאסיביים ובעיקר אנטי סוציאליים - הרצאה מוקלטת בנושא תפקידי הסמכות - פה - מוזמנים להאזין ולהבין למה זה מחליש ולא בונה חוסן.\
נוכחות הורית בשונה מזמינות - זה מצב שבו הורים נמצאים בפניות רגשית עבור הילדים שלהם, פנויים, שואלים, מתעניינים וגם דורשים ומשתפים.
לתקשורת הבן אישית יש תפקיד מרכזי ביכולת של אדם להרגיש שייך, היכולת הזו נשחקת ונרמסת בתוך הרשת וחשוב ללמד אותם לפגוש מבט ומגע עיניים, לייצר שיח שיש בו עומק ולא משפטים קצרים מאוד עד שתיקה.
ילדים לא מסוגלים להתבונן בעיניים, מפתחים חרדות, הימנעות ודחיינות שבמקום לקבל עידוד ופירגון להתמודדות, מתקבלת גוננות שמעמיקה את החרדה וההימנעות במקום לייצר התגברות שבונה חוסן.
אז מה עושים ?
איך מייצרים מציאות שבה הילדים יצליחו להתמודד עם המרחב המסוכן, ובכל זאת לשמור על עצמם ?
איך בונים חוסן שיאפשר לילדים להתמודד עם המציאות המורכבת ולבחון מציאות, לדעת לעצור, להבחין בין טוב לרע ?
איך מייצרים נקודת יחוס יציבה שדרכה יוכלו הילדים לבחון את מציאות החיים ולהרגיש שייכים ואהובים, מוגנים, שמורים וגם יכולים ומסוגלים?
איך בונים את עמוד השדרה הזה שיצמצם את הסיכוי למצוקה נפשית, עמוד שדרה שיצמצם את הסיכוי שילדים יחשבו לאבד את החיים ולהיפטר מהם?
1. מחזקים את התא המשפחתי - קשר יציב של הורים, שיח מכבד, בלי הרמת קול (זו גם אלימות), בלי אלימות פיזית, כבוד הדדי בין כולם.
מייצרים ריטואלים(קבועים וחזרתים) של מפגשים משפחתיים, ארוחות ערב באמצע השבוע. וכן, ברור לי שאין זמן, אבל צריך לדאוג שיהיה זמן כי זה הזמן הכי חשוב.
מפגשים של משפחה : משחקי קופסא, טאקי, שש בש, מונופול, אליאס ועוד - מייצרים שיח ותקשורת, תחושת נחיצות וערך.
כבוד בין הורים - שיח מכבד ויחס מכבד - חשוב מאוד
משאלת הלב הכי גדולה של ילדים היא שההורים שלי יהיו בסדר אחד עם השנייה, שידברו, שלא יהיו בריב.
כשילד עומד מול הורים מפוצלים הוא מרגיש שהוא לא בסדר כל הזמן, כי הוא מבין שכל בחירה שלו תייצר תחושה שהוא בוגד בצד השני.
לכן כבדו את הזוגיות היא גם בסיס לחוסן.
יחס מכבד כלפי בן/ת הזוג, אכפתיות, מגע, תמיכה ובעיקר כבוד !
2. לא מגדלים פרזיטים - כל ילד בבית צריך ללכת עם כתר של אור על ראשו, עם תפקיד ייחודי שתורם לבית, עם אחריות על משהו שהוא עושה למען הכלל.
חפשו חוזקה של כל ילד ותפעלו לתווך לו את הערך שלו בתוך הבית. זה כמו במשחק הכיסאות לכל ילד צריך להיות כיסא שמתאים למידותיו והוא מרגיש בו נח.
וכדי שהם ירגישו בעלי ערך, נחוצים, יעילים וגם מתמודדים חשוב לתת להם תפקידים !!! הבית זה לא מלון ואתם לא משרתים שלהם.
הם יכולים לסייע במטלות הבית. וכמו כן, יכולים להיות אחראים על מטלות שיעזרו להם להרגיש נחוצים למישהו: תפקיד מוגדר כמו ללכת לבקר את סבא וסבתא, לשאול לשלומם, לרכוש עבורם קניות, לסייע בניקיון הבית ועוד - הם תפקידים שמחזקים את החמלה ואת היכולת להבין את צרכי הצד השני דרך פיתוח של תחושת ערך ומסוגלות.
לכל ילד צריכה להיות אחריות על משהו, בלי קשר לאחריות על החדר שלהם ובלי קשר לאחריות או טיפול בכלבים אם יש - כלבים זה כמו אחים. הם לא מטלה.
3. גבולות וסמכות הורית - גבולות הם החופש האמיתי , ילדים בלי גבולות מרגישים לא בטוחים, גבולות מייצרים יכולת דחיית סיפוקים, מעוררים צמיחה של אמפתיה והבנת מציאות.
מתירנות, זרימה וכניעה הורית מייצרים החלשה רגשית, ובעיקר משאירים את הילד מול מבוגר/ הורה שהולך על ביצים ואין אפשרות לבטוח בו.
הורה לא יציב, חושש לפעול זורע תחושה של קרקע לא יציבה, שכל פעם מחדש הילד ינסה לבדוק האם היא נשברת, הגבולות ישברו כל פעם מחדש כדי לבדוק מתי ואיפה יהיה הגבול.
הגבול הוא גם סממן של "רואים אותי" - אני חשוב ואכפת להם ממני.
ילדים שמרשים להם לצאת בלי הגבלה תמיד יספרו שאף אחד לא מגביל אותם ממקום של אף אחד לא מצפה להם, "ההורים שלי ישנים, הם יכולים רק בבוקר להבין שלא הייתי כל הלילה בבית.....".
גבול מאפשר לילדים להתמודד ולחזק חוסן, לכבד את האחר, להבין את מקומם החברתי, להתחשב, להתגמש.
העדר גבולות והעדר סמכות מציב את הילד במקום גבוה ומרכזי בהיבט החומרי יחד עם הזנחה רגשית משמעותית - בהרצאה שצרפתי קישור אליה יש הסבר מפורט על תפקידי הסמכות ההורית בהקשר של חוסן רגשי. מוזמנים לצפות
4 תקשורת יציבה, כנה ועמוקה ולא תקצורת ותפעול הילדים דרך Outsourcing של תפקיד ההורות.
המילה סמכות היום נצבעת כמילה קשה, אלימה, לא טובה, קשה וכזו שמתייגת הורה כהורה לא מתחשב.
הורים חוששים להפעיל סמכות, מחשש לתיוג, מחשש שהילד יפגע.
מנגד, הם מפעילים שליטה, גוננות, התערבות וחסות יתר שהם כולם סוג של סמכות שלילית שאין בה חופש רגשי או תפעולי, והיא זורעת הרס של מערכות היחסים, הרס של תפיסת העצמי והמון ויכוחים ותסכול הדדי.
סמכות מייצרת עוגנים של ערכים שבאמצעותם ניתן לבנות מצפן ערכי חינוכי שמצמיח ולא מצניח.
סמכות הורית יציבה ומכבדת ממקום של עוצמה ולא ממקום של שליטה מחייבת נוכחות הורית שמחזקת את הקשר ואת התקשורת עם הילדים בתא המשפחתי.
איך עושים את זה ?
איך מספקים את הרעב שלהם לקשר אמיתי וכנה ?
ראשית מבינים שזו אולי המשימה החשובה ביותר בעידן של נתק ובדידות, עידן של רשתות חברתיות שמעמיקות את הנתק, ומשמידות את היכולת של ילדים לרכוש כישורי חיים בסיסיים כמו לייצר שיח פשוט של "מה שלומך?", שיח של התעניינות.
הם מרגישים שקופים ורוצים להיראות אבל מסתתרים מאחורי מסכים, אוזניות, המון איפור ותחפושות בצורה של מותגים.
הם חוששים מקשר וכמהים אליו, ומחפשים לייקים ועוקבים
הבדידות נוכחת במרחב שלהם כמו רעש של מזגן, אט אט מנתקת אותם מהסביבה או מקשר אמיתי וכנה.
התא המשפחתי צריך להיות המקום הכי בטוח לייצר בו תקשורת בריאה, כנה, מאפשרת, פתוחה ולא פרוצה, מכבדת ולא אלימה.
מקום של חופש אמיתי להיות מי שאני כמו שאני ולדעת שמכבדים אותי ומקבלים אותי בלי תנאי.
רעב לקשר -
מדריך להורים - תקשורת שבונה יכולת רגשית וחוסן
מתרגלים תקשורת ומחזקים את העוגן הרגשי – הורים וילדים קשר עם הורה הוא קשר בראשיתי חשוב שנוטע עוגנים של יציבות רגשית בנפש הילדים. מחזק את יכולת השמירה וההשגחה ההורית,
מסייע בהכוונה ומאפשר מרחב פעולה להתנסות והתמודדות שמאפשרת פיתוח מסוגלות וערך עצמי לצד שמירה וביטחון רגשי כעוגן.
בנייה וחיזוק הקשר מצריך השקעה והתמסרות מתוך הבנה של היתרונות בעיקר לנפש שזקוקה בגיל ההתבגרות לעין שומרת ולב קשוב.
מטרת התרגול ראשית היא תשומת לב, תחושת נראות, היבחרות ונחיצות בתוך הבית.
בנוסף, התרגילים מאפשרים הבנת הצרכים, הגברה של תחושת הפתיחות והכנות, הקשבה הדדית, כבוד הדדי, פיתוח יכולת סימבולית שמאפשרת תיווך רגשות ומייצרת רווחה נפשית.
בצד של ההורה מחזק את תחושת הביטחון כהורה, מציב את ההורה במקום הנכון במבנה התשתיתי הנכון שבו הורה מוביל ולא מובל, שומר ולא מגונן, מציב גבולות ולא שוטר, נותן אמון ובונה ערך ולא מרסק את הערך העצמי באמצעות גוננת שהיא החלשה הרואית.
לב קשוב - ההקשבה הפעילה – שיפור ההבנה וההקשבה הורה וילד/ה
אופן התרגול : הורה או ילד משתפים במשך 2-3 דקות בנושא שמטריד אותם, קושי, בעיה, התלבטות.
הצד השני רק מקשיב, לפי מודל שיח מומחים לאחר מכן, בן/ת הזוג המקשיב/ה מסכמ/ת כמו שדרנית כדורגל מה ששמעה מבלי להוסיף דעה או פרשנות.
לתקף את הרגש (גבנ"צ), שואל/ת איך אפשר לפתור, מחזק/ת, מעודד/ת, מקשיב/ה לפתרון, חיבוק ותודה.
האוטומט ההורי לתת פתרון, לתת עצה, להגיד איך לסדר את זה או לקחת אחריות ולטפל בבעיה, כי כהורים קשה לנו לראות שקשה להם, שיש משהו לא פתור.
אנחנו כהורים פועלים ממקום של כאב שלנו, חוסר יכולת שלנו לשאת את התסכול שלהם. וזו בדיוק הבעיה, אנחנו מנסים לטפל בעצמו דרכם, לעזור להם לפתור או לשלוט בפתרון ובדרך הזו אנחנו מסרסים את יכולת השליטה שלהם בחוויה, לא מאפשרים להם להתמודד עם המצוקה, ולא מאפשרים להם לחוש בעלי יכולת לפתור את הקשיים של עצמם. כך אנחנו מגדילים ומעצימים את תחושת חוסר האמון שלהם בעצמם ובעיקר את תחושת החוסר אונים שבה הם תלויים כל פעם במישהו שיעזור להם לפתור כי אין להם את עצמם.
אז פשוט שימו מוצץ או סוכריה ושתקו, תנו להם להיות שם עם עצמם, לשהות בתסכול ולהבין שם יכולים להתמודד מולו, להתחזק ולהרגיש בעלים על הרגשות שלהם.
ועוד דבר אחרון, ברגע הזה שהם "סובלים", כואבים, מתוסכלים ומתמודדים הם צומחים רגשית ומחזקים חוסן, תנו להם לשהות בכאב ולהתחזק.
תתמודדו עם הכאב ההורי דרך הנחמה שזו הדרך שלהם לצמוח וזה התפקיד שלנו כהורים להיות נוכחים שם ולא מהעבר לזה .
יתרון: יוצר תחושת הכלה ומונע אי הבנות. מאפשר לפרט להתחזק להתמודד בתוך מרחב של נוכחות הורית והקשבה, תמיכה ולא מתוך שליטה וגוננות.
מודה אני – הכרת הטוב - תודה חיזוק ההתבוננות החיובית.
אופן התרגול: בכל ערב או בשעה שנקבעה מראש לתרגול כל אחד/ת בתורו/ה משתפ/ת במחמאה כנה, דבר אחד שהיא/הוא מעריכ/ה/ מעריצ/ה בצד השני.
חשוב לקשר את זה לאירוע נקודתי ולאפשר לצד השני ללמוד על עצמו משהו טוב.
"ראיתי אותך היום מתמודדת עם האתגר של .... ממש התרגשתי לראות את היכולת שלך לעמוד מול אתגר" גאה בך !
תרגיל שמייצר חיבור רגשי, כנות, פתיחות, יכולת פירגון שמעידה על חוסן רגשי, התבוננות חיובית ופחות שיפוטית.
בעיקר מסייע לילדים/ מתבגרים להתבונן בתוך עצמם מבעד למעטפת הפילטרים שבעיקר מנסה להסתיר אותם, מתוך רצון שלהם להיות כמו האחר במקום כמו שהם עצמם. התרגיל הזה מכוון את הזרקור פנימה אליהם, זה חייב להיות אוטנטי, כנה ולא מוקצן ומתלהב מידי, להתבונן להם בעיניים לומר מה למדתם עליהם.
הם צריכים לצאת מהתרגיל עם למידה חדשה על עצמם, לומר לעצמם למדתי על עצמי היום ש...... תבדקו את עצמכם שאכן הצלחתם לשים להם חוליה בעמוד השדרה דרך למידה חדשה על יכולת / ערך שיש להם.
בדר"כ אתם תראו אותם מזדקפים ולוקחים נשימה של התרגשות.
דברים שלא ידעתי עלייך
העמקת הכרות עם ההורה או הילדה/, יצירת מרחב בטוח לרזי הנפש להיפתח, לסודות, לפחדים וגם לתחושה שאני נוכח ומעניין.
חשוב גם בהיבט של יכולת יצירת שיח פרונטלי, קידום שיחה ויצירת קשרים חדשים.
אופן התרגול : אפשר להיעזר בכדור ולכדרר את השיחה, מי שזורקת את הכדור שואלת שאלה, הכדור חייב לחזור עם שאלה מחודשת.
תרגול בשיח של התעניינות באחר, שאילת שאלות, סקרנות.
דוגמאות לשאלות: "מה הדבר שהכי שימח אותך בחיים", "האם יש לך חלום ואת חוששת לדבר עליו", "האם יש לך סוד שאף אחד לא יודע" וכו' "
תרגול שמעודד שיחת נפש, מפגיש את האדם עם עצמו ומייצר ונטילציה, מחזק את היכולת לתת אמון באחר, בעולם.
7 דקות בגן עדן - דייט קבוע ומכוון.
אופן התרגול : מסמנים זמן קבוע בלו"ז היומי, זה יכול להיות שעה שונה בכל יום לפי הלו"ז שלכם, אבל זה חייב להיות יומי, זמן קפה/ שוקו יחד.
כל אחד/ת משתפת בחוויות מהיום, מה היה טוב, מי עצבן, מי ריגש, איזה אתגר היה ביום הזה, מה למדתי על עצמי היום, מה התוכניות להיום ולמחר, תרגול זמן יחד, מגע עיניים – ממש ממש חשוב.
תרגול ושגרה שמאפשרת לשחרר תסכול, מייצרת רגיעה למשך היום, זה כמו ספוג שנמצא שם ויהיה לי איפה לפרוק בצורה של הקשבה ושיח, שליטה רגשית, יציבות רגשית.
חשוב בעיקר כאשר יש התמודדויות חברתיות, יש תחושה של דחייה או חוסר שייכות. הידיעה שיש עוגן קבוע של הקשבה, עידוד ופרגון מייצרים תחושת ביטחון רגשי שמאפשרת תנועה במקום הימנעות.
השיח איתם הוא לא שיח של רחמים, ומתן מענה לקשיים. זה שיח שעוזר להם לתווך רגש, להסביר לעצמם מה הם מרגישים, להרגיע את עצמם דרך התמודדות עם אתגרים רגשיים ולא דרך חיפוש נחמה/ רחמים.
למקון הבטוח והקבוע בשיח יש משמעות שמייצרת רוגע ויציבות חשובה.
בוב הבנאי תרגיל שמאפשר בניית של פתרונות, עבודה על קשיים, קונפליקטים, התלבטויות רגשיות, חברתיות, תפקודיות ועוד
אופן התרגול: בחרו בעיה או קושי קטן שמטריד את שתיכן. הציעו מענים לקונפליקט, תבדקו איך הצד השני מרגיש עם המענה שלכן, הציעו פשרות וסכמו את הפתרון.
תרגיל שמחזק יכולת עבודת צוות, תרגול מעבר למח הפרונטלי, מחזק יכולת פתרון בעיות, מצמצם תחושת חוסר אונים ומונע חוסר ישע נרכש.
ילדים היום מנסים לפתור קשיים ובעיות דרך התפרצויות זעם, האשמת האחר, הימנעות ועוד כל מיני אסטרטגיות שמאפשרות להם לברוח מההתמודדות או מלקיחת אחריות על החלטה מסוימת.
לרוב המניע העמוק של ההתנהלות הזו היא חרדה, וגם הורים שמנסים להיות הורים מצוינים ופותרים הכול עבור הילדים ומתוך כוונה טובה מייצרים החלטה שלא מאפשרת לפרט להתנסות בקבלת החלטות, בחירה, ויתור, שיקול דעת ועוד.
הם פועלים מתוך המקום הרגשי, כשהרגש מותסס ופעיל וכואב בתוכם, כשהם נמצאים בתוך הרגש, הם לא מצליחים להפעיל את האונה הפרונטלית במח שאמונה על החשיבה, תכנון ופתרון בעיות.
לכן השהיית תגובה ושיח בזמן מוגדר שהוא לא סמוך לאירוע, מאפשר מחשבה על פתרון הבעיה ולא מחשבה על פריקת הזעם או הכאב. התרגיל הזה הוא כמה זמן למחשבה, שמאפשר להניח לרגע את הרגש ולפעול מתוך מחשבה.
כרטיסיות שיח
אפשר גם להיעזר בכרטיסיות שיח.
כרטיסיה שמדייקת צורך, פתיחת שיחה שממוקדת בצורך של האחר, מייצרת פחות חרדה ויותר שליטה בשיח, יש וודאות ולחלק מהילדים זה מייצר שקט. לפעמים זה גם מייצר מענה ממוקד.
הצגת הכרטיסיות עוזרת להם לדייק את הצורך, לפעמים מרוב בלאגן רגשי הם לא מצליחים לדייק את הכאב, להבין עם עצמם מה הצרכים שלהם. הצגת הכרטיסיות מול העיניים מאפשרת בחירה, לפעמים של יותר מכרטיסיה אחת.
בשיח הזה אפשר שכל צד יבחר כרטיסיה, וכל צד יהיה גם תומך וגם נתמך.
הנה דוגמא לכרטיסיות שיכולות לשמש אתכם לשיח
ופה אתם יכולים להוריד את הקבצים ולהדפיס לשימוש בבית.
לסיום
כמה דגשים חשובים כדי לייצר שינוי אמיתי, חשוב להקפיד על כמה קווים מנחים ולדאוג ליישום שלהם בתרגול, העקרון המשמעותי ביותר הוא לקחת את התרגול כחוויה, הזדמנות, צפייה חיוביות.
חיוך ושפת הגוף חשובים מאוד, טון הדיבור והפניות הרגשית הם הבסיס של הקשר והבסיס של ההצלחה בתקשורת טובה וכנה.
כנות ויושרה – בצעו את השיח מתוך כוונת אמת, תרגלו את הפתיחות והכנות, זה עובר לצד השני ומייצר מראה של יכולת רגשית.
שיח רגשי כנה מאפשר לצד השני להרגיש משמעותי, איש סוד, אדם שאפשר לסמוך עליו וזה יתד משמעותי בתוך עמוד השדרה הרגשי והחוסן שלהם.
פנו זמן והתחייבות לשיח קבוע – בניית אמון וקשר יציב זה תהליך שלוקח זמן, צריך לבסס בו אמון, בטחון רגשי ותחושה של השקעה ונחישות. זה צריך להיכנס לשגרה כדי שזה יישאר זכיר ומשמעותי. הנחישות היא הדרך להצלחה. זה המשמעות של נוכחות הורית ולא זמינות הורית.
בישול חמין הקצב של ההתפתחות והיכולת לבנות שיח עמוק, מעניין, כנה יכול להיות איטי.
זה תלוי בגיל, ביכולת הרגשית ובקשר הקיים.
לא להתייאש, לתת לזה זמן כמו שמבשלים חמין, לתבל לפי הצורך בחיבוק, עוד תשומת לב ולהיזהר לא ליפול לכניעה, ריצוי, פיצוי וכו' יש חבל דק מאוד בן סבלנות לבית כניעה, או הליכה על ביצים. גבולות יציבים ניתנים בסבלנות ובנועם, והם לא קשורים לצורך שלהם בחיבוק ובאהבה שאינה תלויה בדבר.
סבלנות זה המפתח להצלחה.
תקשורת טובה ופתוחה היא המפתח והבסיס הרגשי החשוב ביותר בעיקר בגיל ההתבגרות, תהליך ההפרדות ובניית העצמי הבוגר הוא תהליך שיש בו המון בדידות, בלבול והמון רעשים רגשיים.
התקשרת היא עוגן רגשי משמעותי שמייצר תהליך היפרדות שמור ובטוח שמאפשר להם לבנות עצמי בוגר יציב רגשית.
ולא עצמי מתוך ריצוי או חיקוי, זרימה או חיפוש שייכות.
התקשורת היא העוגן שנוכח שם ויכול לספוג אותם בכל נפילה או מעידה בדרך – בהצלחה .
יש לכם שאלות ? בקשות? הערות ? אתם מוזמנים לכתוב לי פה בתגובות.
בקרוב אעלה מדריך משחקים נוסף מוזמנים לעקוב.
הכותבת: ליאורה חיים, פסיכותרפיסטית מוסמכת, בוגרת MA בחינוך מיוחד, מדריכת הורים מוסמכת, מטפלת רגשית ובעלים של מגן הנפש - מרכז טיפולי להורים, מתבגרים ומשפחה.