בלוג - מתבגרים על זה #שייכות

אנחנו עושים עבורם הכל, שלא יחוו קושי או צער, אני עושים את זה מאהבה, רוצים לתת להם הכל. רק רוצים שהם יהיו מאושרים על הדרך בלי להתכוון אנחנו הופכים אותם לסוג של נכים לנמנעים. התפקיד שלנו הוא להכין אותם למשימות החיים האמיתיות.

בילדות שלי תמיד רציתי להיות שייכת, שייכות היא צורך קיומי הישרדותי, זה גרם לי לרצות (ריצוי), לוותר על עצמי, על מי שאני כדי להכנס לתוך המעגל החברתי בעיקר. היום כשאני מנסה להבין למה, אני מתחילה לגלות את שורשי הריצוי בתוך הבית שלי. רציתי שהיא (אמא) תחייך, תראה את הרגש, שתשמח, שתגיד משהו, אפילו שתכעס... שם התחלתי לרצות, תכונה שרוכשים בגיל ההתבגרות. שנים לקח לי להוציא את עצמי משם ולהיות שייכת בזכות מי שאני - כנסו לקרוא

שנים ארוכות לקח לה להתגבר על ההשפלה ההיא, אז בגיל ההתבגרות. זיכרון ילדות כואב שנשאר כמו צלקת בנפש, כזה שהפיע על מהלך חייה, פגע בה בעיקר בתחושת השייכות ובתחושת הערך העצמי. מכאן הדרך להתדרדות במדרון למטה היא מהירה קלה מאוד, אבל זהו סיפור של עוצמה, סיפור של אישה חזקה שבחרה לא להיות שם, בחרה בעצמה. בחרה להיות שמחה ומאושרת, לא מעט כלים היא קבלה מהתנסויות התסכול שחותה בילדותה, היא הפכה אותם לכלים בארגז הכלים שלה בדרך למעלה עם חיוך, אושר ובעיקר עם המון חמלה גם להוריה וגם לסובבים אותה בחייה, סיפור מרגש עם המון טיפים להורים לילדים בגיל ההתבגרות, תובנות משמעותיות שיכולות לשרת כל הורה שמרגיש היום חוסר אונים מול המתבגר שלו. תודה סמדר על סיפור חיים מעצים ומלא בהבנות משמעותיות על חיינו.

כולנו כהורים יודעים שהילדים שלנו נמצאים בטיק טוק, אנחנו גם יודעים שיש שם תכנים לא מותאמים, אנחנו גם מצפים או מתפללים שבפיד של הילד שלנו הוא לא ייחשף מידי... ואנחנו גם סומכים עליהם, או שאין לנו ברירה כי הם שם יחד עם כולם. נכון, כנראה שלא נצליח לסגור להם את העיניים ולמנוע מהם להיחשף לשמש הזו של המסכים, אבל בשמש כמו בשמש את קרם ההגנה אנחנו נשים על הילדים שלנו. גם פה יש לנו תפקיד לייצר בתוכם הבנה, ולספק להם נקודת יחוס שתשמש עוגן שדרכו הם ידעו לבחון את המציאות. להבחין בין טוב ורע, בין אסור ומותר, בין פוגע ושומר, בין מציאות לפייק, בין אהבה ללייק, בין עומק רגשי לבין חרמנות, בין מיניות מיטיבה לבין זנות ועוד. פוסט הכרות עם מרחב הטיק טוק, עם טרנד הפורנו החדש ובכלל עם המון טיפים חשובים להורים להתנהלות מחכה ומקדמת עם מתבגרים-ות

הם הגיעו ברגע הזה שבו המתבגר שלהם התחיל להידרדר במדרון שהיה נראה מאוד תלול, שהקצב שלו יכול היה להיות מהיר ובעיקר מרסק, שהיכולת להסתיר ולייצר תמונה שהכול בסדר אפשרית בלי מאמץ, כשהכול נגיש ובעיקר כשהמרד בסמכות והרצון להתנסות הפך להיות חלק מתחרות, גבריות, סטטוס, הפגנת כוח ושליטה ועוד. תמיד כואב לי לפגוש הורים במצב הזה, לראות את חוסר האונים את הכאב, איך ממשיכים מפה ? כנסו לקרוא

הוא הגיע אלי ביציאה למציאות החיים, ברגע שהוא הבין שהוא יוצא עכשיו מהשירות הצבאי ונדרש להתמודד, לבנות לעצמו חיים, לשחק בתפקיד הראשי של ההצגה של חייו.הוא רגיל היה להיות מאחורי הקלעים, אם אפשר במרתף אז בכלל מעולה. איפה שיש חושך ואף אחד לא רואה אותו.האמונות שלו על חייו היו קשות מאוד, היה עסוק בריצוי תמידי, בהקטנה עצמית וביטול עצמי. בדרך ליציאה לחיים הוא הרגיש כשהקרקע נשמטת לו, שהוא חשוף ובלי ביטחון. מין תחושת קיפאון שלא אפשרה לו להתקדם בחייו, פחד להשתחרר מהשירות ולהתחיל את החיים, תחושת מסוגלות מעורערת, תחושת ערך חלשה עד מאוד והמון תסכול- סיפור קליניקה שיאפשר לכם לקבל כלים להתמודדות מיטיבה ולחיזוק תחושת המסוגלות והאחריות האישית

הם רובצים בבית, לרוב מסתתרים להם בחדר בתוך המסך ולנו, זה לעיתים מעלה את העצבים, אנחנו הופכים להיות טרחניים, נואמים, עצבניים ו.... בצד השני יש מתבגר/ת שמתמודד/ת עם עולם מורכב והם צריכים אותנו הרבה יותר ממה שנדמה לנו. מכירה היטב את התחושה הזו של חוסר האונים מולם והשאלה הגדולה : איך לעזאזל מצליחים לייצר מולם תקשורת, שיחה, הבנות ? בבלוג שלי שיתפתי בסיפור אישי שלי איך אני עשיתי את זה עם המתבגר הפרטי שלי איך מייצרים הנעה פנימית, משמעות ואושר בקרב מתבגרים ובכלל. מה התפקיד ההורי בעידן החדש, הרחבת עדשה ויכולת הסתכלות מרחיבה וגמישה שיוצאת מתוך העולם שלנו לעולם שלהם שהוא רחב וססגוני עם ים של אפשרויות הצלחה והתפתחות