גדלנו כי היינו צריכים להיות גדולים, בעיקר בריאים וחסונים. בארגז הכלים ההורי שלהם הייתה הסמכות, אולי אפילו סמכותנות ובעיקר המון רצון לגדל אותנו על פי הבנתם להיות דור ההמשך שלהם. היינו עבורם סוג של "כרטיס ביקור" , "חלון ראווה" משפחתי. וככה הם עיצבו והשפיעו על מי שאנחנו גדלנו להיות. הרבה דברים טובים זה עשה לנו בבגרות שלנו, במסוגלות שלנו וביכולת שלנו לשרוד את מציאות החיים. יחד עם זאת רגשות לא היו שם, הם היו ופחדו להוציא אותם מהלב, הדרך שלהם לאהוב באה לידי ביטוי בצורה שונה ממה שהיינו צריכים.
קרא עוד 1 דקות קריאה