בלוג - מתבגרים על זה #חוסן רגשי

פרק 2 - מבחן ההורות "האם הם ידעו מה לעשות בכל הטוב הזה...?" המשפט הזה של דני קצת בעט לי בבטן, הוא מנציח ומעמיק את התפיסה השגויה שקושרת שפע חומרי וכספי למשהו טוב, לאושר וכו'. כל מחקרי הפסיכולוגיה החיובית מצביעים על שפע חומרי בהקשר של אושר רק במקומות בהם יש עוני ורעב. רק שם כסף גורם לאושר כי הוא משמש להישרדות פיזית בעיקר ולא להנאה. במציאות של "יש" בסביבה של חיים ממוצעים, שפע חומרי הוא לרוב לא מדד לאושר ובטח הוא לא זה שגורם לאושר, להנאה, לשמחה (אולי להפך). הוא יכול להיות ספק לצורך/יצר רגעי, ודקה אחר כך יש לפעמים מין תחושת ריק כזו שמצריכה שפע גדול יותר כדי להצליח להגיע לסף האושר והשמחה בפעם הבאה. ככה בדיוק יכולת לדחות סיפוקים נדחקת לה ואני מוצאים את עצמנו מול מתבגרים אובססיביים שצריכים הכול מהר, כאן ועכשיו, אם אפשר אתמול זה עדיף.

חרם שקט ונוכח בעוצמה, כזה שמתרחש בלי מילים, נוכח במלוא העוצמה, מתיש את הנפש, משאיר אותה בודדה מול התעלמות, מול שקט רועם ושורט, שקט שכל הזמן מזכיר שאת לא חלק מהלהקה, מהמנגינה של הכיתה, את לא שייכת, מוזרה, אחרת. היא הגיעה לחטיבה ונכנסה לכיתה שבה החליטו שהיא אוויר, שהיא לא קיימת, הכל נעשה בשקט מופתי שמגיע בצורה של התעלמות טוטאלית. היא מתהלכת ככה כמו שקופה שנתיים, מנסה לקלוט מבטים, לייצר תקשורת, להתחבר, להיות חלק ובשום מקרה היא לא מקבלת מענה או הושטת יד.