פרק ראשון - חוֹנֶה מוֹנדֶה - הזיכרון האישי
”חוֹ נֶ ה מוֹ נדֶ ה“, פירושו "נשארה בבית.“ סבתא שלי, טאוס ז"ל, הייתה חונה מונדה. בגיל 14 היא עדיין לא התחתנה. במונחים של איראן, בעידן שבו שלט השוביניזם, היא הייתה סוג של בושה למשפחה. בעידן ההוא, בתרבות ההורית, הילד/ה היו קניין של בעל הסמכות, בעל הכוח במשפחה. קולם לא נשמע, דעתם לא נחשבה והם לא הוגדרו כסובייקטים.