בלוג - מתבגרים על זה #דחיית סיפוקים

לחומר אין נשמה, אין בו עומק, הוא שטוח בלי רגשות, הוא חפץ. ההבנה שחפץ או חומר מייצרים עבורנו תחושת ערך, מעסיקים אותנו במחשבה, גורמים לנו להיות עצובים, כועסים, מתוחים ועצבניים ואולי גם שמחים לרגע אחד היא נקודה משמעותית לשיח עם ערכים, על מהות הרכישה, מה היא מייצרת עבורי ולמה אני כל כך "חייב/ת" את זה. ולמה כאן ועכשיו, דחוף, מיד וכו'. חגיגות הקניות הרבות, בלאק פריידי, יום הרווקים הסיני, סיילים מטורפים שמשגעים את בני ובנות הנוער, מייצרים ויכוחים, קושי, הוצאת כספים מרובה, תסכול שלנו כהורים למול הצורך לרצות ולפצות אותם היא סוגיה חשובה לשיח. בסופו של יום שום רכישה לא יכולה למלא את הנפש בתחושת ערך, אושר לא יכול להיות מוצג לרכישה, חייבת להיות בו תחושת משמעות פנימית. כל הדרך אל הפייק אושר רצופה בכאב ובתסכול. איך נכון להתנהל למול ההתמכרות לשופינג- כנסו לקרוא

פרק 2 - מבחן ההורות "האם הם ידעו מה לעשות בכל הטוב הזה...?" המשפט הזה של דני קצת בעט לי בבטן, הוא מנציח ומעמיק את התפיסה השגויה שקושרת שפע חומרי וכספי למשהו טוב, לאושר וכו'. כל מחקרי הפסיכולוגיה החיובית מצביעים על שפע חומרי בהקשר של אושר רק במקומות בהם יש עוני ורעב. רק שם כסף גורם לאושר כי הוא משמש להישרדות פיזית בעיקר ולא להנאה. במציאות של "יש" בסביבה של חיים ממוצעים, שפע חומרי הוא לרוב לא מדד לאושר ובטח הוא לא זה שגורם לאושר, להנאה, לשמחה (אולי להפך). הוא יכול להיות ספק לצורך/יצר רגעי, ודקה אחר כך יש לפעמים מין תחושת ריק כזו שמצריכה שפע גדול יותר כדי להצליח להגיע לסף האושר והשמחה בפעם הבאה. ככה בדיוק יכולת לדחות סיפוקים נדחקת לה ואני מוצאים את עצמנו מול מתבגרים אובססיביים שצריכים הכול מהר, כאן ועכשיו, אם אפשר אתמול זה עדיף.