שקרים - מדריך להורים

כמה כאב יש בנו כשהילד שלנו עומק מולנו ומשקר, מסתכל לנו בעיניים ופשוט משקר, בלי להתבלבל – פשוט משקר. 

אנחנו יודעים שהוא משקר, זה מקפיץ בתוכנו תסכול, זה יכול לתסכל, להכעיס ולייצר בנו רגשות של האשמה, הלקאה עצמית ולא מעט סבל. 

שכבות הסבל הללו, שוקעות בתוכנו ומייצרות רעש, זה צובע את האווירה המשפחתית וזה פוגם בקשר שלנו עם הילדים שלנו. 

כשהם משקרים ואנחנו מתעלמים, כי אנחנו לא רוצים עימות, כי אנחנו לא רוצים להתבונן למציאות הזו ולהאמין לה אנחנו צריכים להבין שההתעלמות היא לא מהשקר, ההתעלמות היא מהבעיה. 

מהקושי של הילד שבוחר לשקר לנו, לסמן לנו שיש כאב שהוא לא יודע להסביר אותו בדרך אחרת. 

כשאנחנו כועסים, מתפרצים, נעלבים, מאיימים אנחנו מייצרים הרחקה, הסלמה והקצנה של ההתנהגות הזו, של השקר, אנחנו פורמים את היחסים שלנו עם הילדים, ואנחנו מזניחים ומתעלמים מתפקידנו ההורי – חינוך ילדים.

 ויחד עם זה, אנחנו מתעלמים מכאב הנפש שמייצר את השקר, משאירים את הבעיה בתוכו ולא נוגעים בה, לא מרפאים את הכאב. 

בשתי המקרים אנחנו חוטאים למהות התפקיד שלנו – אנחנו ברגעים האלו נמצאים שם, אבל אנחנו לא הורים. 

הורים לא יכולים להיות במקום של ה"בת יענה" שלא רואה, או של הנעלב, הכועס,, המאוכזב וכל השאר – כל  הדמויות הללו לא יכולים להיות בהלימה אחת עם הורה יציב ומחנך שעושה את תפקידו החשוב ביותר בחייו. 

הבנה בראשיתית ומהותית – לכל התנהגות יש סיבה ויש מטרה. 

אנחנו צריכים להבין מה קורה מתחת להתנהגות, מה מניע אותה? 

איזה סבל היא מפעילה בילד ואיך נכון להגיב כדי לתת מענה לכאב/קושי/סבל. ולא איך למחוק את הבעיה ולכבות שריפה. 

לכן, נדרש מאיתנו ל"הפריד ביצה" – ולהתבונן בילד שלי לצד ההתנהגות שלו ולטפל בכל מרכיב בנפרד. 

שקר זו התנהגות שהילד בוחר להשתמש בה מתוך מצוקה, קושי, פחד, תסכול, חוסר הבנה, ריצוי ועוד המון מצבים שהילד נמצא בהם. 

זה לא לגיטימי לשקר, והתפקיד שלנו להתבונן ולהבין לעומק מה קורה שם בתוכו שמייצר מציאות של שקר, ועוד במיוחד מול הורים. 

אם נתעלם זה לא יעלם, זה יהפוך לדרך חיים שכל פעם מחדש תייצר בהם עוד הדחקה של הכאב יחד עם תחושה קשה של בגידה/אכזבה/האשמה עצמית/ תסכול על עם העובדה שהם משקרים. 

מטרת המאמר:

שקר זו אחת מההתנהגויות האופייניות של ילדים עם הפרעת התנהגות, ולא רק. 

למידה מעמיקה על מהות הבחירה בשקר, על איזה כאב/ קושי הוא עונה, מדוע עושים בו שימוש ואיך נכון להגיב כהורים. 

שקר היא צורה מאוד נפוצה של התנהגות מוחצנת, החברה והמוסר מתייחסים לשקר באופן שלילי. 

ולמרות זאת מבחינה  חברתית במקרים מסוימים השקר מקבל סוג של לגיטימציה ולפעמים אפילו העדפה, למשל המונח "שקר לבן" – מספק לגיטימציה לשקר. 

כמה עובדות מחקריות: 

1. אנשים מקובלים חברתית, שמסתדרים חברתית משקרים יותר מאנשים שמתקשים חברתית וחסרי מימוניות חברתיות.

2. לשקר יש צורות שונות ומגוונות וניתן להבחין ביניהן לפי המטרה וטיב השקר וכך ניתן למקם אותו בהקשר של הפרעה או בעיה. 

עולם של פנטזיה  

השקר והפנטזיה צמודים האחד לשני במקרים מסוימים, ילדים קטנים שנכנסים לתוך המרחב הפנטזיונרי, שחולמים ומתחברים למשאלות הלב עלולים להתבלבל ולא להבחין בן המציאות לפנטזיה. 

1. ילד שמדבר את הפנטזיה ולא את המציאות, לא מעדכן את הוריו שהוא כרגע מדבר על הפנטזיה, מה שעלול להיתפס בעיני החברה כשקר, הילד לא יעדכן את הוריו שהוא במרחב הפנטזיה (השקר) לא בגלל שהוא מתכוון לשקר. 

ילד צעיר (יד גיל 4) מאמין שהוריו, או האדם המבוגר שעומד מולן הוא "יודע הכל" עליו. 

בתחושה/ בהבנה של הילד ההורה שמתבונן בו קורא אותו כמו רנטגן ויודע עליו הכול, הוא חשוף מולו ולכן הוא לא מעדכן, הוא פשוט מפנטז ולא בהכרח משקר, אז אנחנו צריכים להבין ולתווך כשמדובר בילדים קטנים, כשמדובר בילדים גדולים יותר ומתבגרים/ות חשוב שנבין שזה שקר שאולי עולה מתוך פנטזיה ומושפע ממנה, אבל זה שקר ככל הנראה.

2. גם חוסר ידע על העולם יכול לגרום לילד לא להבחין איפה עובר הגבול בין המציאות לפנטזיה, וגם אז הילד יודע שהוא במרחב הפנטזיה. 

אצל ילדים בוגרים/מבוגרים – השימוש במרחב הפנטזיה יכול לשרת משאלות לב, הגשמת חלומות. 

לרוב, זה ישרת בוגרים שיחפשו דרך לפרוק תחושת ערך עצמי נמוכה, השקר הופך להיות נוגדן כנגד פגיעה מתמדת בערך שלהם. 

לדוגמה: ילד שחי במשפחה מתעללת, שנפגע מהוריו יכול לעשות שימוש במרחב הפנטזיה, ולפנטז שהם לא הוריו/ שנכנס בהם שד/ שהם יעברו תאונה קשה,  הוא יודע שזה פנטזיה, וזה עדיין משמש עבורו כמנגנון הגנה מפני פגיעות, קונפליקט פנימי שמושקט בשקר לעצמי. 

לסיכום חלק זה , 

ילדים עושים שימוש בפנטזיה כדי לתקשר עם העולם, 

יש שלב שבו הם נדרשים לעבור ולתקשר באמצעות המציאות – זה השלב שהפנטזיה הופכת לשקר, זה השלב שבו יש בחירה מודעת לא לומר אמת.

לדוגמה : תחשבו על הורה שמשחק עם ילד צעיר במשחק מחשב, הורה שנכנס רגע לעולם הילדי, לילד שבו, ומרשה לעצמו להיכנס לפנטזיה ולהתלהב מהמשחק. 

ילד שיצפה בהורה הזה עלול להיות משועשע וגם מופתע. 

הילד במצב הזה לא בטוח האם ההורה/ המבוגר מודע לכך שזה רק משחק/ פנטזיה ולא מציאות. 

ברוב המקרים דווקא פה הילד יחזור מהר יותר למציאות ויגיד להורה "אתה יודע? "

בעיית התנהגות/ הפרעת התנהגות ושימוש בשקרים    

במקרה של ילדים עם הפרעת התנהגות השימוש במרחב הפנטזיה הוא לא תמים, השקר יכול להיות קשור לפנטזיה ולא מעט פעמים זו משאלה שמגשימה את עצמה. 

השקר עוזר לילד לשמור על עצמו מפני המציאות שלו, 

מייצר מצב שהו הילד לא מתמודד ולא נפגע או לא נחשף. 

שקרן פתולוגי – כשמתבגר עושה שימוש בפנטזיה בצורה מוגברת, במצב שבו אין גבול של הורה שעוצר ומסביר שיש הבדל בין פנטזיה למציאות, עלולה הפנטזיה והשימוש בה לגלוש לתוך הבגרות.  

שקרנות פתולוגית זה צורך אובססיבי כמעט כפייתי להישאר במרחב המוגן של הפנטזיה ולהמשיך להפיץ שקרים. 

אבחנה בין מטרות השקר – מתי זה תוצר של הפרעת התנהגות ומתי זה שקר שקשור בבעיית התנהגות. 

הבחנה לקויה בין מציאות לפנטזיה – שקר שילדים צעירים עושים בו שימוש לרוב, הם מחזיקים במוחם (בדמיון) כל מיני אמיתות שעדיין לא הגיעו למצב של מימוש , להלימה עם היכולות של הילד, בעצם ילדים צעירים שהגבול בין המציאות לדמיון לא ממש ברור להם והיחס אליהם זהה מבחינת הילד.

 לכאורה, זה סוג של שקר שמגיע מתמימות במידה מסוימת, ועדיין זה שקר – יש ילדים שמבינים שזו פנטזיה ועדיין עושים בזה שימוש בשקר . 

יצירת מציאות שונה – המטרה של השקר במקרה הזה היא למנוע מהסביבה דימוי/מצב מסוים על ידי יצירה של מציאות שונה עבור הילד (הדובר) עצמו. 

מציאות שבה  אירוע לא נעים/ קשה לא יכול היה להתרחש, יש ילדים שנראה אותם חוזרים על השקרים האלו כנגד כל היגיון סביר וכנגד שום הוכחה על קיומו של השקר. 

למשל : יש לאבא שלי מכונית גדולה, או ההורים שלי עשירים, או ההורים שלי נשואים ולא גרושים, או למשל אני קיבלתי 100 בבחינה, יש לי חברים טובים, הכנתי שיעורי בית ועוד 

מה הורים עושים מול זה ? 

מנסים להוכיח את הילד ולגרום לו להודות בשקר, לחזור בו. 

הילד ימשיך לשקר – הוא ממשיך לחיות בדמיון שלו, במקום ששם ה"מציאות" מסתדרת לו. 

הפחד מעונש אינו המניע שגורם לקושי בתקשורת בין הורה לילד שמשקר, מה שמייצר את הקצר בתקשורת זו המטרה השונה של כל אחד מהצדדים הורה מבקש להגיע לאמת והילד עוסק בהסתרה של האמת. 

דמיינו ילד שמתכסה בבושה ואנחנו מתעקשים להסיר מעליו את הכיסוי. 

בשיח הזה שבין הורה לילד שמשקר אין כנות ואין תקשורת אמיתית, כל צד מנסה לפתור את הבעיה שלו, הפתרונות מתנגשים וכל אחד מתבצר בעמדתו.

ילדים ובני נוער עם הפרעת התנהגות עושים שימוש בצורת השקר הזו הרבה פעמים.

מצד אחד הילד שמשקר שמנסה להימנע מהתמודדות עם האמת, עם המציאות שתצריך ממנו לקחת אחריות/ להתמודד/ להיחשף וכו ומייצר לעצמו מציאות מקבילה, באמצעות ההורה שמקשיב לשקר, מצב שבו ההתמודדות/ הפגיעה/ המציאות האמיתית לא יכולה להתקיים.

סוגי שקרים :

שקר במטרתו למלא חלל בזיכרון - לרוב שקר שנעשה בצורה לא מודעת (תמימה), המח ופעולות הזיכרון יכולים להעלות למחשבה אירועים או מקרים מדומיינים שמעולם לא התרחשו במציאות. ניתן להבחין בדוגמאות של סוג קשר זה בעדויות של עדים שמתארים אירוע מסוים בגרסאות שונות, מחקרים מעידים על כך שאמירות שקר/ לא אמת בנאמרות בצורה לא מודעת הן פעילות טבעית של המח. לרוב, סוג השקר הזה הוא לא זה שמקפיץ בנן את התסכול והייאוש ההורי, ולא צריך לאפיין כל שקר דרך הפרשנות הזו.

שקר רפלקסי - לרוב מטרתו לשמור על הדימוי העצמי של האדם. היא מגיעה בצורה של הכחשה אוטומטית. לפעמים ההכחשה היא כל כך אוטומטית והיא תופיע גם כאשר לא עומדת האשמה מול הילד, תפיסת המציאות שלו הופכת להיות התגוננות, הסתתרות באמצעות שקר והכחשה כדי לא להיפגע, למרות שאין כוונה ל

פגוע ואין צורך לשקר.

אנחנו כהורים יכולים לעמוד מול ילד שמשקר, כשאין סיבה שישקר כי אנחנו לא כועסים, או שזה אפילו לא קשור אליו והוא עדיין ישקר. זה מטריף את ההורים כי כביכול אין לזה הסבר הגיוני.

שקרים כאלו יהיו נוכחים יותר במצבים של הסתגלות למקום/ חברה חדשה, בשלב שיש שקרים זה דווקא השלב שבו הילד מבין שהוא מתחיל להיות שייך, וכדי לבחון את גבולות הגזרה של המסגרת ייתכן והילד ישקר באופן לא מודע, באופן רפלקטיבי/ אוטומטי (לא לקחת אחריות) ויכחיש את מעשיו. 

לרוב, כשננסה לתשאל את הילד ולנסות להבין מה הוא משקר, ניתקל בתשובה - אני לא יודע, הוא ככל הנראה באמת לא יודע, זה מנגנון של שמירה על הדימוי שלו ובדיקה של הגבולות. במקרים האלו לרוב הילד ימשיך לשקר כדי לשמור על הדימוי העצמי שלו בעיני הסביבה וכדי לנסות לעמוד מול הזרם ולא להתקפל. 

שקר עברייני - מטרה להשיג יעד מסוים/ חמדנות - צורת השקר הזו היא מודעת ומתוכננת, היא נעשית מול האדם שמולי ומוכרזת כדי לייצר לאדם שעומד מולי הבנה שגויה על המצב. 

ילד שמנסה לתאר לי היכן הוא נמצא ולשכנע אותי שהוא אצל חבר בזמן שהוא נמצא בעיר אחרת, מנסה לתאר לי דימוי שונה של המציאות.

במקרים הללו הילד יבדוק בצורה ערה האם ההורה או הבוגר או האחר מאמין לשקר "קונה" או לא "קונה" את הסיפור.

במידה וחושדים בו, לא מאמינים לילד הוא ימשיך לשקר, ימציא תירוצים וסיפורים חדשים שמטרתם להגן עליו מפני חשיפת האמת וויתור על החמדנות או היעד.

במקרה של שקר מסוג זה יש תקשורת פעילה וערה בין ההורה לילד, אבל תקשורת שיש בה אינטרס ובעיות רבות - צורת שקר שאופיינית לילדים עם הפרעת התנהגות, קשורה בקושי לדחות סיפוק, באובססיה, בחוסר יכולת לקחת אחריות, קושי לקבל סמכות או הגבלות.

שקר לבן - מטרתו להגן על המאזין, הימנעות מהשמעת האמת כדי לא לפגוע באחר, צורה זו של שקר לא נפוצה בקרב ילדים עם קשיי / הפרעות התנהגות. צורת השקר

הזו מאופיינת ביכולת לראות את האחר, אמפתיה ומוסר מפותחים. ילדים עם הפרעת התנהגות מתקשים להיות אמפתיים לאחר ולכן לרוב לא ישקרו שקרים לבנים.

מה עושים ? 

כללים להתנהלות מקדמת במציאות של שקרים.

1. ילד שמשקר לראשונה - אין צורך להגיב בצורה של האשמה, אנחנו כהורים צריכים לפנות לעצמנו ולשאול מה היו האירועים שקדמו לשקר והשפיעו על האמון של הילד בנו כהורים?

שאלה מורכבת וקשה שמצריכה התבוננות פנימה לתוך עצמנו ולהבין מה הילד הבין עלי שהוא בחר לשקר? מה הוא ניסה להשיג ? איזה סוג של שקר ? עצירה של התגובה ההורית, הבנה של התמונה הרחבה יותר, יכולה להועיל לנו בשינוי ההתנהלות ההורית ל כזו שתאפשר לילד לפנות אלי עם האמת מתוך מחויבות אלי ואמון בי ולא מתוך חשש ממני או מהתגובה שלי.

2. ילד שמרבה לשקר - אין צורך להתחיל בדיון הוכחות "עשית" או "לא עשית", "קרה" או "לא קרה" וכו'

כמה עקרונות שחשוב להבין:

אין צורך לשכנע את הילד להודות בשקר, בעיקר כאשר מדובר בשקר במנסה לתאר מציאות אחרת. ילד שמנסה לשנות את המציאות שלוח באמצעות השקר עושה זאת ממקום של קושי/ סבל/ כאב/ פחד/ חרדה .

עקשנות מול השקר עלולה להדק ולהעמיק את השקר יחד עם החרדה של הילד. לכן, נדרשת פה גם חמלה.

אחרי שפנינו לעצמנו, בדקנו את התגובה שלנו, התגובה שלנו עוברת גם דרך הגוף ושפת הגוף וחשוב לשים לב לזה.

חשוב לפנות לרגשות של הילד, להבנה האם המציאות הזו מתאימה לו, זה כמו להסביר לו שאני מבינה שזה שקר, אבל לא דורשת ממנו לומר את האמת, אני דורשת ממנו להבין מה יקרה בפעם הבאה? 

איך נמנע את הסיטואציה הזו, (שמלחיצה - לכן יש שקר) בפעם הבאה.

דבר נוסף, חשוב להבין שילד שמשקר בצורה קבועה, שיקר בעבר וממשיך לשקר, יודע שכבר לא סומכים עליו שיאמר את האמת, לכן זה מחזק את החרדה שלו ומייצר הגברה של התסכול. 

חשוב לתווך את המחשבה הזו שרצה בראשו של הילד ואין לו מילים להסביר את התחושה הזו לעצמו ולפעול מתוכה למקום של התמודדות עם האמת.

התגובה של ההורה לשקר 

לפני שמגיבים ישר מהמקום הפגיע, מהעלבון ההורי - חשוב להשהות תגובה, להתבונן רגע במציאות ולנסות להבין את סוג השקר.

האם זה שקר לבן - חשוב לדעת ולהסביר האם במקרה הזה שימוש בשקר לבן הוא נכון או לא, לחזק על כוונה טובה ומוסר

שקר במטרתו למלא חלל בזיכרון - לרוב יהיה שקר שנעשה בצורה לא מודעת, וחשוב לתווך את המציאות במקום לכעוס, להיעלב ולייצר נזק במערכת היחסים שבן הורה לילד, תפקיד ההורה פה הוא חניכה, חיבור למציאות.

שקר רפלקסי - אין צורך לשדל את הילד להודות בשקר, הוא משקר כדי לייצר לעצמו מציאות שמאפשרת לו להתמודד עם הפחד בעיקר מהמציאות. 

אז מה בכל זאת עושים? 

ראשית מבינים את המצוקה של הילד, זו שבגינה הילד משקר, שקר כדי להגן על עצמו ממה שעלול לקרות לו מול האמת להבנתו.

לכן הפנייה צריכה להיות לרגש, למה שמניע את השקר, לתשאל את הילד לגבי הרגש שלו, לייצר מרחב שיח לא ביקורתי, לא שיפוטי וכזה שלא מאוכזב או לא מרוצה. לנתק את הכאב ההורי ולהתייחס לילד ולמחול השדים שמתחולל בתוכו.

לרוב, הילד לא ידע להסביר מה הוא מרגיש.

התשובה הצפויה היא :"לא יודע", "לא אכפת לי" ועוד 

ילד יגיב בצורה הזו מכמה סיבות:

1. הוא רגיל להגיב בצורה שלא לוקחת אחריות או מנסה לעסוק במניע לשקר.

2. הוא מובך

3. לא רגיל לשיח הורי שפונה לרגש, לרוב השיח ההורי עסוק בשקר עצמו ובניסיון ל"תקן" את זה.

4. הוא באמת לא יודע, כי אנחנו לרוב מרגישים עבורו, חושבים עבורו.

5. ילד לא מסוגל לבצע חשיבה מהחלק הקדם פרונטלי (האונה המצחית) כל עוד הוא אוחז ברגש ועסוק בו, במיוחד שהוא לא יודע לתת מילים לרגש. 

לכן, 

צריך לטפל בשקר כאשר רגועים, פנויים רגשית לשיח וכשהגל עבר.

לפנות לילד בשיח יציב - לא מתלהם ולא בחשש ! 

לצורת הפנייה וליציבות ההורית המחנכת יש השפעה על היכולת של הילד להתחבר לשיח, להתחבר לעצמם ולפגוש את הרגש.

התהליך הזה בונה את האמון בין הורים לילדים, מאפשר לילד ללמוד לסמוך על האחר ולא להרגיש מותקף.

זכרו !

מופנמות/ עצבנות/ רגישות/ מוחצנות הם לא תוצר של האדם - היא תוצר של האינטראקציה אתו.

כשהילד עונה : אני לא יודע.

תענו בשקר, אנחנו מבינים, אז תחשוב על זה ונדבר על זה שוב בעוד שעה/ שעתיים/ מחר בבוקר....

אל תתפתו לענות במקומו, להסביר לו מה הוא מרגיש, להוביל אותו במחשבה

תשמרו על צניעות וענווה, אנחנו בוגרים, ועדיין אנחנו לא יודעים יותר טוב מהילד מה הוא מרגיש. 

והכי חשוב !

תחזרו לילד בזמן שקבעתם ותשאלו אותו מה הוא הרגיש, איך הוא מרגיש עכשיו, תאפשרו לו להרגיש שאתם אתו, שאכפת לכם ושאתם לא מוותרים ויחד עם זאת ממקום של הבנה ושמירה ולא ממקום של לתקן את השקר.

כשהילד מצליח לתווך את הרגש, אפשר גם לסייע לו בתמונה של שמות הרגשות ולתת לו לבחור.

השלב הבא אחר כך:

לנסות לחפש פתרונות טובים יותר משקר לפעם הבאה.

לאפשר לו להחזיר את הבעלות על החוויות שלו הרגשיות ועל ההתנהגות שמגיעה כרפלקס בלתי נשלט.

כך מלמדים ילד לפתח חוסן - באמצעות קשר עם הרגשות, חיבור רגש למחשבה.

ובעיקר, תחושה של יכולת להתמודד, מסוגלות ולא תלות או פחד.

שקר עברייני  או שקר אגואיסטי - 

דווקא כאן יש צורך להתעמת עם הילד מול האמת, ולהסביר לו את תוצאות ההתנהגות שלו.

חשוב ללמד את הילד מול אירועי שקר כאלו למידה של הגבולות והחוקים.

דחיית סיפוקים, שליטה ביצר ובדחף, התמודדות עם המציאות, לקיחת אחריות, אכפתיות כלפי האחר ועוד.

לרוב, שקר עברייני יהיה תוצר של מציאות רגשית מורכבת של הילד, ייתכן שגם פה יהיה צורך לפנות לרגש. 

לרוב, יהיו אירועים קודמים של שקרים מהסוגים האחרים (רפלקס, חלל חסר), אם נדע לעצור את זה נצמצם את הסיכוי למציאות של שקר עברייני.

נאפשר לילד לפתח מוסר וכיבוד של גבולות וחוקים.

שקר אגואיסטי - שנובע מתוך תפיסת עצמי עליון, חוסר יכולת לראות את האחר, התבוננות בהורה כאובייקט ועוד - הוא שקר שנראה בעיקר בגיל ההתבגרות.

כיום גיל ההתבגרות יכול להימשך גם עד גיל 30, ולכן אנחנו נראה שקרים כאלו והתנהגויות אנטי סוציאליות גם בקרב בוגרים צעירים.

המתח שבין הרצונות והדחפים, שעולים ומתפתחים גם למול תרבות המסכים, הפרסום, הקפיטליזם ועוד. לבין רצון ההורים, הגבולות, הסמכות ההורית הוא מתח שבו הילד מנסה לקבל את "מה שבא לו". 

התגובה ההורית הנחושה שעומדת מול הרצון הזה היא זו שמאפשרת לפרט לבנות את העצמי הבוגר שלו בצורה ראויה, דווקא מתוך ההתמודדות והגבול ולא מתוך המתירנות והזרימה.

הגבול הוא זה שמחזק את החוסן של הילד ולא להפך.

שקרים וילדים עם הפרעת התנהגות 

שקר שמטרתו לייצר מציאות שונה הפך להיות סוג של התנהגות בקרב ילדים עם הפרעת התנהגות.

הורים עומדים מול הילדים/ מתבגרים ומבינים (לא תמיד מבינים מיד), שהילד שלהם משקר להם בלי שום הגיון.

ילדה משקרת להוריה שהיא הולכת לחברה, במקום זה היא נוסעת לעיר אחרת להיפגש עם אדם שהיא הכירה באינסטגרם, היא יודעת שהיא מסכנת את עצמה, היא מודעת היטב לסכנות.

בדיוק בגלל זה היא משקרת.

אין בזה שום היגיון, זו התנהגות שמונעת מהדחף מתוך רצון לייצר לעצמה מציאות רצויה.

מציאות שבה היא שייכת נבחרת, נערצת.

והשקר שלה הוא שקר מתוך מצוקה, מתוך רגש שמחפש מענה (שייכות) לצד חוסר יכולת לכבד את הגבול, הגבול שיאפשר לה שייכות דרך התמודדות ולא בקיצור דרך מסוכן.

אין שיח הדדי בתקשורת עם ילדים עם הפרעת התנהגות - תפיסת המציאות המעוות, החרדה שמנהלת אותם, האגו שמגן עליהם, מייצר התנהגות אנטי סוציאלית שלא מאפשרת לייצר איתם קשר הדדי ושיח שיש בו דיאלוג ויחסים. התקשורת מולם היא לרוב אינטרסנטית, בעיקר מהצד שלהם.

ולכן, שוחד, כניעה, זרימה, התעלמות - כל אלו יחזקו את הפרעת ההתנהגות ואת התפיסה המעוותת שהוא מרכז העולם.

שקר עברייני אגואיסטי לרוב יופיע בקרב ילדים שיש להם בעיה התנהגותית ולא הפרעת התנהגות, זה לא ממש משנה. 

ילדים עם בעיית התנהגות, קושי לקבל סמכות ודחף חמדני, רצון לקבל את מבוקשם בכל מחיר. ילדים שהשקר שלהם ינוהל בוויכוחים, התנגדות פעילה, תקשורת שהשקרים בה מתרבים כדי להמשיך להסתיר את האמת.

ההתנהלות ההורית חייבת להיות שקולה ויחד עם זאת נחושה.

הנחישות צריכה להיות נחישות שמטרתה היא חינוך, חינוך שיסייע לילד להתמודד רגשית, לבנות חוסן רגשי ויכולת להתמודד עם המציאות - עם האמת.

ילדים שמרבים לשקר, מתרגלים לייצר לעצמם מפלט מהתמודדות באמצעות שקרים, הם מכניסים את עצמם לכלא של עצמם ומסתחררים למטה עד העומק.

בהמשך הם ישקרו גם לעצמם ויחפשו לעצמם פתרונות שקרים להתמודד עם תסכול, כאב, מציאות ואמת. הם יפגשו את הסמים, האלכוהול, העבריינות וגם את השינה והדיכאון, מסכים, התנתקות, הימורים או כל התמכרות אחרת שיאפשרו להם להמשיך לחיות בסוג של שקר, שקר שיאפשר להם להמשיך לא להתמודד, להישאר חלשים מבפנים עם שריון של ברזל מעליהם, שריון שלפעמים מאוד מבלבל.

שריון בצורה של אגו שמסתיר את חולשתם וכאבם ולפעמים מטעה הורים שחושבים שהילד חזק, חברתי, מסוגל וכו. קצר בתקשורת שיכול להשאיר את הילד בתחושה של התעלמות ממנו תוך כדי שהוא עושה מאמצים להסתיר את עצמו.

כותבת המאמר - ליאורה חיים 

מוזמנים/ות להצטרף לקבוצת ההורים בפייס בוק - הורים למתבגרים עושים Restart הורים למתבגרים עושים Restart