סדרת סיפורי איראן - אורחים חשובים מאוד #תרבות


מאמרים מחיי הקליניקה בנושאי אימון הורים ומתבגרים בעידן האינסטגרם, בשבילכם ועבורכם.

תרבות איראן זיכרונות מגיל ההתבגרות שלי

"חונה מונדה" - ככה קראו לסבתא שלי שהייתה בת 14 וטרם נלקחה על ידי גבר. היא הייתה אז סוג של חפץ שהיה צריך לגדול להתחתן ולצאת מהבית. להיות אשת איש, ללדת ילדים ולעמוד בקיבעונות של תרבות פכריאכלית. "נשארה בבית", היה סוג של שם גנאי, "לא לקחו אותה", לא מספיק טובה. ומעבר לזה גם לא ספקה את הסחורה, לכלכה את "חלון הראווה" המשפחתי. אז היא הייתה סוג ב', וחותנה עם סבא שלי שהיה אלמן בן 35 עם 2 ילדים, והיא רק בת 14, ילדה בכיתה ח' - כנסו לקרוא את המשך הסיפור המצמרר הזה

קרא עוד  
1 דקות קריאה

פרסים קמצנים

זיכרונות הילדות שלי מלאים ברגע בושה, רגעים בהם התכווצתי כולי ורציתי להיעלם. היום קוראים לזה חרם, שיימינג ועוד. עבורי אלו היו חוויות קשות שהדחקתי עמוק בנשמתי. היום, אני מצליחה להעלות אותם על הכתב, להתבונן בילדה שהייתי אז, בליאורה בת ה 10 ולהגיד לה שאין לה במה להתבייש. לומר לה שהפרסים לא קמצנים וגם לומר לה שהיא יכולה להיות מאוד גאה בעדה הפרסית, בתרבות הפרסית ובמניהגיה המדהימים. היום, כשאני בת 45 אני יכולה להתבונן על עצמי אז, ולומר לעצמי שלמרות שהתכווצתי לא פעם כשהיו נזרקות לעברי מילות גנאי: פרסיה קמצנית, פרסי מידוני, קיליליייי ועוד הייתי גיבורה, התמודדתי לבד, הדחקתי , נפגעתי והמשכתי הלאה עם ראש מורם למרות הכל. מזמינה אתכן להכיר את העדה הזו מזווית קמת יותר מוארת.

קרא עוד  
1 דקות קריאה