שום מגבלה לא תעצור את מאיה - סיפור של אמונה ונחישות


17 Sep
17Sep

מאיה ארבל, היא דמות לחיקוי והערצה

עדות חיה לכך שהכל אפשרי, למרות המגבלות, סיפור מעוררת השראה של כח  רצון ואמונה 


מאיה בת 16, מתגוררת במודיעין. לומדת בבית ספר " תיכון יחד"  תלמידת כיתה י'א'. 

מאיה נולדה עם שיתוק מוחין, CP, והיא מתמודדת עם זה בחיי היום יום בדרכים שונות ומעוררות השראה.

למרות ה CP היא לומדת בתיכון רגיל, ב 2 מגמות: מדעי החברה וספרדתית, 

היא מתקשה בהליכה , יש לה מגבלה ב 2 הרגלים וביד שמאל, מאיה מתניידת עם הליכון למרחקים קצרים ונעזרת בכלבת שירות לחיזוק העצמאות שלה. 

מאיה תוכלי לספר לנו קצת על המחלה הזו - שיתוק מוחין, CP ואיך התמודדת איתה בילדות שלך? 

מאז שאני בת שנה וחצי , אז הייתה האבחנה הסופית והברורה, לפי MRI ראו שהחלק הלבן במוח נפגע, וכתוצאה מזה יש לי CP, שזה שיתוק מוחין.

זה יכול להיגרם  כתוצאה מאי הגעה של חמצן למוח.

במהלך כל הילדות שלי, בגיל שנתיים הייתי בגן של חינוך מיוחד, עם ילדים שיש להם בעיות דומות לשלי, הייתי אמורה להמשיך בחינוך מיוחד, 

ההורים שלי לא אפשרו את זה, הם האמינו שאני חכמה מספיק כדי שאהיה בחינוך רגיל.

לקראת גיל 3 התחלתי שילוב במסגרת גן רגיל, ולאט לאט השתלבתי בצורה מלאה, לקראת כיתה א' הוחלט שאני אצטרף לכיתה רגילה מן המניין, באופן מלא

את מתחילה את הלימודים בבית ספר רגיל, אפילו לא נגיש.

גיל ההתבגרות , שיתוק מוחין, מעוררי השראה, מדריכת הורים מאיה עם הכלבה שמסייעת לה 

איך מקבלים אותך בבית הספר ?

בתור ילדה לא הרגשתי שונה, היו לי חברים מהגן, ילדים לא מגיעים עם שיפוט למגבלה שלך, פשוט רצו לשחק איתי, אני מתפקדת, אני לא משותקת לגמרי, ועשיתי הכל.

שיחקתי בקוביות,טיפסתי על סולם, מגלשה הייתי כמו כולם.

כמובן שהייתה לי סייעת שעזרה לי, כשצריך 

בעצם המשכתי עד כיתה ד' בבית הספר הזה , בכיתה ה' עברתי לבית ספר יחד שהוא בית ספר נגיש.

והמשכתי שם עד עכשיו.

את לומדת לבגרות כמו כל שאר הילדים ?

יש לי בגרות מותאמת כמו לילדים רגילים, אני עושה חלק מהמבחנים בעל פה,

 יש לי סייעת צמודה עד היום 

אני רוצה בגרות מלאה, אני מבינה שזה חשוב להמשך חיי

אני רוצה להיות כמו כולם ואני יודעת שבגרות מלאה זה כרטיס הכניסה שלי להמשך

"אני לא רוצה לשבת בבית ולא לעשות כלום עם חיי",

אני לא רוצה להיות תלויה באף אחד,אני רוצה להיות עצמאית 

ובשביל העצמאות הזו אני צריכה ללמוד כמו כולם ולהיות כמו כולם.


אני מבינה שאת פועלת לשיפור זכויות של אנשים עם מוגבלויות, תוכלי לספר כיצד?


אני פועלת למען שיפור זכויות של אנשים עם מוגבלות  בחברה הרגילה , חשובה לי הקבלה שלהם בחברה, במיוחד לדור הצעיר שהם בעצם העתיד של המדינה והעולם.


 מכיתה ז' אני מפיקה כל שנה שבוע מודעות- לא רק ל CP, לדוגמה בבית הספר שלי לומד ילד עיוור שעשה פעילויות שממחישות את העיוורון, בנוסף הבאנו כל מיני הרצאות, לדוגמה הרצאה של ילדה עם תסמונת דאון כחלק מחווית המודעות  של אנשים, עשינו פעילויות שונות כמו מסלול מכשולים ועוד 

המטרה הייתה לעבור את המסלולים עם כיסא גלגלים, קביים  והליכון, משימות שהמחישו את הקושי של האדם המוגבל., דרך החוויה הגברנו את המודעות בקרב הילדים הרגילים, בנוסף יש הרצאות שאני מעבירה במקומות שונים מחוץ לבית הספר שלי כמו לדוגמה: בסיסים צבאיים, בתי ספר אחרים מרפאות ועוד.

נשמע מעניין, איך הילדים מקבלים את זה ?

 מודעות לנכים, קבלה, קבלת האחר, גיל ההתבגרות שבוע מודעות בבית הספר 

אני מקיימת את שבוע המודעות לכל שכבה מאז שאני בכיתה ז, הילדים שבשכבה שלי מקבלים את  הנושא בצורה מדהימה, באמצעות החוויה הם יכולים להבין ולחוש  איך אני מרגישה,  וגם למצוא את הכיף בדבר הזה. 

פעם בשנה אני מובילה שבוע כזה ( בגלל הקורונה לא מתאפשר השנה) 

אני מאמינה בערך קבלת האחר והשונה וההבנה שהוא לא שונה. לכולנו יש שוני כזה או אחר, ייחודיות שמבדילה אותנו מאחרים. 

אני פועלת לפי העיקרון שאם אני רוצה אני יכולה להשיג כל דבר למרות נכותי. יש האומרים שזה מעורר השראה, אני מאמינה שזה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלי


מה הכוח הזה שמניע אותך לפעול, להתקדם ולחיות את החיים בעוצמה למרות הקושי ?


מה שמניע אותי זה הגברת המודעות למסר שאני אומרת, הזלת דמעה של אנשים ששומעים אותי בהרצאות שלי, 

אנשים חסרי מודעות שבעקבות המפגש איתי הבאתי אותם לשינוי...בהתנהגות, בחשיבה, בדברים הקטנים שפתאום לא נעלמים מעיניהם. 

זה מה שמניע אותי ועושה לי טוב.

כחלק מחיי כילדה נכה אני מתמודדת בדרכים שונות. לאחרונה זכיתי בכלבת שרות שעוזרת לי בהתמודדות היום יומית שלי, בפעולות קטנות כגדולות. 

גם לנושא זה אין מודעות מספקת ואני מרגישה שאני לוקחת חלק במשהו גדול וחשוב ובכך מסייעת לאנשים אחרים להבין שאולי גם הם זקוקים ויכולים להיעזר גם הם בכלבת שרות.

תוכלי לשתף אותנו במקרה שהיה בלונה פארק?, הוזמנת לטלוויזיה וכתבו עלייך בעיתון...

כתבו עלי - בחודש האחרון של החופש הגדול שהייתי עם העמותה שאני נמצאת בה "בית הגלגלים" - הגענו ללונה פארק כחלק מתוכנית המחנה, 

בלונה פארק - לא אפשרו לנו להיכנס למתקנים בגלל המגבלה הפיזית שלנו, 

מחד, אני מבינה מדוע החליטו לפעול כך, ויחד עם זאת ההחלטה שלהם לא הייתה מוצדקת כיוון שמדובר בעמותה מאורגנת שדאגה לאישורי הורים ורופאים שמעידים על הכשירות שלנו והיכולת שלנו להשתמש במתקנים השונים, הם מנעו מאתנו את השימוש במתקנים לחלוטין.

התקשרנו מראש לשאול עם הפארק נגיש, ולא הזכירו/ ציינו בפנינו  שיש בעיה לבצע שימוש במתקנים, כשהגענו הבנו שאי אפשר.

לא יכולתי לקבל את התשובה הזו, פניתי למנהל, המנהל לא היה, הפנו אותנו למנהל נגישות, איש  לא נגיש ולא מבין

התשובה שקיבלנו "אתם נכים לא יכולים"  

עמותת "בית הגלגלים" פנו לתקשורת ומשם דברים התגלגלו, זומנתי לראיון ב"צינור", ברדיו ירושלים, בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, בידיעות אחרונות ובעיתון המקומי של העיר שלי מודיעין .

מעוררת השראה, גיל ההתבגרות , מדריכת הורים

הסיפור של מאיה הוא סיפור של נחישות ואמונה,

 אמונה קודם כל בעצמה, ביכולות שלה ובזכותה המלאה להיות שווה בן שווים 

בהשלמה והפנמה בוגרת של המגבלה הפיזית שלה כמגבלה שחיים איתה ולא כמגבלה שעוצרת או מגבילה 

ראיינתי את מאיה ונשארתי עם המון מחשבות שעלו בראשי כאדם בוגר,

כמה אנחנו יכולים וצריכים ללמוד מהסיפור של מאיה, בחירה בחיים בחירה באור ובריחה מהמקום של הקורבנות והמסכנות 

בחירה בעוצמה ב"יש" והודיה גמורה בחייה

מעוררת השראה בענק

תודה מאיה ארבל - על ריאיון מעורר השראה.

מאחלת לך המשך עשייה ברוכה, התפתחות והגשמה עצמית 

את יכולה להיות מודל חיקוי והערצה לנוער עם / בלי מוגבלויות - עלי והצליחי !


רוצים לכתוב למאיה ? , מוזמנים פה בתגובות 

וגם בואו לעקוב אחריה 


אינסטגרם: maya_arbel

פייסבוק: Maya Arbel

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.