טרנסג'נדרים - זה לא מה שחשבתי


6 דקות קריאה

זה לא מה שחשבתי


הקהילה הגאה, עברה דרך ארוכה עם המון הישגים בעשור האחרון, 

הומו זה כבר לא מילה גסה, ובטח לא קללה. 

החברה הישראלית עברה שיעור משמעותי בקבלת האחר, השונה ובזכותו של אדם לחיות את חייו כפי שהוא בוחר ורוצה.

בניגוד לקהילה הגאה, לאוכלוסיית הטרנסג'נדרים יש עוד הרבה מה ללמד אותנו, ולנו יש עוד הרבה מה ללמוד עליהם ומהם.

הם בעצם האנשים היחידים בעולם שבעידן של פילטרים חיים בלי מסכות, חיים באומץ את החיים שלהם, 

מתעמתים עם התחושות שלהם בתוך ה"קישקה" ועושים בחירה אמיצה.

הם משלמים על זה מחיר גבוה, מחיר של מבטים נוקבים, לחשושים, וחוסר קבלה.

נכון, זה מוחצן וקשה לעיכול, זה רחוק אולי יותר ממה שאנחנו "הרגילים" "הנורמליים" מסוגלים לראות דרך העדשה המאוד צרה שלנו.

אם לומר את האמת האישית שלי, גם אני חשתי כלפי האוכלוסייה הזו סוג של חוסר הכלה וחוסר הבנה

כמות הדימויים המשפילים שיש כנגד האוכלוסייה הזו היא קשה ואני אחסוך את הציטוטים.


אז פתחתי מחשב והתחלתי ללמוד, 

צפיתי תחילה בסדרה טרנס קיד ב Yes doko – סדרה מרתקת שפתחה עבורי עולם חדש ובעיקר זוויות ראיה שונות מאלו שהכרתי.

ראיינתי א.נשים מהקהילה שלימדו אותי ואפשרו לי להיכנס לתוך עולמם ולהיות שם בחמלה ולהבין עד כמה אני הייתי אטומה ובחוסר ידיעה

עד כמה חוסר הידיעה השפיע על המחשבות והדעות שלי

אז החלטתי להעלות את המודעות, ולשים את זה על השולחן כי זה חשוב, 

כי זה יכול להציל נפשות, כי זה יעשה אותנו חברה טובה יותר.

וגם, כי זה קריטי בגיל ההתבגרות, 

וכיוון שזה העיסוק המרכזי שלי אני כל כך שמחה ומתרגשת לארח את 

שרית בן שימול – אימא גאה ולשמוע ממנה את הסיפור שלה כהורה למתבגר שהחליט לצאת מהארון ולאחר מיכן גם לעבור תהליך של התאמה מגדרית.

שרית כיום מאמנת אישית, מנחת סדנאות ומרצה. המטרה של שרית היא להניע תהליך של שינוי תפיסתי

קדימה צללו איתי, תלמדו, תשכילו , תרחיבו אופקים

יש מצב שזה ישנה עבורכם את המחשבה/ הבנה  ואם זה יקרה אני את שלי עשיתי

***"הראיון הובא כלשונו, אבל אינו מהווה מידע רפואי מכל סוג שהוא, זהו סיפורה האישי של שרית בן שימול


אז תכירו את שרית בן שימול – המטרה של שרית להניע תהליך של שינוי תפיסתי, 

הפנייה של שרית היא פנייה להורים כדי שהורה שיש לו ילד עם זהות מגדרית שונה בתוך הבית, לא יהיה מופתע מבוהל ויצליח לקבל את הילד כמו שהוא.

נוער גאה, טרנסג'נדרים, להטטרנסג'דרים לא מה שחשבתי 

מה הסיפור האישי שלך שרית ?

אני בת 52, נשואה לאבי 31 שנים ויש לנו 4 ילדים .

בת גדולה ושלושה בנים.

בעצם, הסיפור שלי התחיל כשחשבתי שיש לי שתי בנות ושני בנים .

רק שהבן  הצעיר שלי נולד בגוף נקבה.

אני רואה למול עיני בבירור את הבן אדם שהוא היום.

בכל פעם שאני חוזרת ומספרת את הסיפור מהתחלה, אני צריכה לשנות פאזה במוח כדי להיות מסוגלת להתייחס אליו בלשון נקבה, זה הזוי.

אני הרי יודעת שיש לי בת ו שלושה בנים ולא שתי בנות ושני בנים.

הבן הצעיר שלי (שחשבנו שהוא בת), בגיל 14 שיתף (אז שתפה)  שהיא נמשכת לבנות.


זו הייתה היציאה הראשונה מהארון, אני חייבת להגיד שגם עם זה היו לא מעט חששות. 

חשבתי לעצמי מה יגידו ואיך יתייחסו, חששנו מחרם בבית הספר, היה פחד מאוד מאוד טבעי וגם חשש מאוד מאוד גדול שממש לא רצינו לדבר על זה.

בתגובה שלי אליה (אז) כבת יצרתי חיבוק מאוד גדול, אהבה, הבנה, הכלה ויחד עם זאת 

ניסיתי להשתיק ודיי רציתי שהנושא יישאר בינינו.

כהורה, עד גיל 14 לא ראית סימנים מקדימים בתוך הבית, בהתנהלות שלה ? בשיח, בלבוש ?

שאלת אותה מתי היא הבינה שהיא נמשכת לבנות ?

 היו מלא סימנים, הלוק, Tom boy, הבחירה במשחקים של בנים...

בהחלט , ניסיתי להבין איך היא יודעת בגיל 14, ממתי היא בכלל יודעת ..

היא אמרה לי "אמא אני יודעת מכיתה ג"

שאלתי את עצמי אז,  מאיפה ילדה בכיתה ג' יודעת שהיא מעדיפה בנות על בנים?

איפה בכלל כל העולם הזה של זהות  מינית  קיבל נוכחות כל כך משמעותית, לא חשבתי שבגיל צעיר כזה הם יודעים בכלל.

היא ענתה לי שברגע שהתחילו ענייניי בנים בנות היא הבינה שבנות יותר מעניינות אותה.

מה התחושה שעוברת אצלך כאימא, כהורה כשהיא מספרת לך את זה ובעצם יוצאת מהארון ?

מהמקום שלי כאימא, כשהילדה שלי ספרה לי שהיא נמשכת לבנות, מעבר להכלה וההבנה הפחד הכי גדול שהיה לי זה הסביבה.

איך הסביבה תקבל אותה?, זה היה הפחד הכי גדול שלי  

איך יגיבו? איך יתייחסו?, מה יגידו ?, עליה וגם עלי , זאת תדמית שנפגמה.

השיח הפנימי שלי עם עצמי היה השיח על הכרטיס ביקור שלי,

כמה הייתי מודעת לכך שהילדים שלי מייצגים את מי שאני?

כמה כל מה שהם עושים משקף את מי שאני ?

ומה אני?, וכאילו מה לא עשיתי בסדר ?

וההבנה שזה קורה, ועדיין התחושה היא שזה פלואידי, זה יכול לעבור, 

לא רציתי לתת לזה שם ולתייג את זה, בפועל לא הייתה יציאה פומבית מהארון של לסבית 

ואמרנו לה, בואי נחייה עם הדבר הזה. שמתי את זה לידי, לא נתתי לזה מקום של קבע, של עומק.

עם אבי בעלי, בעלי דווקא על הקטע של הלסבית למרבה ההפתעה עבר בסדר.

זה גם לא הפתיע אף אחד, הלוק והנראות שלה לאורך השנים היה סוג של הכנה עבורנו.

זה נשאר בתוך המשפחה הגרעינית,  בבית ספר היה שיתוף עם החברות הממש קרובות, 

זה היה באמצע חטיבת הביניים זה גיל מורכב מאוד מבחינה התפתחותית וחברתית.

לתיכון (הוא) היא כבר עלה כלסבית מוגדרת.

נוער גאה, טרנסג'נדר, שינוי מגדרי, להטתקופת גיל ההתבגרות כלסבית - תמונה להמחשה

איך עברה את תקופת התיכון כלסבית ?

לפני 5 שנים זה כבר עידן שבו לקהילה הגאה יש הישגים ויש המון קבלה של הנושא, זה היה כבר לגיטימי ומוכר.

צריך להבין שילדים שמסתירים את הזהות המינית שלהם, או את הזהות המגדרית שלהם הם משתיקים את זה כי הם מפחדים מהסביבה ומהתגובות 

והם חיים בסבל ותחושה של שקר כל חייהם.

מתי התחיל השיח על הזהות המגדרית ?

בסביבות גיל 16.5  בתאריך  9/2/2017,  הייתה שיחה נוספת שבה שמעתי לראשונה את המשפט"אני מרגיש בן בגוף של בת".

ואני לא הבנתי כלום, זה הפך להיות שיח שאני באותו רגע אני שומעת את המילים ויש לי מערבולת בראש, 

כי לא יכולתי באותו רגע לעכל בכלל את הדבר הזה ,לא הבנתי מה זה אומר.

אני רואה שזה היה אירוע  מכונן, את ממש זוכרת את התאריך של השיחה, לא הייתה לשיחה הזו שום רקע מקדים, סימנים שאולי לא ראית במהלך השנים? 

במשך השנה לפני היציאה מהארון בפעם השנייה, 

הוא השתמש בהרבה מילים, דיבור, סרטונים, כתבות בנושא, "זרק" לנו רמזים ועדיין זה לא נקלט, שמתי לי חסימה.

"בבית יש לי לסבית וזה סבבה", הסתכלתי על זה מה זה השטויות האלו ולא רציתי להתמודד עם זה, 

זה  too much  להתמודד עם זה, סוג של מנגנון הגנה לדחוק מה שאני לא מכירה

וזה היה עבורי בום אחד גדול. 

מחד, רציתי לחבק ולעודד ולחזק  להכיל ולכבד ולתת תחושה של נעבור הכול יחד להגיד שהכול בסדר. 

ומצד שני, כל מה שראיתי מול העיניים שלי זה תחושת פחד וחוסר וודאות 

כל זה היה בשיחה הראשונה שבה הוא משתף אותך שהוא טרנסג'נדר?

באותה שיחה כבר ירדתם לפרטים נוספים?

כן, הוא הוציא הכול באותה השיחה, כולל הצורך בשינויים פיזיים,  

והדבר היחיד שיכולתי להגיד זה שאני צריכה זמן

וידעתי שהוא יזכור את הרגע המשמעותי הזה ואת התגובה שלי אליו באותו הרגע.

בדיעבד אני מודה על כך שהוא דיבר איתי והרגיש בנח לשתף את הסוד שלו, להתבטא ולהוציא את מה שעל ליבו.

מה קרה לך כהורה אז ? איך המשכת עם ההודעה הזו ? כמה זה טלטל אותך?

שם התחילה נפילה מטורפת שלי, שלא האמנתי שזה יקרה לי,  לא שלטתי בזה 

אם כל מה שחשבתי שאני אישה נאורה ומשכילה, פתוחה וכו'

נכנסתי למפלה מטורפת של מה זה הדבר הזה, איך זה נפל עלי ? ולמה זה מגיע לי?

ההתקרבנות הטבעית, ומיד אחרי זה איפה הייתי?

איך לא ראיתי איך פספסתי ?

נפלתי לתוך האשמה עצמית.

"איך אחד מהילדים שלי חווה חוויה כל כך קשה, במשך כמה שנים ואני לא ראיתי את זה, לא הייתי, לא ראיתי ? באמת לא ראיתי?"

ואז התחלתי לשחזר אחורה, מה היה?

בחירה בבגדי בנים בגיל צעיר מאוד, תחפושות מזוהות באופן מוחצן של בנים (ספיידרמן, באטמן) , הבקשה לתספורת קצוצה, כל זה היה מול עיני ואני הייתי בהכחשה.

לא אכלתי ולא שתיתי ונכנסתי לדאון לא יכולתי לתפקד

הייתי מגיעה כל בוקר לעבודה, בהפסקות הייתי יושבת במדרגות חירום בבניין כדי לא לראות אף אחד, 

כדי לא לתקשר עם אף אחד, לא שיתפתי אף אחד, לא ידעתי איך לספר את זה 

לא ידעתי איך אנשים יגיבו, זה לשקוע בתוך מרה שחורה של  ואט זה פאק?, מה הזה הדבר הזה?

ואז הגיע שאלת האחים ? 

איך זה ישפיע עליהם ? איך הם יחיו את החיים שלהם ? מה הם יעשו ? 

איך אני מספרת לאחיות שלי? איך אני מספרת למשפחה, דתיים, מסורתיים וחלק אנטי

איך בכלל מדברים על כזה דבר ?

היו אנשים שלא ידעו על על הזהות המינית , איך אני מתחילה לדבר אתם על הזהות המגדרית?

מתי אבי נכנס לתמונה ? ואיך הוא מגיב לסיטואציה? 

בשלב הזה אחרי כמה ימים אני שיתפתי את אבי, התגובה הייתה שוד ושבר, לא יקום ולא יהיה

לא יקרה בחיים, בבית שלי זה לא יקרה , מה זה השטויות האלו

זה היה קו אדום בשבילו, "זרמנו עם הלסבית אז עכשיו אנחנו מקבלים את זה?",

והיא יצאה מהבית, נעלמה, הלכה לישון יומיים אצל חברה ,ואז לאט לאט אנחנו מתחילים להבים טיפה אחר טיפה.

משם אבי בעלי, עבר לסוג של הכחשה, "שטות זה יעבור, זה שלב בגיל ההתבגרות, זה חיפוש עצמי ,כל הילדים מחפשים תשומת לב ,זה  IN  להיות חלק מהקהילה"

זה מה שרץ בראש שלו, הוא הדחיק את זה , ז"א מבחינתו זה לא קורה בבית , ואני נמצאת בתוך הסיטואציה הזו וצריכה לתפקד.

להטנוער גאה- תמונה להמחשה canva

ברגע הזה,  בעצם את נדרשת להכיל את הסיטואציה הקשה וגם להכיל את ההדחקה של אבי

בוודאי, ואיך מספרים לילידם ולסביבה ומתי ?

ואני חושבת שאחד הדברים הכי משמעותיים שעשינו באותו רגע – אמרתי לו תשמע אנחנו לא מבינים בזה, בוא נלך לייעוץ, אנחנו לא מכירים את העולם הזה.

התחלתי קצת לקרוא באינטרנט וראיתי שיש כל מיני עמותות, וראיתי הורים לטרנסים.

אמרתי לעצמי וואלה יש חיה כזו, אני לא היחידה .

חיפשתי הורים, חיפשתי לראות את קבוצת השווים לי, מי עוד נמצא איתי באותה סירה 

לא ניסיתי באותו רגע לחקור מה עובר עליו, ניסיתי להבין מה אני צריכה , מה אני צריכה עכשיו לעשות?

כי היה לי ברור שאני צריכה ללמוד איך להתמודד עם זה כדי מה שנקרא להשיט את כל הדבר הזה קדימה.

שאם אני אהיה בחשכה ואני לא אדע אני לא אוכל להוביל את זה, אני בחרתי לא לדבר על זה עד שאני יודעת.

אנחנו הלכנו לטיפול והלכנו לייעוץ ספציפי אצל מישהי שהיא מלווה אנשים שחווים את תהליך של שינוי מגדרי בתוך הבית, כדי ללמוד ולהבין.

היה לי קשה מאד לעמוד ולהגיד בגיל כמעט 50, אימא ל 4 ילדים ושאני גורו להורות ולהגיד

 "אני לא יודעת ?"

להודות בזה מול עצמי, שאני צריכה עזרה , אני צריכה ללכת ללמוד, אני צריכה שמישהו שמכיר ייעץ לי? 

 וזה היה צעד הראשון שעשינו והוא היה הכי חכם .

במהלך פגישות הייעוץ  למדנו מה זה בכלל דיספוריה מגדרית – מה זה טרנס?

אני מבינה ששם לראשונה למדתם את ההבדל בן זהות מינית לזהות מגדרית? בעצם הלכתם ללמוד מה זה טרנס?

כן, מה שאני למדתי שם ואני אשמח לשתף כדי שאנשים שלא באים מהקהילה ידעו ויבינו, חשוב לי להוריד את סמני השאלה ולאפשר קרבה.

  • זהות מינית  = זה למי אני נמשך

אני יכולה להיות אישה שנמשכת לנשים/ לגברים/ גם וגם / לא נמשכת לכלום.

העולם של הזהות המינית הוא למי אני מתחברת ברמה הפיזית, ברצון לזוגיות.

זה הזהות המינית וגם פה הקשת היא ענקית ועצומה, אין פה רק הומואים ולסביות יש עולם שלם


  • המין הביולוגי - כולנו מסומנים בלידה שלנו במין ביולוגי.
  • הזהות המגדרית היא איך אני כבן אדם רואה את עצמי, איך אני מגדיר את עצמי.

ההגדרה הזו יכולה להגיע בגיל מאוד מוקדם והיום אנחנו יכולים להגיד שזה מתחיל בגיל מאוד מאוד צעיר (יש ילדים שלא יודעים לתת לזה שם, או מפחדים מחוסר קבלה)

 בגיל ההתבגרות אני חושבת שזה נוכח יותר,  זה כבר קורה לך בגוף.

מי שלא חש חוסר התאמה בגיל הצעיר מתחיל להרגיש את זה בגיל ההתבגרות .

 הלכתם לייעוץ, במה הייעוץ עזר לכם ? מה זה האיר עבורכם בתהליך? ועד כמה זה קריטי וחשוב?

למדנו את הסטטיסטיקה, זה עזר לנו להבין שזה נורמלי, שאנחנו לא לבד, שזה מדעי.

היקף הדיספוריה הוא בערך סביב ה 1.5% מהאוכלוסייה (לדבריה של שרית) חווים חוסר התאמה בין המין הביולוגי למגדר שלהם.

 זה אפשר לנו לראות את הדברים אחרת .

אגב - זה בערך אחוז הג'ינג'ים בעולם! 

והכי חשוב - הבנו שזו עובדה, אין פה מה להתווכח, זה ביולוגי, המוח יודע שאתה גבר למרות שיש לך גוף של אישה ולהפך. 

זה אפשר לנו לראות את הדברים אחרת .

אנשים שחווים דיספוריה מגדרית והסביבה מקבלת את הצורך שלהם בשינוי- חיים את חייהם, באופן מיטבי. אך כשזה לא מתקבל – זה עלול להוביל לאחוזי אובדנות מזעזעים.

כ- 41% מהאוכלוסייה עם דיספוריה מגדרית, חווה ניסיונות אובדנות ואובדנות בפועל- זה מטורף. 

בקרב בני נוער נתוני האובדנות עלולים להגיע ל 56% אחוזים. 

אחרי שלמדנו את הנתון הזה וגילינו גם, שבקרב ילדים החיים במשפחה והסביבה מכילה ואוהדת - נתוני האובדנות נוחתים ל 4% בלבד. 

היה לנו ברור שאנחנו לא יכולים לאפשר לזה לקרות. שזו האחריות שלנו.

זה שכנע את אבי לקבל את המצב כמו שהוא? זה עזר לו להבין את הסיטואציה ?

כן, הוא הבין, באותו רגע נפל לו האסימון, לדעתי בשלב הזה הוא יצא מהדחקה

אז החיים עמדו לו מול העיניים – מה אתה רוצה ילד חי או ילדה מתה ????

הבאנו 4 ילדים לעולם, האם אנחנו רוצים ארבעה ילדים בריאים ומאושרים שחיים בהרמוניה והמשפחה שלנו ממשיכה לתפקד באופן תקין.

או שילד אחד שיעשה לעצמו משהו / שיעזוב את הבית ויגיד אני לא גר פה.

אז זה מה שאני רוצה ? זאת האמא שאני רוצה להיות?

אז "לעזאזל..." הכרטיס ביקור !

שמתי  אותו בצד ואני אומרת אני אימא ויש לי תפקיד בעולם הזה,

ואני לא פה בשביל להחליט עבור הילדים שלי וזה לא לאבד שליטה

זה לשחרר האגואיזם ואת המחשבה שאנחנו שולטים ומחליטים, ה"נורמה" היא אצלי הראש.

אלו  המקומות שאנחנו נמצאים בהם, וההבנה הזו שככל שאני אפתח את עצמי אני אדע להכיל, 

אני אדע להבין ש OK העולם לא מתנהל כפי שאני רוצה וחייבים להרחיב את העדשה.

איך האחים קבלו את העובדה שאח שלהם רוצה לממש את הזהות המגדרית שלו?

זה היה מורכב, גם הם היו צריכים לעבור תהליך, גם את זה צריך להבין, גם לאחים זה תהליך לא פשוט .

הבת הגדולה שלי  בדיוק התחילה לצאת עם מישהו והיא אמרה לי איך אני אספר לו,

 הוא יודע שיש לי אחות קטנה איך אני אומרת לו שיש לי אח עכשיו ? מה הוא יחשוב ?

הבן  הגדול שלי –" מה פתאום מה זה השטויות האלו ?, בולשיט לא מקבל את זה בכלל!"

והוא  לפני שנה רץ אתו במסע כומתה. 

כי הם היו  צריכים לעבור תהליך, גם האחים עוברים סוג של זעזוע.

מהניסיון וההכרות שלי עם משפחות יש גם משפחות שהאחים הם העוגן והם אלה שדווקא מובילים את התהליך כי יותר קל להם .

איך התגברת על השיח מולו, פנייה בלשון זכר? שינוי השם שלו ? בכל זאת היית מורגלת 16 שנים לשיח בלשון נקבה.

לשנות את לשון הפנייה זה מטורף, קשה מאוד

16 שנים אני קוראת לה – בואי, חמודה שלי, מתוקה שלי

אז קודם כל , בהתכתבות זה קל יותר, כי אפשר לתקן

ואז ממש המצאתי לשון ללא מגדר – במקום להגיד לה – ממי את רוצה לבוא לאכול ?

"האוכל מוכן , אפשר לרדת"

בובה רוצה שאני אקפיץ אותך לבית הספר – הפך ל "טרמפ לבית הספר יעזור? – אני יוצאת עכשיו"

זה שיח שלם שרץ אצלי בראש, איך אני לא משתמשת בלשון זכר, זה גם סוג הדחקה

זה תהליך שצריך לעבור אותו כי קשה המוח שלך רגיל,

בפעם הראשונה שפניתי אליו בלשון זכר כל הבית היה בשוק , אני לא אשכח את הערב הזה ,

 ישבנו בשולחן של יום שבת , וארוחות שבת אצלנו זה קטע, ושאלתי אותו "מה להגיש לך ?" וכל השולחן השתתק 

כי הם עדיין לא היו מסוגלים להכיל את זה

זה ללכת בצעדים קטנים, השילוב חייב להיות מדורג , מכירה מעט משפחות שאמרו אוקי בום טראח מעכשיו שינינו את הכול וסבבה.

אצל רוב המשפחות זה תהליך, את לא יכולה למחוק את כולם ולעסוק רק בילד שעובר תהליך, כולם עוברים סוג של תהליך,

אם יש ילד אחד שכרגע מצריך יותר תשומת לב איפה אני מנתב כמה אחרים יורדים ?

איפה אני לא מאבדת את כל היתר ושמה לב לשיח, יש פה סכנה ממשית לאבד את כל השאר .

וההבנה שזו סכנה ממשית זה משהו שאנשים לא מבינים .

 אם אני אגיד עומדים פה החיים על כף המאזניים ? – זו הגדרה נכונה

חד משמעית, החיים עומדים פה על כף המאזניים .

שינוי מגדר, טרנסג'נדר, מדריכת הורים, קהילה גאה , נוער גאה תמונה להמחשה בלבד canva

שלב סימני השאלה והאבל נגמר אתם כבר אחרי שלב ההכלה והקבלה בתוך הבית

איך מתחילים הטיפולים הרפואיים, ביצוע השינויים הפיזיים ששייכים להתאמה של הנראות החיצונית ?

תוך כדי התהליך התחלנו גם את השינויים הפיזיים וחשוב להבין השינויים הפיזיים זה לא סתם לקבוע תאריך לניתוח, יש פה תהליך שלם


אני נזכרת עכשיו שצפיתי בתוכנית טרנס קיד וראיתי את אחת הסבתות שדברה בתכנית עם הילד על נושא שימור הפוריות. 

יכולתי לראות את הכאב שלה, את הצער, זה התחושה הזו שפה יש נקודת אל חזור. 

את הרצון והתקווה שאולי בכל זאת הוא ישנה את דעתו ויחזור בו מההחלטה לבצע טרנס. 

לי אישית כהורה זה היה קשה לצפייה ובאותה נשימה יכולתי לראות בזום אאוט איך הילד הזה שלם עם עצמו והיה לי ברור שלא תהייה פה חרטה או חזרה אחורה.

הנושא הזה של שימור פוריות ותחילת הטיפולים הגופניים הוא תהליך אמיץ מאוד שמשנה חיים, ויש היום ילדים אמיצים שמקבלים את ההחלטה הזו בגיל מאוד מאוד צעיר? 

איך בכלל מקבלים החלטה הרת גורל כזו על שימור פוריות ?

בהחלט החלטה מורכבות,

בקרב הטרנסג'נדריות – נשים שנולדו בגוף זכר – זה קל יותר לבצע שימור פוריות.

עבור טרנסג'נדרים – בנים שנולדו בגוף נקבה -  זה ממש ניתוח של שאיבת ביציות, ועניינים נוספים שמקשים על ההחלטה 

1.    זה מעכב את קבלת ההורמונים הזכריים – מעכב את כל תהליך השינוי.

2.    לא רק זה, על מנת לשאוב ביציות מציפים את הגוף בהורמונים נשיים, בניגוד לכל מה שהגוף מנסה להיות.  

זה אחד הדיסוננסים, המשמעות היא לדחות את כל התהליך של קבלת ההורומנים הזכריים וגם להתקרב ל"קישקה",

 זו חוויה פולשנית שצריך לעבור כדי לשמר את הפוריות והיא קשה.

ואני דווקא רוצה להעלות את השיח – מה הסיבה שכל כך חשוב לנו נכדים ביולוגים? זה בדיוק המקום של לצאת מהקיבעון ולהבין שהדרך שבה אני רואה את העולם זה מה שנכון עבורי בלבד.

תוכלי לתת פרטים על התהליך של השינוי הפיזי? איך זה קורה ?

יש כל מיני שלבים שגם אותם צריך להבין, קודם כל שום דבר לא קורה מהר.

אחד הדברים הכי חשובים זה שהילדים האלו מלווים ליווי מלא, רפואי ומנטאלי .

מאיפה הילדים מקבלים  את הילווי הזה, בקופות החולים ?

ההתאמה ההורמונלית הזו בעצם נעשית על ידי ליווי של אנדוקרינולוג

יש היום 2 מחלקות, בתל השומר ובאיכילוב שמלוות ילדים ובני נוער, במחלקה יש ליווי מלא כולל פסיכולוג, מה שבוחנים בעיקר  זה את העקביות.

זה לא משנה מה הגיל,  בודקים שזה עקבי 

יש הבדל בין תחפושות בפורים לבן הצורך לחיות ככה כך חייך .

ברגע שזה המהות שלך וזה הליבה של הקיום שלך, כשאיש מקצוע שמלווה יכול לאשר שהתחושה היא עקבית אז מתחילים  את הליווי הרפואי טיפולי.

בטיפול הרפואי לכל ילד מותאם מינון מתאים ובדר"כ מתחיל טיפול הורמונלי לשינוי בתחילת גיל ההתבגרות ולא לפני.

עד אז, כל העניין הוא רק חברתי, האם אני מאפשרת לבן שלי להגיע לבית הספר ושיקראו לו בשם שהוא אחר,  זה נטו  טרנזישן חברתי.

רק אחרי שהגוף מתחיל לעבור תהליך של התבגרות אפשר להתחיל לעשות תהליכים פיזיים וגם פה בהדרגה


השלב הראשון של ההורמונים הוא המעקבים – ה"בלוקרים" 


המטרה של הבלוקרים – היא לעצור את ההתפתחות המינית. זה אומר הפסקת מחזור ועצירת צמיחת איברים. 

פשוט עוצרים את ההתפחות ומאפשרים עוד קצת זמן. סוג של פסק זמן לגוף. 

זו גם הזדמנות לבחון  עניין בשינוי פיזי, או שהם נמצאים איפשהו על הרצף, מהמקום הזה יש נקודת חזור מוחלטת

היתרון הגדול בבלוקרים – הם מונעים הרבה כאב אחר כך, מונע את הגדילה הגברית/ הנשית. 

למשל טרנסג'נדרית – תישאר מידת נעליים קטנה, בלי כתפיים רחבות וכפות ידיים גדולות. או להגיע לגובה 1.90 ומידת נעליים 45.

השיח הציבורי לרוב מתרכז בסקרנות של מה קורה שם בתוך המכנסיים, האם איבר המין שנמצא שם מותאם לזהות המינית החיצונית? לא מעט אנשים חרדים מהמפגש הזה ומייצרים סוג של דחייה, פחד, שיפוט וכו', תוכלי לתת קצת מידע בנושא, כדי לפזר את העננה הזו ?

הדבר שהכי חשוב שנבין הוא שמי שנמצא בעמדה שבה הוא חשוף לבושה/ אלימות/ פגיעה זה הטרנסג'דרים בעצמם, הם חרדים ופוחדים לחשוף את גופם בציבור יותר מאשר הציבור מפחד להיחשף אליהם.

החינוך שלנו צריך להיות שזה לא משנה מה ישי שם למטה

זה השיח !

אם אנחנו רוצים ברמה האינפורמטיבית לדבר על ניתוחים:

טרנסג'נדרים – בנים שנולדו בגוף נקבה - ניתוח עליון הופך את החזה הנשי לחזה גברי – זה ניתוח יחסית מאד נפוץ.

ניתוח תחתון ליצירת אבר מין גברי - ניתוח שמורכב למעשה מסדרת ניתוחים מורכבים, עלותו יקרה מאוד, אחוזי ההצלחה שלו עדיין נמוכים יחסים

טרנסג'נדריות – בנות שנולדו בגוף זכר – ניתוח הגדלת חזה. 

הניתוח התחתון – הסרת אבר המין הגברי – זה ניתוח שנעשה גם בארץ. בתאילנד עושים את הניתוח בהיקפים גדולים מאוד עם המון נסיון. זה ניתוח אחד, ההחלמה ארוכה.




וחשוב לי לציין שיותר חשוב להם לשמור על הפרטיות שלהם מאשר על הפחד שלנו

הם חשופים לפגיעה הרבה יותר מהסביבה

לכן החמלה פה חשובה

הם לא נגדנו הם בעד עצמם

צריך לאפשר להם את הזהות שלהם

זה לא רלוונטי מה האברים שיש להם, זה עניינם הפרטי .


התחלנו את השיח הזה במטרה לאפשר הצצה לעולם שלהם, במטרה לייצר קרבה ולהוריד חומות של חוסר ידיעה וסטיגמות, מה קורה אתם מבחינת שוק העבודה, גיוס לצה"ל? אני מניחה שגם שם הם פגיעים?

צה"ל מותאם לקבל ולגייס, יש  את יחידת יוהל"ם – (יועץ הרמטכ"ל לענייני מגדר). זו היחידה שמלווה את האוכלוסייה הזו במהלך השירות. – הצבא היום מתאים את עצמו ויש יותר ויותר מתגייסים .

בצבא יודעים לעשות את ההתאמה ולאפשר להם לשרת כמו כולם, בשרות קרוב לבית אין בעיה. 

בבסיס סגור – מאפשרים לינה ומקלחות בפרטיות.

שוק העבודה – זה נושא מורכב, תלוי מה אתה מביא אתך.

עקרונית אני לא מאמינה בהתקרבנות ולהגיד אותי לא קיבלו כי אני שונה. 

רק שבפועל ההפליה קיימת, לא כל מקומות העבודה מקבלים את זה. יש קושי כשהנראות לא תואמת או במקרים שבהם לא היה עדיין שינוי בסעיף המין בת"ז. 

במדינת ישראל כדי לעבור שינוי בסעיף המין בת"ז אתה חייב לעבור תהליך שינוי רפואי.

מערכת החינוך - ילדים צעירים בכל תקופת בית הספר מופיעים במגדר הלא נכון במערכות בית הספר. 

בנוסף יש קושי מול חלק מבתי הספר, בהתאמת שרותים בבית הספר / שעורי ספורט / לינה בטיולים שנתיים ועוד...  יש עדיין דרך ארוכה לעבור בנושא הזה, להפיק חוזר מנכ"ל  ונהלי עבודה וכו... יש עדיין המון עבודה.

איזה טיפים חשובים את יכולה לתת כהורה שעבר בעצם התמודדות של "יציאה מהארון" פעמיים, איך את יכולה לעזור להורים נוספים לעבור את התהליך המורכב הזה?


1.    לפתוח את הראש - להבין שלא כל מה שני ידעתי והכרתי זו האמת המוחלטת, רלוונטי להורות בכלל,  כשנתקלים במשהו אחר – תנו הזדמנות, לכו להכיר וללמוד לפני שאתם פוסלים.

2.    לדבר על זה, לפנות, לשאול, לברר, לקרוא, להתעניין. המקום הזה שאתה מתבוסס בתוך עצמך עם הסוד שלך. כשאתה יושב ומדחיק זה כואב וגדל בתוכך. לכן,  תשאלו, תבדקו, לכו לייעוץ, למחקרים, לקבוצת תמיכה.

3.    להבין שכל אחד שונה במשהו. אין נכון או לא נכון – האמת שלי היא רק שלי היא לא בהכרח האמת של כולם.

4.    ילדים הם לא תכנית כבקשתך - יש לנו תפקיד כהורים. למרות שהבאת ילדים לעולם היא אגואיסטית בבסיסה. התפקיד שלנו הוא לא להחליט ולגרום להם להיות מי שאני רוצה, אלא לאפשר להם לצמח ולגדול כאנשים אינדיבידואלים בתוך חברה. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכל כך הרבה תחומים בחיים - מגדר וזהות מינית, בחירת מקצוע, בחירת זוגיות. ההבנה שלנו כהורים יש תפקיד - לאפשר להם לצמוח.

5.    הבסיס של הזוגיות היא להתמודד עם כל דבר בחיים.( אני לא זוכרת באיזה הקשר אמרתי את זה )


אני שיניתי את החיים שלי. גיליתי כמה כוח יש בי וכמה אני אחראית על מה שקורה לי בחיים והחלטתי להעביר את זה הלאה. 

כיום אני מלווה אנשים בתהליכי שינוי בחיים. אני מלווה אנשים וארגונים בתהליכי אימון אישי, מעבירה סדנאות של ניהול שינוי ומרצה על החוויה שלי, על מה שאני עברתי. זה הייעוד שלי לקחת את כל שנות הניסיון המקצועי שלי ולנתב את האנרגיה בלהפיץ דרך אחרת להתבונן על מה שקורה לנו בחיים. לקחת שליטה ולהוביל את עצמנו למקום טוב.

נוער גאה, טרנסג'נדר, שינוי מגדר, מדריכת הורים


לסיום, כמה מילים אישיות שלי מהלב 

אני כל כך שמחה לראיין את הגברת שרית בן שימול לבלוג שלי 

אני אישית למדתי מהריאיון הזה על הקהילה הזו שהיא קודם כל קהילה של אמיצים, של אנשים אמיצים שבוחרים לחיות את האמת שלהם.

למדתי שהאמת שלי היא האמת שלי והיא נכונה רק לי,

שהיכולת לקבל ולהכיל דעה אחרת, תחושה אחרת ואדם אחר לא מסתכמת בססמה של "קבלת האחר", 

היא הרבה יותר עמוקה, היא דורשת שתיקה והקשבה נקייה, כזו שמקשיבה ללב של מי שנמצא מולך, כזו שלא באה ממקום מתנשא היא באה ממקום של עין בעין.

ממקום ששומר על פרטיותו של אדם ומכבד את רצונו שלו 

קבלת האחר חייבת להיות מנותקת ונקייה מסטיגמות, תפיסות עולם ודעות בכלל - היא חייבת להכיל עם כלי ריק.

זו הדרך ליצירת חברה טובה יותר עבור כולנו

תודה לך מקרב לב שרית על שפתחת לי צוהר לעולם שלא הכרתי, שאפשרת לי דרך הריאיון הזה ללמוד גם משהו על עצמי כאדם וכהורה בעולם הזה.

תודה ענקית


שירות עבורכם - מידע זה כוח 

לכל מי שלדעתכם נמצא במצב שהוא צריך עזרה, הנה עבורכם כמה המלצות חשובות:

תהיל"ה – עמותת תמיכה של הורים למען הורים לילדים מהקהילה הגאה


קבוצות תהיל"ה מפעילה קבוצת תמיכה עבור הורים ובני משפחה של להט"בים וא.נשים טרנסג'נדרים. 

הקבוצה נותנת תמיכה רגשית, הכוונה ומידע על ההתמודדות עם שינוי מגדרי. 

הקבוצות מתקיימות בכל האזורים בארץ. פרטים בפייסבוק או באתר   Tehila.org.il  קבוצות תמיכה ייעודיות להורים של א.נשים ונוער על הקשת הטרנסית מתקיימות בחיפה ובגבעתיים

טלפונים (מאתר תהיל"ה): 

גבעתיים – חני ישראלי 052-3664052

עידית קולטון – 052-2217211

חיפה - תמי גולדנברג   054-6880446             

 אסתי ברזילי     054-4651330

"ברית הלביאות" 

"ברית הלביאות" הינה קבוצה של משפחות לילדים ונוער טרנסג'נדר, מכל רחבי הארץ.

הקבוצה מקיימת פעילות בשני מישורים עיקריים: 


•    פעילות חברתית- קהילתית 

•    פעילות לקידום זכויות ילדים ונוער טרנס* ובני.ות משפחותיהם.ן, להעלאת  המודעות לגיוון מגדרי בקרב ילדים ונוער. 


לפרטים נוספים מוזמנים ליצור אתנו קשר 

טלפון     | 052-8907769 (שרית)

פייס בוק של שרית, הזמנת הרצאות ועוד ממש פה

מייל       | lionesses@lgbt.org.il

פייסבוק  |   "ברית הלביאות"