התנצלתי בפני הילדים המתבגרים שלי


4 דקות קריאה

מקרה האלימות בתוך המשפחה ואלימות נגד נשים הפכו לצערי, לידיעה מוכרת במהדורות החדשות. 

סיפורים על נשים מוכות, נשים שנרצחו , אלימות בכלל הפכו להיות חלק ממהדורות החדשות.

סוגיה כואבת תמיד, מורכבת מאוד, מפחידה, מסוכנת

וכולנו תוהים

למה זה קרה לאותן נשים?

למה הן לא ספרו ?, למה הן לא קמו ולקחו את עצמן משם?

מי הן אותן נשים שחיות תחת אלימות מתמשכת ושותקות?

ובעיקר למה ? 

שאלות ותהיות קשות שאנחנו מחפשים להן תשובות.

בדר"כ יש תחושה של כניעות, של פחד, של הסתרה ולא פעם התוצאות הן עגומות וכואבות מאוד


את שרון איתן הכרתי דרך הרשת,

היא הקסימה אותי בכנות שלה, ביושרה שלה וביכולת שלה לעצור,

להתבונן ולהבין שהיא חייבת להקשיב לקול הפנימי

לסימני האזהרה ולהציל את חייה

וכן, גם לבת המתבגרת שלה, אפילו להתנצל בפניה שלא הקשיבה. 

סיפור שכולנו יכולים/ות ללמוד ממנו על אומץ, יושרה פנימית, כנות והרבה מאוד חכמה נשית במיטיבה

ככה היא הצילה את חייה

אז הנה הסיפור של שרון, מוזמנים/ות ללמוד ולהנות מסיפור מרגש ומלא בתובנות חשובות.


שרון התגרשה אחרי 20 שנות נישואין עם שני ילדים: לירי הייתה בת 11 וארד בן 5,  

10 שנים עברו מאז.

שרון עובדת בתאטרון, כותבת, משחקת מביימת ומנחה סדנאות.

התאטרון היה חלום ילדות שלה, אולם הוריה לא הסכימו לממן לה לימודי תאטרון

זה היה משהו "לא מתאים", נשמע לי מוכר האמירות האלו – ההורות של פעם

בחופשת הלידה של לירי היא החליטה ללמוד בתאטרון חובבים.

שם, בתאטרון היא "הרגישה בבית" עשתה המון קורסים, נכנסה לשם בצורה מקצועית כשחקנית, מדריכה וכותבת מחזות


לפני 6 שנים גילתה שרון שהיא חולה בסרטן

הרופאה שטיפלה בה נתנה לה שנה לחיות

"יצאתי משם וחשבתי מה אני רוצה שיהיה בשנה הזו, מה אני רוצה שהילדים שלי יזכרו ממני בשנה הזו, 

אם אני רוצה לשבת ולבכות ולרחם על עצמי ? או להגיד להם יאללה יש שנה בואו נהנה ממנה במקסימום שיישארו זיכרונות טובים מאמא"

היא הקימה מיזם חברתי התנדבותי של נשים וגברים שמתמודדים עם סרטן, למיזם קוראים "שלובות", יש לו כבר 13 מרכזים בכל הארץ

אלימות נגד נשים , מתבגרות, הדרכת הורים , גירושיןשרון איתן היום - מחייכת את החיים 

תוכלי לספר לנו איך קרה הקסם הזה?, איך הקמת 13 מכרזים בכל הארץ? 

זה התחיל אצלי בבית לפני 6 שנים וגדל לאט לאט

עשיתי את זה עבור עצמי, חיפשתי משהו להיאחז בו בשנה הזו שנותרה לי לחיות

וזה התחיל במקרה לגמרי

הייתי בטיפולים כימותרפיים, חברה הציע לי שבזמן שהכימו בוUריד היא תלמד אותי  לסרוג עם חוטי מתכת, 

שאלתי אם אני יכולה להגיע עם חברות שעוברות טיפולים

וכן, ככה זה התחיל

הHעלתי פוסט לפייס בוק, פוסט תודה

הפוסט הפך ויראלי, היו המון נשים שהתנדבו לתת מכוחן, החברה הישראלית במלוא תפארתה

הפרויקט הזה מרגש, מפגיש א.נשים מכל שכבות האוכלוסייה (חילוניות , דתיות, צעירות , בוגרות , ערביות, יהודיות וכו )

ויחד, תוך כדי המפגשים, מגלים את החיבור – חיבור חדש לחיים

"שלובות" וגם התאטרון מוציאים ממני את כל היצירתיות שבי

כיום בתקופת הקורונה - יש כל יום זום של שלובות וזה מרגש ביותר, 

נותן כוחות לכל כך הרבה א.נשים להמשיך להתמודד ולהישאר אופטימיים להנות מה"יש", מהרגע, מעכשיו וקצת לשכוח מהדאגות.


את מגלה שאת חולה מאוד, עם תאריך "פג תוקף" לחיים שלך, 2 ילדים צעירים מאוד, 

איך אתם מנהלים את שגרת חיים במצב כזה?

הילדים היו בני 15 ו - 9

הייתי בזוגיות פרק ב', כשגילנו את הסרטן, היינו כבר 3 שנים יחד

התחלתי את הטיפולים, בן הזוג עבר לגור איתנו כדי לתמוך ולעזור

הוא היה גרוש בלי ילדים

הוא עזר ותמך בי ובילדים בצורה מדהימה

במעלה הדרך הקשר הזוגי הפך לקשר של מטפל ומטופלת והרגשתי שאיבדנו את זה,

הוא מטפל הוליסטי, הוא לקח את תפקיד המטפל בצורה מאוד מובהקת ולי היה לא נוח עם זה,

ממש התנגדתי לזה, כי לא רציתי שיגידו שאני מטופלת. רציתי להיות בת זוג.

דרכנו התפצלו בכאב גדול.


כשהתרגשת בתך הבכורה לירי הייתה בת 11, שיאו של גיל ההתבגרות, איך זה השפיע עליה ?


לא היו מריבות בבית, אנשים לא האמינו שאנחנו מתגרשים, הגרוש שלי הכיר מישהי ועזב לטובתה

מה שעמד לי כל הזמן מול העיניים זה שמה שאני אעשה זה מה שלירי תלמד ותפנים,

איך שאני אתנהג זה יהיה המודל שלה וגם של ארד  (היה אז בן 5)

הייתי מאוד זהירה בהתנהלות שלי מול הגרוש

בחיי הזוגיות שלי כאימא למתבגרת שמתי דגש ותשומת לב כל הזמן

מה אני משדרת?, את מי אני מכניסה הביתה,

עם אדם (שם בדוי) , בן הזוג שהיה לי וסייע לי בי במהלך המחלה, הייתי 7 חודשים בזוגיות לפני שהילדים פגשו אותו

אומנם הם ידעו שלאימא יש חבר,  שאני נוסעת אליו וכשהם לא בבית החבר בא

היה לי מאוד חשוב שלירי כנערה מתבגרת תרגיש בטחון בבית שלה

שלא נכנס גבר זר  הביתה, עבור לירי הוא גבר זר

הכל התנהל מול לירי בשקיפות מלאה, שאלתי אותה תמיד איך היא מרגישה עם זה.

בפעם הראשונה שהוא הגיע, זה היה רק לשעתיים והוא הלך

זה היה מאוד מובנה, הדרגתי ומאוד לאט

וכל זה, בניגוד להמון קולות ששמעתי מסביב: "את האמא", "את תחליטי", "מה פתאום היא תקבע לך" וכו '

לא הייתי מוכנה לשמוע את הקולות האלו

והיה לי מאוד חשוב שהיא תרגיש שהבית שלה זה המבצר שלה

בנוסף, היה לי מאוד חושב להעביר מסר חד משמעי שהזוגיות החדשה שלי היא לא על חשבונם בשום מצב 

וההתחלה הייתה מאוד קשה עבורי,

רציתי שכולם יהיו מאוד מרוצים

אם היה איזה משהו, איזה קול שנשמע כאילו מישהו לא מרוצה, מיד הייתי נעמדת באמצע ומנסה לפשר, הרגשתי ממש כמו מהאו"ם,

זה גם היה קושי גדול מאוד עבורי.

שאלתי את עצמי כל הזמן, למי אני נאמנה? לבן זוג או לילדים שלי ?

היה לי מאוד חשוב כאימא למתבגרת לאפשר לה להיות בטוחה בתוך הבית שלה, 

והיה לי חשוב להיות מאושרת ובזוגיות. חיפשתי כל הזמן את שביל הזהב.

סרטן, אלימות במשפחה, גישורין, הדרכת הורים, מתבגרים בוחרת בעצמי, חיה את החיים 

נפרדת מאדם, סיימת עם מחלת הסרטן ואני מבינה שלפני שנה בערך, התחלת זוגיות חדשה, 

זוגיות שחווית בה אלימות?

הכרנו לפני שנה וחצי בערך דרך אפליקציית הכרויות,

יצאנו משהו כמו חודש וחצי, ובערב חג שני (פסח) החלטתי להזמין את לירי (שהייתה כבר בת  20 וגרה בתל אביב) 

ואת בן הזוג החדש שלי לארוחת ערב והכרות ראשונית, ( ארד היה בן 14), 

באותה תקופה היה בדיוק פרסום של הstory של אווה, ובשולחן האוכל התחיל דיון בנושא,

התחיל ויכוח בינו לבין הבת שלי,

והוא פתאום ברגע אחד הרים עליה את הקול 

אני הייתי בדיוק במטבח

ואני שומעת אותו צועק עליה

"את תתני לי את הכבוד שמגיע לי, אני אורח פה "

היה שקט מוחלט, קפאתי

ולירי ענתה לו,

"אני אתן לך את הכבוד אבל אתה לא עונה למה ששאלתי "

והוא שוב הרים את הקול

ואנחנו כולנו

קפואים

אני קפואה במקומי, הילדים קפואים

ואז הוא אמר: אם אתם לא מכבדים אותי אני הולך

לירי נפגעה והלכה לחדר

אני לא ידעתי מה להגיד

הוא הלך

הבת שלי חזרה מהחדר, הבינה שהוא הלך

היינו ממש באמצע הארוחה

ושוחחנו על המצב,

והתנצלתי בני הילדים שלי שקפאתי ושלא ידעתי מה להגיד 

לירי אמרה לי, אני לא יודעת מה את רוצה לעשות עם הבן אדם הזה

לא אכפת לי, אני לא רוצה לראות אותו.

 

מצב מאוד רגיש, מתבגרים בסיטואציה כזו מרגישים מאוד לא נוח, 

איך המשכת את ההתנהלות מולם ומול בן הזוג ?

לירי לא גרה בבית ובכל זאת הצעקה שלו הופנתה כלפיה, ארד היה נוכח בארוחה והיה נוכח למצוקה שלי ושל לירי, 

אנחנו קפאנו ואני לא יכולתי להגיב.

כמובן שהיה לי חשוב לשוחח אתו על המקרה, הילדים גם הם הציעו לי לדבר אתו ולראות מה קורה,

למחרת כששוחחנו, הוא כמובן התנצל, הוא אמר שהרגיש מאוד לא נח כי זה הבית שלנו והוא אורח וכו'

והוא התנצל גם בפני לירי

ואני נתתי צ'אנס נוסף לקשר,

למחרת הייתה מימונה, נסענו יחד למשפחה שלו והיה מאוד נחמד.


והקשר אתו המשיך כרגיל ?

באותו שבוע הוא עבר דירה ומראש אמר לי "לא נתראה חברים עוזרים לי"

"יגיע שישי שבת אני אזמין אותך אלי "

כל התקופה הזו הוא לא הזמין אותי אליו, לא הייתי אצלו בבית  

כל הזמן סיפר לי אני במעבר, אני בקרטונים וכו' – היום אני יודעת שאלו היו סיפורים.

ששאלתי אותו על מערכות יחסים קודמות הוא אמר לי

"אני מכבד את הנשים שהייתי איתן אני לא רוצה לדבר עליהן"

לא ידעתי איך קוראים לגרושתו

ואת חושבת לעצמך, כשאת בתוך הסיטואציה,  "וואלה איזה ג'נטלמן"

פשוט הייתי עיוורת, בחרתי לספר לעצמי את הסיפור שאני רוצה לשמוע.

תמיד כשיצאנו  לכל מקום הוא עמד לידי והחזיק אותי וכל הזמן לחש לי: "את הכי יפה פה", "את הכי מהממת פה"

"מה את צריכה את האנשים האלו"

"מה את צריכה זה , הם לא ברמה שלך"

הוא סיפר לי את כל מה שרציתי לשמוע.

ואני הייתי בהיי, איזה גבר יש לי!

היה שולח לי הודעות וברכות

ואיפה את ? ומה את עושה ?

שלחי לי סלפי

ממש חיזור כהלכתו

במשך השבוע  הזה לא התראינו, הוא עבר דירה,  ביום חמישי בערב

שלחתי לו הודעה והוא חזר אלי ב 22:00,  ואני לא ראיתי.

למחרת, יום שישי ב 6 בבוקר, יצאתי לסדנה בתל אביב והוא התקשר

אמרתי לו תשמע אני מתארגנת ליציאה, לא יכולה לדבר, נדבר אחרי הסדנה  

ואז זה הגיע שוב,

הוא התחיל לצרוח עלי בטלפון, בטח יש לך מישהו , את בטח בוגדת בי

את לא מבינה מה את עושה לי

לא יכול שאני מתקשר ואת לא עונה לי

10 בלילה זה לא שעה שישנים

שוב קפאתי , אבל בכל זאת אמרתי לו

"אל תדבר אלי ככה,  אני אדבר איתך בצהרים"

כשיצאתי מהסדנה היו לי ממנו 16 שיחות שלא נענו ואין ספור הודעות

כאן כבר התחלתי להרגיש לכודה, לחוצה, בחוסר נוחות.

התקשרתי אליו

ממש הרגשתי לא נוח עם זה ואמרתי לו, הגזמת וזה לא נעים לי

ואז שוב, כמובן, ההתנצלות המוכרת,

הוא התחיל להתנצל ולומר שהוא חייב לראות אותי ,

אמרתי לו אני לא רוצה לראות אותך

ושוב הוא התחיל לחשוב, בטח יש לך מישהו


ברגע הזה הבנתי שאני צריכה לפגוש אותו ולסיים את הסיפור הזה

ידעתי שאני צריכה לסיים את הקשר הזה

משהו כבר התערער בי

בחרתי לפגוש אותו בבית קפה ליד הבית

הוא הגיע, ופשוט בכה עם דמעות, את האישה של חיי, עשיתי טעות

הוא טען שהוא לא רגיל לנשים ברמה שלי

טען שהא מרגיש שהוא מאבד את עצמו

ושהוא צריך את עזרתי,

ואני בתוך השיחה הזו אני מרגישה איך הוא מנסה לסגור עלי, להפעיל עלי לחצים רגשיים

וכל מה שאני רוצה באותו הרגע הוא לסיים את הקשר

ברגע הזה כל הסיפורים שהוא סיפר לי כבר נשמעו לי כמו ערמת שקרים ומניפולציות

ידעתי שאני חייבת לעצור את כדור השלג הזה

ורציתי ללכת

ואנחנו בבית קפה ואני רק רוצה ללכת כבר

ולסיים את הסיפור איתו

והוא מוציא לי טבעת.

עכשיו אני כבר מבינה שכדי להיחלץ אני צריכה לשחק את המשחק, לשקר לו ופשוט לברוח על נפשי,

ברגע הזה אני מבינה שהוא ממש מסוכן לי

רק רציתי לצאת מהבית קפה הזה ,

הרגשתי שלא נוח לי

לא חשבתי על אלימות פיזית, לא חשבתי לרגע

הרגשתי שזה חונק, שהוא אובססיבי, שהוא מחפיץ אותי

הטבעת הייתה מונחת על השולחן, הוא בקש ממני לקחת את הטבעת בכל זאת ויצאנו מבית הקפה.


יש לו רכב גבוה מאוד, הוא הציע כמובן לקחת אותי הבייתה

סרבתי, אמרתי לו אני אלך ברגל

ועברנו למדרכה ממול

במקום שבו עמדנו, מי שיושב בבית קפה לא רואה אותנו

ניסיתי להיפרד בצורה יפה ואמרתי לו שאני אלך הביתה ושאני מקווה שהוא מבין שאנחנו לא יכולים להמשיך

והוא ענה לי, אני לא יכול לקבל את זה ותחשבי על זה עוד פעם

התכוונתי להחזיר לו את הטבעת

ואז הוא פשוט

תפס אותי ביד בעוצמה, הצמיד אותי לרכב והעיף אותי על הרכב

אף אחד לא רואה

אני הייתי בהלם, נעצרה נשמתי, וברגע אחד פשוט החלטתי להימלט משם פיזית

הצלחתי להשתחרר מהאחיזה שלו  

ופשוט ברחתי לתוך בניין צמוד ומשם המשכתי בריצה הביתה

הגעתי הבייתה ונעלתי את הדלת גם עם המנעול וגם הסוגר העליון

 

אני שומעת אותך מספרת לי את הרגע הזה ונשמע ממש כמו סוג של טראומה קשה, 

של תחושת עלבון ופחד איימים, יש משהו באלימות הפיזית הזו שמערער את הביטחון הנפשי שלך, 

מה קרה בהמשך? הוא המשיך להטריד אותך ?


הוא המשיך להטריד אותנו עוד חודשיים ולא הניח לנו

טלפונים, הודעות, חסמתי אותו הוא הגיע מטלפונים של אחרים

יום אחד היו דפיקות בדלת ולדעתי זה היה הוא

לא פניתי למשטרה, פחדתי שהוא יהרוג אותי.


בחודש יולי, זה כבר הרבה זמן אחרי המקרה, אני ובני ארד השתתפנו בפסטיבל של פסלי חיים,

אנחנו מאופרים כפסלים, מי שלא מכיר אותנו לא יכול לזהות מי אנחנו,

ופתאום אני מרגישה שארד לוחץ לי את היד, לא ייחסתי לזה חשיבות

ואז אני רואה אותו מולי

ניגש עומד לי מול הפרצוף

אני חשופה, אין לי מחיצה, אין לי הגנה

והוא אומר לי שרון, את מזהה אותי ?

אני מרגישה שארד שנמצא לידי בלחץ מטורף, הוא מכיר את סיפור האלימות והוא ממש מפחד

ביקשתי ממנו ללכת, הוא סרב, ביקש לדבר איתי

ביקשתי מאנשים שיבקשו ממנו ללכת

הסברתי לו שזה לא הזמן , אני בעבודה מאופרת לפסל ושיניח לי

כשנגמרה ההופעה שוב הוצפתי בהמון הודעות לנייד שלי

שוב האובססיה הזו ושוב השכנוע והמשחק הרגשי  

"אני זוכר את הימים שלנו יחד ואיך הוא לא יכול לוותר על זה" וכו'

ואז בפעם הראשונה החלטתי לאיים עליו בפנייה למשטרה

וכנראה שזה מה שעזר סופית והוא הפסיק להטריד אותי

יכול להיות שיש לו תלונות קודמות, אולי זה מה שהפחיד אותנו

הטרדה מינית, אלימות נגד נשים , הדרכת הורים , מתבגרים הוא המשיך להטריד את שרון כמה חודשים אחרי המקרה 

עברה שנה וקצת יותר מאז המקרה הזה, איך את  מרגישה ? עד כמה זה השפיע על המתבגרים שלך?

עברה יותר משנה ואנחנו עוד חיים בפחד הזה ממנו

ארד (הצטרף בזמן שיחת הזום)  הבין ישר על מה אנחנו מדברות, האיש הזה ( לדבריו) סכור לו היטב,

הוא ישר הבין על מי השיחה.

זה היה אירוע מתמשך משמעותי מאוד עבורנו.



איך הילדים שלך קבלו את זה, איך הם קבלו את ההתנצלות הכנה שלך אליהם?

אצלנו בבית יש ערך מרכזי וחשוב, מאוד חשוב לי להיות משוחררת ושמחה בבית,

כשהתגרשתי ולא היה לי כסף לבייביסיטר הילדים היו מגיעים איתי לתאטרון, זו הייתה מתנה עבורם, 

ללירי ישי ערוץ שירה מדוברת ביוטיטיוב – יש לה גם סרטון שזכה למיליוני צפיות הנה הקישור פה 

זה הפך אותי לאימא קצת שונה, מצחיקה אנחנו בבית מדברים המון ומשתפים ברגשות כל הזמן

אין לי מגבלות

פתוחה לשמוע כל דבר שהילדים שלי אומרים לי גם אם זה קשה לי

הילדים שלי קבלו המון ערכים לטובת הזולת

אחד הערכים החשובים בבית שלנו הם חופש בחירה לעשות מה שהם אוהבים וחושבים שנכון עבורם

ולכן, כשהם מעירים לי אני מקבלת את הדעות שלהם


מתוך הסיפור שלך של סיפור ילדות לא פשוטה, גירושין, מחלה קשה , חיפוש זוגיות, אלימות ואווו ואת עם חיוך ענק על הפנים ואופטימיות מופלאה.

מה הטיפים המרכזיים שלך להורים למתבגרים במצבים של חיפוש זוגיות שנייה וגם המצבים של אלימות מכל סוג שהוא.

  • הם יודעים לתפור לך חליפה - 

כאשה אחרי תקופה שאת לבד, לעיתים יש לנו צורך או חסך שצריך למלא אותו,  

ואז מגיע גבר שיודע לתפור את החליפה המתאימה שלך והם יודעים לאתר מה החליפה נכונה. 

לחלקנו החליפה היא מחמאות על המראה שלך, על הבישולים שלך , על העבודה שלך

החליפה הזו בעצם יוצרת רשת סביבך, יש ברשת הזו יש מתנות, מסעדות, פינוק, מילים חמות , 

מימיקות קטנות וזו סוג של מלכודת דבש,.

המחשבה שעוברת היא שיש מישהו בעולם הזה שרק אני מעניינית אותו, זה מטשטש את יכולת השיפוט, 

אני רואה לפעמים תכניות של מתחזים ואני מבינה שזה יכול לקרות לכל אחת, 

זו חליפה נעימה שלאט לאט מתהדקת והופכת לחליפת לחץ.

  • מספרת לעצמי סיפור מהאגדות – 

כשהוא צרח על הילדים שלי – סיפרתי לעצמי סיפור שהוא היה פה אורח והרגיש לא נוח, הייתה לו דעה שונה

כשלא הייתי אצלו בבית – סיפרתי לעצמי סיפור שהוא על ארגזים ולא קריטי, אגיע לשם בהמשך     

כשהוא לא הסכים לספר לי מי היא גרושתו – סיפרתי לעצמי סיפור שזה לא חשוב

כשהוא לא הסכים לשתף אותי במערכות יחסים מהעבר שלו וטען שהוא שומר על כבודן , סיפרתי   

לעצמי סיפור של איש של כבוד.

כשהוא היה אובססיבי – סיפרתי לעצמי שאני חשובה והוא מתעניין בי

הבנתי בשלב מסוים שאני מספרת לעצמי סיפורים ומשכנעת את עצמי כדי להפוך את הסיטואציה     

ללגיטימית- צריך לנטרל הכל ולהתבונן על מהות הקשר בלי הסתרות


  • אובססיה 

 זה מרגיש נעים בכל הגוף שאת מקבלת הודעות, ומתעניינים בך, ודואגים לך ומוודאים שאת רק אחת ויחידה, 

כשהאובססיה מתחילה היא לא עוצרת, בשיחות הטלפון , בזמינות, בטוטליות, בצורך לדעת הכל, 

בצורך שאין לך חיים חוץ ממנו- תמרור אזהרה מאוד גדול.

  • לא צפוי

קלטתי שהוא בלתי צפוי, כשהוא צרח עלי זה היה בלתי צפוי, הסיטואציה בעיני לא הייתה מעוררת כזה זעם – ואצלו זה עורר.

ויש לזה קשר לילדות שלי,  גדלתי עם אימא מתעללת ומזניחה, ניתקתי אתה קשר לפני 20 שנה,

יכולתי לעשות אותו דבר ביום ראשון ושני, ביום ראשון יחבקו אותי וביום שני יתנו לי סטירה

יכולתי לקבל 60 במבחן ואימא הייתה אומרת לי לא נורא בפעם הבאה תלמדי יותר טוב

ויכולתי לקבל 60 ולקבל מכות רצח והאשמות שאני עושה לה בושות, שאני מטומטמת וכו'

זה התחבר לי

וברגע שהבנתי שהוא בלתי צפוי, ולא ראיתי את זה בא

אמרתי לעצמי תימלטי בעור שינייך

יכול להיות שזה היה מסלים בהדרגה והייתי נשאבת וממשיכה

אני שמחה שזה היה מכה פיזית שהכאיבה לי – כי זה הסימן הכי בולט להתעללות ואלימות במערכת יחסים.

הגעתי הגעתי למקום עם עצמי שאמרתי עד כאן

זה לא בחיים שלי

אצלי זה היה מכה ואצל מישהי אחרת זה יכול להיות TOO LATE  

ולפעמים נשים מפחדות לעצור הכל להסתכל על הסימנים שנמצאים מול העיניים ולומר  די !

הנרצחת האחרונה הייתה בת 21,  זה קשה בגיל כזה להיות נתון תחת לחצים רגשיים כאלו בתוך כלוב של לחצים ומתנות.

לכן, כל כך חשוב לי הקשר והפתיחות עם הבת שלי, חשוב לי שהיא תוכל לבטוח בי, לשתף אותי ולספר לי הכל

כשילדה מתבגרת חווה אלימות פיזית/מינית/מילולית היא חווה באיזה שהוא מקום סוג של בושה, הדור הזה מונע חיצונית, 

הערך העצמי שלהן תלוי בכמות הלייקים והעוקבים, והתחושה של הבושה מלווה אותם ומשפיעה 

בצורה ישירה על תחושת הערך העצמי שלהן , 

וזו בדיוק ה"פרצה" בחומה , בדיוק המקום שבו "תופרים חליפה" ונכנסים למלכודת


מה הטיפים שלך  לאמהות שמחפשות זוגיות עם נערה נער מתבגר/ת בבית ?

  • אני לא שואלת מה עשית ,אני שואלת מה למדת ?

לכל מה שהילדים שלי עושים, חווים, מתנסים

אם ההחלטה נכונה תאמץ אותה, ואם היא לא טובה תחשוב על הפעם הבאה

  • בלי מלחמות - 

הרבה פעמים לירי עושה דברים ואני יכולה להיכנס בה ולהילחם בה ולהגיד "אני האמא ואני הקובעת" 

ואני מבינה שזה לא מקדם אותי ולא בונה את הקשר בנינו אלא הורס אותו.

כשהייתי בזוגיות עם אדם (המטפל), היה לנו הסכם עם לירי שהוא לא ישן כשהילידים בבית

באחד מהמקרים הוא הגיע ונתקע עם האוטו, החלטתי שהוא יישאר לישון לא הייתה ברירה.

הילדים היו אצל אבא שלהם והיו צריכים לחזור, הודעתי להם בטלפון שהם יחזרו שאדם ישן פה

לירי אמרה לי "את כלבה" וסגרה את הטלפון

אז באינסטינקט הראשון היה לי בראש

מה אני אעשה לה, מה נראה לה, ככה היא מדברת אלי ?

כל הפיוזים עלו לי

לקח בערך שעה עד שהיא הגיע הביתה

היא נכנסה ואמרתי לה אני רוצה לדבר אתך

היא ענתה לי – אני לא רוצה לדבר אתך

ואז אמרתי לה בקול שקט אני מבינה אותך רק רוצה לשאול אותך משהו ,

היא שאלה מה ?

ועניתי לה , אני הרי לא כלבה, נכון .אני מבינה שרצית להגיד לי משהו ואין לך את המילים, 

בואי תנסי לומר לי מה את מרגישה כדי שאני אבין, כי כשאת אומרת לי כלבה אני באמת לא מבינה

את כועסת ?

ידעתי שהיא לא מרוצה מזה שאדם ישן

היא קראה לי לחדר ואמרה לי את לא מכבדת הסכמים

את הבטחת שהוא לא יישן פה

ועכשיו את מפרה את ההסכם

אז אמרתי לה אוקי, אני מבינה שאת נסערת וזה מה שיצא לך

היא הייתה בהלם 

השיחה הזו הייתה תחילתה של מערכת יחסים חדשה זה עשה שינוי בהורות

מהרגע הזה היה משהו שנפתח , היא הבינה שאני לא שופטת אותה אני מקשיבה לה

כל הרגשות נפתחו שם בשיחה הזו

  • לא למהר להפגיש את בן הזוג עם הילדים עד שזה לא וודאי לגמרי

זה מלחיץ או שזה הופך להיות לא מעניין, כי הם יבינו שזה בא והולך , זה לא רציני.  

לי מאוד חשוב הנושא הזה , אם הקשר הולך למקום יציב אז אפשר , זה גם תלוי באיזה גיל הילדים


  • הילדים לפני הכל – 

לבן שלי ארד מאוד חשוב לדעת מתי אני חוזרת, ואני תמיד אומרת לו

אם תרצה שאני אחזור עכשיו אז הדייט שלי יגמר עכשיו

הוא בא לפני כולם

  • אימא בבית -  

מעולם לא ישנתי אצל בן זוג מחוץ לבית כשהילדים בבית כל ה 10 שנים האלו שאני גרושה

  • שיתוף פורה , שיחות עומק -

לדבר על הדברים שאני עוברת במידה הנכונה - אני לא יכולה לשתף את המתבגרות שלי מה אני עושה בדיט ברמה האינטימית ,

זה לא נכון לשתף אותם, אני לא חברה שלהם אני אימא שלהם

אבל כן חשוב לי לשתף איך אני מרגישה עם הבן זוג,

אם אני מרגישה נוח, אם הוא עושה לי שמח

את לירי אני יכולה לשאול אם הם מקיימים יחסי מין אבל לא ההפך


גם כשיש לי דייט לא טוב , שלא מרגיש לי נח אני משתפת אותם

כשלא היה לי נעים, שהוא שתלטן או משהו אחר

אני משתפת אותם גם כשזה מצליח וגם כשלא

אני מלמדת אותם על הזוגיות שלי



עד היום מבקשת מהם סליחה על האירוע ההוא שהוא צעק ואני שתקתי

גם אתמול שלחתי ללירי הודעה שעברה שנה אני שלחתי הודעה שאני מתנצלת שלא הגבתי

והיא ענתה לי ,אמא זה מה שיכולת לעשות באותו הרגע, את לא צעקת עלינו  את היית נבוכה "

אלימות הגד נשים, מתבגרות, זוגיות, גירושין, הדרכת הורים שרון איתן היום


לסיכום, 

כשהתרגשתי הייתי במקום של המרצה (ריצוי), רציתי שיאהבו אותי,

בנישואין עד הגירושין היינו במקום הזה,

הכל היה בהרמוניה,  ובסופו של דבר הוא התאהב במישהי אחרת וקם והלך

יכולתי להיכנס למקום קורבני, לא רוצים אותי, אני לא ראויה

שאלתי את עצמי מה אני עושה עם עצמי ? יש לי ילדים , אני צריכה לדאוג להם

וזו אחת המתנות שקיבלתי בגירושין  זה את עצמי

בחרתי למצוא את המקום הנכון עבורי, זזתי מהמקום המרצה, של אני רוצה שיאהבו אותי , של העיקר שיהיה שקט, 

למקום שבו אני כן יודעת מה אני שווה, קיבלתי את עצמי במתנה.


ניתנה לי הזדמנות מאוד טובה בדרך לא טובה , להיות בת 44 ולהגיד שנייה רגע מה שעשיתי עד עכשיו, 

מה הביא אותי עד לפה, איך אני בוחרת להמשיך

ושם התחלתי לעשות דברים שתמיד רציתי לעשות, כתבתי ספר – בחיים זה לא היה קורה עם הייתי נשארת נשואה,

כשהיינו נשואים לא נסענו הרבה לחו"ל – לא אהבנו , טרחה וכו.

היום אני טסה 3 פעמים בשנה עם חברות לחו"ל ונהנית את החיים, זה לא היה קורה עם הייתי נשארת בנישואין האלו, הייתי ממשיכה להתעסק בבית ובלהיות טובה ולרצות

כשהייתי בכימותרפיה, התחלתי לישון צהרים , זה קרה מאותו רגע, אני אמא אני גם בן אדם

אני גם צריכה לנוח

יש דברים שבגלל שעברתי ילדות קשה זה לא יהיו בחיים שלי יותר.

דווקא בגלל הילדות שעברתי בחרתי לעצור את הגלגל ולא לעשות העתק הדבק, בחרתי לשנות ולספר לעצמי סיפור חדש על חיי, ממקום של כוח ועצמה ולא ממקום של קרבנות ופחד.

ככה הצלתי את עצמי.


רוצים לכתוב לשרון? 

יש לכם שאלות נוספות?

מוזמנים לכתוב פה למטה בתגובות