הבלוג של ליאורה #זכרונות ילדות
מאמרים מחיי הקליניקה בנושאי אימון הורים ומתבגרים בעידן האינסטגרם, בשבילכם ועבורכם.
"חונה מונדה" - ככה קראו לסבתא שלי שהייתה בת 14 וטרם נלקחה על ידי גבר. היא הייתה אז סוג של חפץ שהיה צריך לגדול להתחתן ולצאת מהבית. להיות אשת איש, ללדת ילדים ולעמוד בקיבעונות של תרבות פכריאכלית. "נשארה בבית", היה סוג של שם גנאי, "לא לקחו אותה", לא מספיק טובה. ומעבר לזה גם לא ספקה את הסחורה, לכלכה את "חלון הראווה" המשפחתי. אז היא הייתה סוג ב', וחותנה עם סבא שלי שהיה אלמן בן 35 עם 2 ילדים, והיא רק בת 14, ילדה בכיתה ח' - כנסו לקרוא את המשך הסיפור המצמרר הזה
קרא עוד
לא מעט פעמים בילדות שלי ובתחנות שונות בחיי התביישי בפרסיות שלי, שמעתי את המשפט פרסים קמצנים לא מעט פעמים בילדותי. אז, זה פגע בי, הייתי מתכווצת כולי ורציתי להיות כמו כולם, לא קמצנית ולא פרסית. בלי שום תיוג, רציתי להיות שייכת. וכדי להיות כמו כולם, כמו ה"טובים", בחלק מהמקומות דאגתי להסתיר מה שגרם לי להרגיש שונה.
קרא עוד לא מעט פעמים בילדות שלי ובתחנות שונות בחיי התביישי בפרסיות שלי, שמעתי את המשפט פרסים קמצנים לא מעט פעמים בילדותי. אז, זה פגע בי, הייתי מתכווצת כולי ורציתי להיות כמו כולם, לא קמצנית ולא פרסית. בלי שום תיוג, רציתי להיות שייכת. וכדי להיות כמו כולם, כמו ה"טובים", בחלק מהמקומות דאגתי להסתיר מה שגרם לי להרגיש שונה.
קרא עוד
