1 דקות קריאה

קולות ה קיליליליליליי   (צהלולים), זיכרונות הילדות שלי מאירועים משמחים.

אלו היו אחד מטקסי השמחה הפרסיים שתמיד כיווצו לי את הבטן, מיד הייתי סורקת מסביב לבדוק את מבטי הזלזול של הסובבים, זה היה מביך אותי כל פעם מחדש.

עוד סמל של תרבות פרס שתמיד רציתי להרחיק ממני. אז, בילדותי זוכרת את הילדים צוחקים על הסבתות הפרסיות בלעג ובבוז, וזה הכאיב לי תמיד. בכל חתונה תמיד הייתה תזכורת שהתקליטן (DJ) ישים לפחות חצי מהשירים בפרסית התביישנו בזה ורצינו את זה גם יחד.

תרבות השמחה והשירה הפרסית היו חלק מהילדות שלי, שמענו בבית שירה פרסית וזמזמנו את גולה סנגם ושאד אומד כל היום. הכרנו את דרדשתי, היידה, מואין, פרדי וגם את חזי פניאן.שמעתי בבית את כולם. בחוץ, הייתי שומעת בסתר,  "פרסיה בארון" לא העזתי להודות בזה לפני אחרים, שוב פחדתי שיצחקו עלי, זה לא COOL לשמוע שירה פרסית. 


אז, שמענו את אדם, משינה וירדנה ארזי. היום, אנחנו שומעים את סטטיק ובן אל, אנה ז'ק ודודו פארוק. אז, התביישתי לשמוע את השירה הפרסית. היום, לפעמים, אני מתביישת לשמוע את השירה העברית/ הישראלית.

בלחן הפרסי, במילים, לכל שורה יש משמעות עמוקה. לא תמצאו בשירה הפרסית " הבנות חמות כמו עוגיות", לכתיבה העשירה הזו יש לחנים שמפעימים את הלב, עושים שמח בנשמה ובעיקר יש בהם המון כבוד לאדם, לאשה ולגבר.

שירי אהבה שאין מילים בשפה העברית כדי לתרגם את המשמעות העמוקה שלהם, אהבה לאשה כעמוד התווך בבית, אהבה למי שהיא, לנשמה שבה, לאישיות שלה.

כלי נגינה אותנטיים, צלילים שמתחברים להם למוזיקה שמזיזה משהו בתוך הלב, מוזיקה שתמיד מעלה חיוך בליבי, תמיד אני עוצמת עיניים ונזכרת, מנסה לנשום את הקולות לתוך ליבי ופשוט לעוף.

סנטור, כינור, טא'ר, קמונצ'ה, נ'ייי והכי אני זוכרת את הטומבק ( תוף, טרבוקה).רחבת הריקודים הפרסית מרגשת מאוד נזכרת בריקודים עם גלגולי הידיים המסורתיים, נדנודי הכתפיים, אלכוהול משובח תמיד היה חלק מהשמחה, תמיד היו שותים כדי לשמוח, ולא כדי להשתכר ולהתמסטל, היה כבוד ומידה גם לזה.

בקבוק ויסקי ענק היה נמזג בין השולחנות על ידי חתן השמחה לכל האורחים.  קולות הקילילילייי של הנשים הפרסיות ,פשוט שמחה טהורה שיוצאת מהלב אל החלל ועושה צמרמורת. 

כשהשמחה הייתה מסתיימת תמיד היה את ה AFTER PARTY הכי שווה שיש, כולם על הרצפה, על שטחים פרסיים קבבים חמים עם עגבניות ובצל על האש. 


ברקע, שירי אבאז פרסיים, הזמר היה מסלסל עם הגרון עד שנגמר לו האוויר כל הזקנות הפרסיות היו נפעמות עם מחיאות כפיים וקריאות עידוד בההה בההה  משאללההה, ג'ונאם ועוד.

ריקודים סלוניים משובחים, שתייה, פיצוחים ומלפפון ירוק כמובן. היום אני חוזרת לשמוע את המוזיקה הפרסית בכל הזדמנות, משמיעה לילדים שלי, בעלי התורכי אוהב מאוד ואני חוזרת לילדותי ולא מתביישת יותר.

גאה מאוד בתרבות הזו, בחגיגות של ילדי היום קולות הקיליליי כבר לא מכווצות אותי כמו פעם פעם, הם מרחיבות  את ליבי, והשירה הפרסית המשובחת עושה שמח בנשמה.

חודה אפאס, חיילי ממנונאםبسیار سپاسگزارم و بسیار سپاسگزارم