5 עקרונות זהב לבניית חוסן למתבגרים גם בזמן הקורונה


3 דקות קריאה

5 כללי הזהב לגידול מתבגרים עם חוסן נפשי 


עולם מטורף, שונה, מהיר ובעיקר אחר 

כן כן, זה לא העולם שבו אנחנו גדלנו בשנות ה 80 

זה לא העולם שבו הילדים היו חוזרים הביתה לאימא לארוחת צהריים משפחתית 

זה לא העולם שבו היה רק ערוץ אחד בשחור לבן ורשת ג' 

זה לא העולם שבו לא היו מצלמות, לא היו טלפונים כמעט ולא היו רשתות חברתיות 

הייתה שם אינטימיות, מבט של עין בעין 

ראינו חברים בלבן של העין , שיחקנו אחד ליד השנייה פיזית, נגענו, הרגשנו, התלכלכנו , נפצענו , היינו פיזיים 

זה מציאות אחרת, חדשה, שונה, מאוד יצירתית ומאוד ייצרית

זו מציאות שבה הרלוונטיות היא זמנית מאוד, ה story מתחלף כל 24 שעות, ומה שהיה נעלם ולא רלוונטי 

זה עולם שבו לגבולות הפיזיים ולמרחק אין משמעות, הכל נגיש וקרוב בלחיצת כפתור 

זה עולם של שפע ושל "כאן ועכשיו"

קצב, קצב, קצב מסחרר משהו, כזה שמצריך מכונת הנשמה

בעולם הזה אנחנו מגדלים את היקרים לנו מכל, את הילדים שלנו, ולא רק שזו משימה קשה ומורכבת שמלאה ברגש

אנחנו גם בפער תודעתי שמקשה עלינו את ההבנה של העולם שלהם, 

אנחנו עובדים ועובדות במשרות מרתוניות, זמן המשפחה הולך ומתקצר, 

תפעול הבית הפך להיות תעשייתי, מהיר, כמו סרט נע, מהבוקר עד הערב יש לו"ז משימות 

גם את הבית הפכנו לקצר, מהיר ותכליתי, לו"ז, חוקים, גבולות, הכל חד וחלק ומאוד נוקשה.

לתוך העולם המורכב הזה אנחנו מגדלים את הילדים שלנו שהופכים למתבגרים מהר מאוד ונכנסים לגיל מסוכן, מלא בגירויים ומלא בהסחות דעת

משימה שמצריכה קשב, תשומת לב ובעיקר המון גמישות, רוך וגם זמן 

אז הנה עכשיו זו מתנת הקורונה, עכשיו יש זמן, עכשיו יש קרבה פיזית - כולם בתוך הבית, 

זה בדיוק הזמן לייצר גמישות, לשחרר את החוקים הנוקשים, ולאפשר לבית להיות המקום הבטוח עבורם.

הפינה הזו ששם תמיד הם יכולים ליפול ומישהו יהיה שם לחבוש אותם ולא לגעור בהם 

שתמיד יהיה שם מישהו תמיד לחבק אותם, לגעת בהם ולהסתכל עליהם בלבן של העין ולהבין מה עובר להם בתוך הגוף


יש לנו עכשיו סוג של פסק זמן, Time Out  

בואו ננצל אותו לבנות אסטרטגיה חדשה שתאפשר לנו להצמיח אותם  זקופים, יציבים ויכולים לשרוד את המציאות החדשה שנוצרת פה

אז הנה עבורכם 5 כללי הזהב ליצירת חוסן נפשי אצל מתבגרים.

שייכות, מתבגרים, נחוץ, מסוגל, תחושת מסוגלות תחושת שייכות - אנ"י - אהוב נחוץ ויכול

1. תחושת שייכות  א"ני - אהוב נחוץ יכול 

שייכות היא צורך בסיסי, הישרדותי, קיומי. אדם ללא תחושת שייכות לא יכול לשרוד.

תחושת שייכות מתפתחת בשני נתיבים מרכזיים:

א. מסוגלות - אני יכול, אני משמעותי, אני נחוץ - במילים פשוטות "אי אפשר להסתדר פה בלעדייך" , אתה חשוב בתוך הבית ואנחנו צריכים אותך איתנו 

איך נעביר את זה למתבגרים, כאשר הם סגורים בתוך החדר עם ראש בתוך המסך?

בהחלט משימה מורכבת, בעידן שבו הסמכות מעורערת וההקשבה כמעט ולא קיימת. 

אז כמה מילים על הסמכות החדשה, סמכות בימנו לא ניתנת כמו בעבר כתוצאה מטייטל או "כרטיס ביקור".

הסמכות החדשה היא סמכות של שיוון ערך והיא סמכות שמחייבת אותנו כהורים להשתמש בכלי שנקרא

כדי  להצליח להגיע לתוך ליבם של המתבגרים שלנו ולהפוך להיות הורים משמעותיים עבורם בגיל שבו הם יכולים להיות מסוכנים לעצמם.

הנה עכשיו זה בדיוק הזמן לעשות את זה, הם בבית אתכם, תתעניינו בהם, תכנסו לתוך "ארגז החול" החדש של עידן הדיגיטל, ותבקשו מהם ללמד אתכם, 

תהיו במקום של הלומדים ותאפשרו להם להרגיש גדולים ויכולים. 

תנו לכישורים שלהם את הבמה בתוך הבית, תעמדו שם כקהל שלהם ותפרגנו להם,

אם ילד אוהב לבשל, הוא טוב בזה תנו לו לבשל - עזבו את הניקיון, הרכב המצרכים (שאולי נראה לכם הזוי), את צורת העבודה שלו וכו'

תהיו שם רק להאיר את האור, להעצים ולומר להם כמה הם עוזר  לכם וכמה נחת זה עושה פה בבית.

אם הילד/ה אוהבים ספורט - תאפשרו להם להביא את זה לידי ביטוי בתוך הבית, תנו להם במה להציג את הכישורים שלהם ולהתאמן במגרש הביתי.

ב. אהוב ורצוי - היכולת להרגיש אהוב ורצוי היא המרכיב השני ביצירת תחושת שייכות .

אני אישית מאמינה גדולה במגע, הם מרוחקים מאיתנו עכשיו והמגע אתם הולך ומצטמצם.

אל תוותרו על טפיחה על השכם, ליטוף, חיבוק קצר, נוכחות פיזית שלכם לידם. 

תפרגנו להם ותאמרו להם "אני אוהב /ת אותך" , לא צריך כפרה, נשמה, חיים, ריאות, עיניים וכו' 

תגידו להם אני אוהב אותך, אתה חשוב לי ויקר לי מכל, אני לא יכול'ה בלעדייך

תנו שם לרגש, תניחו אותו על השולחן בכל העצמה, תעשו הפרדה בן התפקוד של הילד בתוך הבית לבין האהבה שלכם אליו.

רק באמצעות חיזוק מערכות היחסים שלנו, חיזוק השייכות נוכל להגיע לשינוי גם בתפקוד של המתבגרים בתוך הבית

ואל תצפו לשינוי משמעותי בתפקוד, הם נמצאים בגיל שקשה להם, הם לא נגדנו הם עושים למען עצמם - אז אל תרגישו מותקפים ואל תוציאו קוצים להגנה.


הדדיות, תחושת חברתית, ערבות הדדית,תחושת חברתית- ערבות הדדית - אני גדל בתוך חברה 

2. תחושה חברתית - אני חלק מהעולם ואני לא גדל בו לבד 

מרוב אהבה ורצון לפצות, לגונן, לשמור עליהם אנחנו בלי לשים לב מלמדים אותם להיות אגואיסטים 

אנחנו מלמדים אותם דרך השפה ודרך ההתנהלות שלנו שרק הם קיימים וחשובים, מהר מאוד הם מאמצים את הלמידה הזו על עצמם וזו נקודה קריטית ומרכזית ביכולת שלהם לשרוד את מציאות החיים, זה מרכיב עיקרי שחסר  בחוסן הנפשי שלהם 

גם לנו כהורים יש מקום בבית - סדר היום של המשפחה חייב להיות מותאם לצרכים של כל בני המשפחה כולל אותנו ההורים - לא מעט פעמים אנחנו מבטלים את עצמנו למענם, בדרך הזו אנחנו מלמדים אותם שאנחנו לא פה, לא חשובים ורק הם קיימים. 

המודל ההורי זה ילמד אותם לוותר גם על עצמם בהורות שלהם ובזוגיות שלהם וזו לא הייתה הכוונה שלנו.

התפקיד שלנו ללמד אותם לראות את האחר, המתבגרים היום מאוד מתקשים לראות את האחר, במיוחד שהם רואים את האחר דרך המסך.

משהו ברגש נשחק, הופך להיות שטו. ולכן, בתוך הבית יש חובה להעמיק את הרגש הזה, את תחושת הערבות ההדדית והמעורבות החברתית.

ילד שמעורב חברתית ובעל עניין בחברה בה הוא גדל, מרחיב אופקים, חי ברווחה נפשית גדולה יותר, בריא יותר ומאושר יותר.

שימו לב מה קורה עכשיו במשבר הקורונה - ככל שתהייה פה יותר ערבות הדדית וחברתית, ככל שנתחשב אחד בשנייה כך נצליח לנהל את המשבר הזה בצורה טובה יותר.

לתת - את הנשמה את הלב - כן לתת להם, הם שלנו והכל באהבה. יחד עם זאת, שימו לב לנתינה כזו שהיא בהתאם לערכים שלכם בבית ושהיא מותאמת צורך ולא מותאמת רצון, כשאני מספקת למתבגר את כל הרצונות שלו אני מלמדת אותו שהרצונות שלו הכי חשובים והם באים לפני הכל (מעבר לדחיית סיפוקים שנדבר עליה בהמשך).

תרומה בתוך הבית - תאפשרו להם לתרום לבית, הרבה מאוד פעמים אנחנו מעדיפים לעשות לבד, לתקתק, ולהמשיך הלאה. 

בשוק העבודה קוראים לזה "חפיפה", "תקופת הכשרה" - זה הזמן שצריך להשקיע כדי להכשיר אותם - תמצאו את הזמן, תתפשרו, תתגמשו - לא הכל חייב להיות מושלם, חשוב יותר שהם יתרמו ויעשו.

תבקשו את עזרתם, קח בדיוק מלמדים אותם את משמעות התן וקח של החיים במציאות 

"לא כולל שירות " - אל תעשו עבורם מה שהם יכולים לבצע לבד, אל תרחמו עליהם, תאפשרו להם.

אין צורך להיות מלצרים, מכבסים, נהגים, מנקים וכו - תדרשו מהם עם חיוך על הפנים בלי כעס, בגמישות ברוך- לא חייב להיות עכשיו, אבל "תעשה את זה עד..." ותודה לך 

"סוכת המציל" - דמיינו את עצמכם בסוכת המציל בים כשהגלים גבוהים והים סוער, כל העיניים מביטות אליכם, אתה מודל לחיקוי 24/7 ובעיקר ברגעים של משבר. תחושה חברתית מועברת גם באמצעות מעשים ומודל הורי נכון.

תודה - תודו להם על מה שהם כן עושים, אנחנו מורגלים להעיר על מה הם לא עושים, תתרגלו גם להאיר על מה שהם כן עושים 

מילות המפתח - התחשבות באחר, אמפטייה (לא הזדהות), נדיבות , לקחת בחשבון את הסביבה בהחלטות שאני מקבל 

בנימה אישית אומר לכם - בסוף הם מסיימים את התיכון ויוצאים מהבית, שם הם לבד בלי אימא ואבא ושם המציאות מגיעה במלוא הדרה ותופסת אותם ואתכם כהורים לא מוכנים. 

25 שנות שירות בצה"ל למדו אותי מה קורה למתבגרים ולהורים שמגיעים לשירות בלי תחושה חברתית, הם נאלצים ללמוד אותה בדרך הקשה, זה לא נעים תאמינו לי - אחת שיודעת.


ביטחון עצמי, הערכה עצמית, מתבגרים ביטחון עצמי - הערכה ואמון בעצמי 

3. ביטחון עצמי

איך כמבוגרים צברתם ביטחון עצמי ?, כמה היה חשוב לכם להתנסות ולהצליח

איזו תחושה מצוינת יש לכם כשאתם מצליחים, מתגברים על אתגר וממשיכים הלאה לאתגר הבא?.

מה אנחנו עושים בבית? - ההפך בדיוק

אנחנו בתפקיד ההורי החדש עסוקים בכיבוי שרפות, החלקת משטחים, הסרת קושי ומכשול וחסות יתר - "סמי הכבאי" - כל הזמן מכבים שרפות.

הכל מאהבה , הכל מרצון אמיתי להיות הורה הכי טוב, במיוחד עבור ה"חיים שלנו" 

בדרך הזו אנחנו מלמדים אותם להיות נכים פיזית ומשם הדרך לנכות רגשית מהירה מאוד 

זה מתחיל בתקשורת שלנו אתם, אנחנו ממהרים לתת פתרונות ולקחת אחריות על האירוע, 

תעצרו בשלב ההקשבה ובמקום לתת מיד מענה, במקום לתת מיד פתרון, במקום לדעת מה הכי טוב עבורם. 

תאפשרו להם לבד, תשאלו אותם מה הם צריכים?, תנו להם למצוא את הפתרון לבד, תהיו שם בנוכחות, בעידוד, בהכוונה אבל אל תהפכו אותם לנכים מחשבתית.

כדי לאפשר להם להיות יכולים בעלי ביטחון עצמי ולא נכים אנחנו צריכים לאפשר להם לקפוץ מהתנסות להתנסות , מאתגר לאתגר 

להתנסות, להתגבר ולהצליח - ככל שהם יחוו תחושת התגברות על מכשול (לא בהכרח הצלחה) כך הם יהיו בטוחים יותר לצאת למשימה הבאה 

כך הם יהיו יותר בDOING ופחות בהימנעות.

ככל שנאפשר להם להיכשל ולהמשיך ולנסות עוד פעם ועוד פעם כך נגביר משמעותית את הביטחון העצמי שלהם, כישלון הוא לא אסון, מכישלונות לומדים הכי טוב

כדי לאפשר להם להיכשל בלי לפחד, כדי לאפשר להם להיכשל וגם להמשיך הלאה אנחנו צריכים להיות בתקשורת של הכלה ולא בתקשורת שיפוטית וביקורתית - תבלעו את הרוק ותחייכו, תאמינו, ותאירו. 

הטרמינולוגיה של השיחה צריכה להיות אמפתיה , אמון מלא והרבה עידוד להמשיך הלאה.

נכון החיים קשיים, האתגר קשה 

אני מאמינה בך - אמון 

ואני פה אתך כדי לתמוך ול כדי לעשות במקומך - קדימה

תשוקה, אובססיה, הרחבת עדשה, הכלה , קבלה אובססיה - מימוש התשוקה העצמית 

4. תשוקה, אובססיה,תחומי עניין

אנחנו כהורים חיים בתודעה של שנות ה 80 שם פחות או יותר כולנו גדלנו, המציאות שבה אנחנו מגלדים ילדים היא מציאות של 2020 בישראל 

מציאות שונה, רחוקה מאוד, כמה שנות דור מהזמן שבו אנחנו גדלנו

הפער התודעתי הזה, האחיזה שלנו באמונות ששייכות לאז מעצים את הפער והריחוק בינינו לבן המתבגרים שלנו 

הרבה דברים שהם עושים נראים לנו לא הגיוניים ולא מובנים, שלא לומר אפילו דביליים לפעמים. 

קשה לנו לעדכן גרסה ולהיכנס לתוך המציאות שבה הם חיים, שאליה הם נולדו.

ולמה זה קשור לתושייה ובכלל לחוסן 

ראשית ילדים מגיעים לעולם עם אומץ ותושייה טבעיים, במשך השנים בחסות היתר שלנו יש מצב שקצת טשטשנו את התושייה הזו ואולי לא אפשרנו לה לצאת לאור.

גם האמונות המגבילות ותפיסות העולם שעל פיהם גדלנו קצת עצרו את התושייה. 

"הכל במידה" , "לא צריך להגזים בשום דבר" ," כסף לא גדל על העצים " " השכלה לפני הכל" ועוד 

לא בטוח שהם נכונים לעולם החדש, אנחנו מאוד רוצים לגדל את הילדים שלנו לפי החוקים, לפי הקודים ולפי הסדר שאנחנו מכירים.

מעבר מקובייה לקובייה הכל מאוד תחום ומאוד לפי הסדר, ממש פס יצור  

בעולם החדש יש מציאות שונה, מציאות שבה אין וודאות המוחלטת , אין קביעות בעבודה, הקודים של ההתנהלות שונים 

הם גדלים במציאות של story שמתחדש לו כל 24 שעות, הם נדרשים ליצירתיות כדי להביא את הדבר החדש הבא.

כל תפיסות העולם והאמונות המגבילות שלנו הם חלק מהתרבות ורוח התקופה בה אנחנו גדלנו כילדים, יש בה הרבה עוגנים וערכים שחשוב שנשמר

יחד עם זאת, אנחנו צריכים להרחיב עדשה ולראות גם תחומי עניין נוספים, מקצועות שלא היו בילדות שלנו, בואו נלמד אותם במקום לשפוט אותם.

שימו לב מה קרה למקצועות הקולינריה היום, הם הפכו לשפים, מובילי דעת קהל, אנשי עסקים מצליחים. 

בתקופה שלנו קראנו להם טבחים או מבשלים והם היו נחשבים למקצועות פשוטים ולא יצירתיים או מצליחים 

כל מקצועות המדיה החדשה, יוטיוברים זה מקצוע חדש שקשה לחלקנו להבין אותו.

יצירתיות מתפרצת כשיש חופש לתושייה הטבעית שלנו לפעול, תושייה מתפתחת בדר"כ בתחומי העניין של כל אחד ואחת, תאפשרו ליצירתיות הזו לפרוץ.

אל תהיו שיפוטיים וביקורתיים. במקום זה תתעניינו, תהיו שותפים פעילים, תתרגשו, תינטעו בהם אמון 

ותאפשרו לתושייה/ לתשוקה  שלהם להפוך אותם לפיזיים ואקטיביים במקום לדחיינים ונמנעים.

תזכרו שהסיכוי שלנו להצליח במקום שבו הם חזקים ובעלי תושייה הוא גבוה הרבה יותר מלחזק אותן במקומות שבהם הם פחות טובים.

לא חייבים לסיים 5 יח"ל בפיזיקה ומתמטיקה כדי לעמוד בקוביית ההצלחה בחיים.

ועוד דבר אחד אחרון - ילדים הם לא הכרטיס ביקור שלנו, הם ישות נפרדת (בוגרת) שיש לה רצונות ואהבות משלה ואנחנו צריכים ללמוד לכבד את זה, 

להיות גאים בהם ולאהוב אותם ללא תנאי.

משמעת עצמית, דחיית סיפוקים , מחקר המרשמלו משמעת עצמית - דחיית סיפוקים 

5. משמעת עצמית ודחיית סיפוקים

כמה עובדות חשובות על משמעת עצמית, משמעת עצמית היא משאב מוגבל. 

כן כן, ילד (וגם מבוגר) יכולים להתאפק ולגייס את המשמעת העצמית שלהם לכל דבר (גם לפעולה וגם לדחיית סיפוקים) היא מוגבלת ומתחדשת כל פעם מחדש.

מחקרים שבוצעו בתחום הפסיכולוגיה החיובית מוכיחים שילד/בוגר שנדרש להתאפק ולנהוג במשמעת עצמית במשימה מסוימת בבוקר, 

לא יוכל להמשיך למשימה הבאה במשמעת עצמית נוספת/ איפוק נוסף ( מבטיחה לכתוב מאמר מפורט על המחקרים הללו).

לכן, הפתרון להצלחה באיפוק ומשמעת עצמית מתמדת הוא להפוך דברים לריטואלים. 

למשל צחצוח שיניים - זה ריטואל, סוג של טקס קבוע בתוך השגרה. גם מי שמקפיד על פעילות גופנית, זה הופך לריטואל קבוע ולכן העיסוק בנושא לא "מבזבז" מיכולת המשמעת העצמית שלי באותו היום.

למשל - לעשות דיאטה דורש משמעת עצמית למשך כל היום כל יום, לאכול בריא זה ריטואל קבוע שלא דורש ממני ל"בזבז" את המשמעת העצמית שלי למשל ללמידה לבחינה וכו'

איך הופכים משמעת עצמית לריטואל קבוע?

למשל התמדה אדוקה של צחצוח שיניים בקביעות למשך 30 יום יהפכו את זה להרגל קבוע.

גם בדיאטה אם כל פעם ניקח מרכיב אחד ו"נטפל" בו יהיה לנו קל יותר לעמוד באתגר, 

30 יום לא לאכול מתוקים/ פחממות/ מאפים - אחרי 30 יום זה יהפוך להרגל שלא נצטרך להשקיע בו משמעת עצמית.


משמעת עצמית היא חלק מהיכולת שלנו לדחות סיפוקים, להבין שמה שאנחנו רוצים כרגע לא תמיד נכון ואפשרי שנקבל אותו כרגע, כאן ועכשיו.

משמעת עצמית ויכולת דחיית סיפוקים מתחברת בעיקר להבנה שהקיים לא קלים, שצריך להשקיע עכשיו, להתאפק עכשיו, לעבוד קשה עכשיו בשביל לקבל תוצאה ורווחה אחר כך, בעתיד ולא עכשיו.

משמעת עצמית חשובה להצלחה וליכולת לקחת על עצמי אתגרים מורכבים של השקעה לטווח ארוך ולא של "כאן ועכשיו".

דחיית סיפוקים קשורה גם ביכולת נתינה, לא תמיד אני מקבל תמורה לנתינה שלי באופן מיידי, לפעמים אני צריך " לשלוח לחמי על פני המים ..."

דחיית סיפוקים ומשמעת עצמית רוכשים באימון, במגרש האימונים הטבעי בבית.

המאמנים במשחק זה אנחנו ההורים, ואנחנו לרוב לא מאמנים אותם לדחות סיפוקים. 

להפך, אנחנו עם המון כוונות טובות מאמנים אותם שבאמצעות לחיצה על כפתור הרעש, הנדנוד, ההטרדה אנחנו מספקים מיד את הבקשה והעיקר שיהיה פה שקט.

ילד שאין לו סבלנות, אנחנו מידי מספקים את רצונו, כי אנחנו נמנעים מעימות/ רעש/בושה/ ויכוח מולו - רק שיהיה שקט ונוכל להמשיך את המירוץ

הכל נעשה מכוונה טובה לספק לו את צרכיו, להיות הורה טוב וכו'

אבל התוצאה היא נזק, נזק לטווח הארוך שלא יאפשר לילד להתמודד עם מציאות החיים בהמשך חייו הבוגרים 

ממליצה לקוראים לצפות במחקר המרשמלו - 40 שנות מחקר שבאמצעות מרשמלו מוכיחות שדחיית סיפוקים הוא המנבא המשמעותי ביותר להצלחה בכל תחומי החיים 

הנה כאן 


בנימה אישית ממני אליכם באהבה - תחשבו מסלול מחדש, שחררו שליטה וכוח 

הסמכות החדשה היא סמכות של שיוון ערך, סמכות של הבנות ומערכות יחסים 

חיזוק מערכות היחסים שלנו עם המתבגרים, צמצום הוויכוחים, שיתוף ותקשורת הם הכלים המשמעותיים שלנו בדרך להיות הורים משמעותיים בגיל קריטי שבו מעוצבת אישיותם הבוגרת 

תגדלו באהבה, תראו את האור ותעצימו אותו, ויש אור.

אהבתם ? תכתבו לי פה למטה בתגובות 

רוצים להמשיך לקרוא מאמרים נוספים בנושא מתבגרים - הנה פה