שיימיניג, פדופיליה, פורנו ושאר סכנות הרשת - בריאיון עם גלעד האן


4 דקות קריאה

תכירו את גלעד האן - חוקר סייבר, 20 שנות ניסיון במשטרת ישראל ,מתוכן עשר שנים בתפקיד חוקר עבירות ופשעי מחשב בצוות עבירות הסייבר של המשטרה. 

סכנות ברשת – אחד הנושאים המדוברים והמטרידים מאוד בעידן הזה, עידן המסכים.

הסכנות ברשת, פורונו, פדופיליה, התמכרות, סמים, אלכוהול, הימורים ושות' 

בשנים האחרונות יש ירידה מדאיגה בגיל (פגיעה בילדים צעירים מאוד) הנפגעים,

לצד עליה משמעותית וקשה של עוצמת הפגיעה/ הכאב.

יש המון חשש מהנושא, פחד להתעמת עם סיטואציה כזו, 

המון בושה, והמון פילטרים והגנות של הורים, זה נראה כאילו הדברים האלו קוראים רק אצל השכן, או רק בחדשות.

זה קורה יום יום שעה שעה והילדים שלנו נמצאים שם בלי שום הגנה.

פוגענות ברשת מחייבת אכיפה וענישה על זה אין ויכוח, נקודה שמוסכמת על כולנו.

השאלה האם מי שצריך לשלם את המחיר אכן משלם אותו?

ועוד שאלה חשובה באמת,  התפקיד שלנו ההורי בעין הזה?, 

אני אמא ל-4 מתבגרים, הראיון הזה לימד אותי הרבה על התפקיד שלי במערכה הזו 

התפקיד שלנו הוא לא להגיע לשם, הטיפול הנכון ביותר הוא מניעה.

צלקת של ילד משיימניג, פגיעה מינית במתבגר/ת, התמכרות לסמים/ אלכוהול, פגיעה קוגניטיבית כלשהי – 

את כל אלו לא נוכל לרפא באמצעות שום עונש לצד הפוגע.

אלו חוויות שילוו אותם להמשך חייהם, 

יפריעו להם להמשיך במסלול החיים הרגיל ויעצימו קשיים נוספים.

לכן, המטרה המרכזית היא מניעה עד כמה שאפשר.

איך עושים את זה ? כנסו לקרוא את הריאיון הזה, הוא בדיוק עבורכם 


נתחיל מהתחלה, מתי בעצם מתחילה הבעיה/ החשיפה של ילד לרשת בצורה שבה הוא עלול להיפגע? 

איפה זה קורה ?

בגדול ילד נמצא בסכנה מהרגע שבו הוא קיבל מכשיר חכם ליד (סמארטפון, טאבלט, מחשב) 

אפילו באמצעות מחשב או נייד של הורה ילד יכול להימצא במצב של פגיעות.

אני מכיר את עולם הרשת ואת תחום הסייבר מעברי המקצועי בשירות במשטרת ישראל, 

אני מומחה בתחום הבריונות ברשת והייתי בן הראשונים שהתחזו

לילדות ברשתות חברתיות כדי לאתר ולתפוס פדופילים ברשת, 

התחזיתי לילדה כדי ללכוד פדופילים. המצב לא פשוט, 

מצב מסוכן מאוד שבו ילדים צעירים וגם בוגרים נחשפים לתכנים קשים/ מזיקים ובעייתיים ברשת בצורה של הצפה

בנוסף, המציאות של ההורים כיום היא:

  • הורים עסוקים ונמצאים בנוכחות הורית מצומצמת

  • חוסר הבנה אמיתית של המציאות ברשת – קשה לקליטה ולהפנמה

  • חוסר בידע טכנולוגי וכלים למעקב

  • העדר תקשורת מיטיבה כזו שמייצרת יחסי אמון בן הורה לילד

התוצאה היא בדר"כ כיבוי שרפה, טיפול באירוע לאחר פגיעה, 

המטרה המרכזית שצריכה לעמוד לנגד עיננו היא מניעה.


תוכל לשתף אותנו בדוגמאות של מקרים שבהם הורים פונים אלייך, ואיך אתה יכול לסייע להם ?

הפניות שמגיעות אלי מגוונות מאוד, הורים לילדים בכל טווח הגילאים החל מגיל 8,

יש המון פניות של אמהות לגבי בנות צעירות בגילאי 10 שחשפו את עצמן בעירום ברשת,

אשתף אותך בפנייה של אימא למתבגרת בת 12 ששלחה תמונות עירום שלה לגבר בן 60, שהתחזה לילד, 

פיתח אתה מערכת יחסית, קנה את אמונה, פיתה אותה באמצעות מתנות

וברגע שהיא שלחה לו תמונת עירום, הוא עבר לשלב של סחיטה ואיומים, 

הכריח אותה לשלוח תמונות וסרטונים נוספים תוך איום של הפצת הקבצים ברשת ולחברי הילדה.

מה שעוד מטריד בסיפור שהילדה פחדה לספר להוריה, 

הסיפור הגיע דרך חברה של הילדה שלקחה אחריות וסיפרה להורים.

במקרה הזה אני לא יכול לתת מענה בהיבט הפלילי, 

אני מספק מענה טכנולוגי באמצעי סייבר שונים בהם אני מנסה בכלים טכנולוגים לאתר ולהסיר את התמונות מהרשת 

חשוב לציין אני לא יכול להסיר לגמרי,

אני יכול לצמצם נזקים. וזו סוגיה מהותית שחייבים להבין, ברגע שהתמונה עלתה לרשת היא שם.

בכניסה לכל רשת חברתית אנחנו מאשרים זכויות יוצרים על התמונה שלנו לבעלי הרשת, 

בנוסף, כל תמונה שנשלחה ברשת בכלל ולפדופיל בפרט יכולה להישמר על המחשב האישי שלו או בכל מקום אחר בלי בעיה.

 

בעצם המענה שאתה נותן הוא מענה טכנולוגי שלא מפריע לפדופיל או לפוגע להמשיך לפעול ברשת?, האם הפניות שמגיעות אלייך מדווחות למשטרת ישראל לצורך מניעה וענישה של הפוגעים?

רוב ההורים לצערי לא רוצים לפתוח תלונה במשטרה, חלקם מתביישים, לא רוצים שהילד יעמוד בחקירה, 

מפחדים שזה יופץ, למרות שאני כן מעודד אותם להגיש תלונה או לפחות לפנות למוקד 105, 

בעיקר לצורך מניעת עבירות נוספות מצד החשוד

יש גם משפחות מהמגזר החרדי שמגיעות אלי ולא פונות למשטרה. 

כאשר אני מטפל בבעיה אני "מכבה שרפה", תמיד הגחלים יישארו לוחשות, 

אין 100% בטיפול, אני יכול לצמצם נזק

הטיפול חייב להיות טיפול כולל שמלווה בהדרכת הורים, 

שיחות עם הנפגע וכמובן גם עצירה של הפוגע, 

שזה ניתן לעשות רק באמצעות תלונה במשטרה או כאשר מדובר בפגיעה בילדים באמצעות פנייה למוקד 105.


לאיזה עוד סוגים של פגיעות חשופים הילדים שלנו ברשתות היום?

מרחב נוסף של פגיעה הוא משחקי המחשב, סרטונים למיניהם, אתגרי טיקטוק ויוטיוב

יש ביוטיוב לא מעט יוטיוברים שפשוט מסיתים לאלימות, מאתגרים את הצופים באתגרים מסוכנים פיזיים ונפשיים.

בכל מערכת יש יעד, שהוא הטריגר לכל. ילדים רוצים להגיע ל FOR YOU, 

בשביל להגיע לשם הולכים לקצה, לפעמים הקצה הוא אקסטרים ולפעמים הקצה הוא בשפל המדרגה, 

זה תמיד יהיה קצה של משהו.

עכשיו יש את אתגר המגבת – יוצאים מהמקלחת ומפתיעים מישהו ע"י הורדת המגבת וחשיפה בעירום. 

הדבר הזה יכול להיות מצולם בלייב ברשת והופך להיות נחלת הכלל, אין שום כבוד לגוף, לאינטימיות. העיקר להגיע לחשיפה.

הבעיה היא שהרבה ילדים נסחפים, בסוג של לחץ חברתי נענים לאתגר, 

ואז מתחרטים כשזה כבר מאוחר מידי, שם הפגיעה היא משמעותית, 

סרטון כזה מועבר ברגע אחד בכמה פלטפורמות ברשת וזה בדיוק שיימינג ופגיעה בילד.


הורים ש"מכורים " לליקים, לחשיפה ולתגובות ומוכנים לעשות דברים קיצוניים לטובת הנושא, האם אתה מזהה מקרים של שיימינג ברשתות או חשיפה לסכנה ברשת בעקבות מודל הורי לא מותאם?

לגמרי כן, אני גם צופה בלא מעט סרטונים של הורים ברשת שמועלים במטרה לקבל חשיפה, 

הבעיה היותר מורכבת מבחינתי' היא הורים שמעלים סרטונים של הילדים שלהם וגורמים להם נזקים משמעותיים.

יש לך דוגמאות ?

למשל אמא לנערה בת 17 שהעלתה סרטון של הבת שלה מקבלת זריקה, שהיא צורחת, בוכה ומפחדת – 

התגובות לסרטון היו קשות ופוגעניות עבור הילדה וזה מאוד הצחיק את האמא. את הילדה כנראה פחות.

או אמא שמצלמת ילד בן 9 באמבטיה, הילד קם וצולם ערום . 

זה ילד בכיתה ד' – הנזק של הסרטון הזה הוא נזק מורכב עבור הילד.

הורים מגיעים אחרי שהם מעלים סרטונים לרשת, 

לא מצליחים למחוק, אחרי שכבר היו צפיות והילד חטף פגיעה.

ההורים נדרשים להיות מודל, מודל למציאות ופחות להיסחפות. 

אם אנחנו כהורים מכורים ללייקים, זו הדוגמה שאנחנו מעבירי הלאה, סוג של מתירנות, 

הכל מותר בדרך ליעד. כל האמצעים כשרים – זה המסר שעובר לילדים.

לצערי, יש גם מקרים של נשים שמבזות את עצמן וגופן ברשתות החברתיות, 

מעבר לעובדה שהן מעבירות מסר של זילות בגופן, יש לזה  גם השפעה על הילדים. 

היו לי מקרים שילדים בקשו להסיר סרטונים מבזים של אמהות שלהן בשל פגיעה בילדים עצמם.


כל הפגיעות של הילדים ברשת וכל החשיפה לתכנים אלימים ומסוכנים נמצאים בשליטה מוחלטת של המפעילות הגדולות ( Facebook, Instagram,WhatsApp ושות'), בעצם הילדים נמצאים בלי הגנה, היכולת של ילד לשרוד את המגרש הזה היא שואפת לאפס, מדוע אין טיפול מניעתי, טכנולוגי בארץ שמספק הגנה לכל גולשי הרשת?

כחוקר סייבר במשטרת ישראל, הייתי בן החוקרים הראשונים של פדופילים ברשת, 

הייתי בלא מעט ועדות בכנסת, ועדות טכנולוגיות וכו'.

לצערי החברות הגדולות (המפעילות) מזינות המון גלגלי שיניים פוליטיים ודואגות שלא יהיה פיקוח ובקרה על הרשת, 

יש המון בעלי אינטרס שמעדיפים את המצב כמו שהוא ללא הגנה.

ראיינתי את זוהר לבקוביץ מנכ"ל חברת Light 1, החברה שלו פועלת בארצות הברית ומאפשרת הגנה וצמצום נזקים כזה שמציל ילדים מהתאבדויות בפועל, מדוע משטרת ישראל, משרד החינוך לא מאפשרים את הבשורה הזו פה בארץ לדעתך?

לצערי אני קורה לזה "כבוד העבריין וחירותו" – הם מוגנים יותר מהילדים שלנו.

הרשתות החברתיות משחקות משחק כפול, הן מספקות מידע שמסביר כיצד לצמצם פגיעות ברשת, 

אפשר לדווח על פעילות לא ראויה וכביכול יהיה טיפול. 

מנגד, הם לא מאפשרים גישה לנתונים כך שניתן יהיה לבצע חסימה ומניעה של פגיעה בפועל.

פעולה של פגיעה- דיווח – מחיקה/ הסרה – זו לא פעולה מניעתית , 

זה כיבוי שרפה אחרי פגיעה וזה לא מספיק טוב. 

יתרה מכך, יש פגיעות בילדים ברשתות באמצעות הודעותWhatsApp. שהן הרסניות, 

עלולות לגרום לפגיעה נפשית שאין להן שום מענה.


ילד שנפגע מינית, פגיעה של פדופיל ברשת, כשאתה מגיע ל"זירה" מה בעצם המענה שאתה מספק?

כשאני מגיע לזירה אחרי הפגיעה, אני מכבה שריפה, 

אני יכול לנסות לחסום, לנסות לצמצם נזקים, להוריד קבצים מהרשת, לדווח למפעילות וכו'/

אין לי יכולת לתת מענה של 100% - חומר שעלה לרשת ישאר ברשת, 

וחשוב מאוד להבין את זה רגע לפני שלוחצים על האנטר או send ומעבירים תמונה או כל מידע אחר. 

רגע אחרי הפגיעה המינית, המשפחה כבר הרוסה, הנפגע/ת נשארים עם צלקת וכאב עמוקים מאוד,

זה מחייב טיפול תומך, מאסיבי ומתכלל.

הייתי ראש צוות סייבר מחוז צפון במשטרת ישראל. מניסיוני הרב, 

חייבת להיות אכיפה אדוקה. משטרת ישראל צריכה לעסוק גם במניעה, 

מוקד 105 נותן מענה מיטבי, שוב מענה טיפולי בנפגע הוא מענה שלאחר מעשה.

חייבת להיות הסברה מאסיבית בשיעורי חינוך בבתי הספר, ברמה שבועית.

החינוך מתמקד היום בזכויות שלי על גופי, זה נכון, לכל אחד יש זכות על גופו, זה אישי ופרטי והכל נכון. 

יחד עם זאת נערה שמסתובבת במועדון בלבוש נועז, שותה ומסתובבת בחברה של נערים שתויים עלולה להיפגע מינית, 

ונכון – אף אחד לא צריך לגעת בה ללא הסכמתה ! חד משמעית.

ברגע שהיא תיפגע, היא תיפגע וכל ענישה שתינתן לפוגעים לא תרפה את הפצע שלה, 

ולכן חשוב להיות גם חכמים ולא רק צודקים. קחו אחריות אישית על המניעה.


פדופילים, אותי כהורה זה תמיד הטריד, תמיד הייתי מחפשת בגן שעשועים אם יש מישהו חשוד שמסתובב שם, ותמיד הייתי בהשגחה פיזית על הילדים, איך הם עובדים? מה שיטות הפעולה שלהם?

הפדופיליה בארץ ובעולם עברה הרבה שדרוגים והיא מנצלת את הרשת 

בצורה מתוחכמת מאוד לטובת יצירת מלכודות מאוד מתוחכמות.

אני עוסק בתחום משנת 1992, אז התחילו הפדופילים עם תוכנת ה ICQ – נעזרו אז בצ'אטים והטרידו ילדים.

היום הם ממש פשע מאורגן, עוזרים אחד לשני, הם מבינים שההסחה של הקורבן היא קריטית לבניית אמון מולו, 

הם עובדים לאט ולפי שיטה מאוד סדורה.

הם עובדים על שרתים מזויפים – ככה הם בעצם מסתתרים בעצמם,

כתובות IP מזויפות -  כך הם יכולים להיראות ברשת למשל בפריז והם בכלל נמצאים רחוב לידך.

רשתות להעברת מידע – הם עובדים יחד, מזהים ברשת ילדים חלשים, או קורבנות לשעבר, 

במערכות המידע האלו יש להם פרופילים שמתאימים לתקיפה.

פעם פדופיל היה עובד לבד ב Dark Net , היום הם עובדים בקבוצות מאורגנות, 

בטלגרם יש קבוצות של מידע על פדופיליה, מאגרי תמונות ומידע על קורבנות.

הם עושים ממש מחקר מודיעיני בבחירת הקורבן שלהם, יש סחר מסודר בנושא

החלפת קבצים, אפילו בארטרים – החלפת מידע, החלפת תמונות, החלפת נתונים וכו'

פעם היינו מחפשים פדופילים בגינות השעשועים, בשערי בית הספר, היום זה פשע מאורגן, 

לכן תמיד שנתפס פדופיל, בדר"כ נתפסים גם הגרורות שלו, הסייענים שלו לפשע, 

לצערי בגלל העדר משאבים לא ממשיכים למעגלים הרחבים יותר של הפשע, זה נעצר בשלב מסוים.


אני מבינה בהם מכינים את התקיפה ממש כמו מבצע צבאי, כולל הגנה על  עצמם ולמידה מעמיקה על הקורבן, איך מתבצעת בעצם ההסתה, איך בסופו של דבר הם פוגעים, איך מגיעות אליהן תמונות של ילדים?

חשוב להבין שפדופיליה היא הפרעה התנהגותית, סטייה כמו כל סטייה אחרת – אהבת ילדים.

אחרי תקופה ארוכה של בניית אמון, הם עובדים לאט ובטוח, הם עוברים לשלב של התקיפה המינית, 

בשלב הזה הם בונים פלטפורמת הסתרה, הקשר עם הקורבנות עד לתקיפה עצמה נעשה בדרך מתוחכמת.

הם משתמשים בהעברת כסף וירטואלי למשחקי רשת שונים, 

העברת Ficher-ים, סקינים, תוספי משחק בחינם לקורבנות.

הם מייצרים חברות עמוקה, הילד חושב שהוא משחק עם חבר מחו"ל או מהארץ – 

אך מאחורי המקלדת יכול לשבת פדופיל בן 60.

יש פדופילים שיש להם ערוצי יוטיוב, יוזרים חזקים במשחקי רשת שונים: פורטנייט, פאבג'י, ברולסטאר, מיינקרפט.

יש להם הרבה "כוחות" – הילדים רוצים לשחק אתם, כך הם מקודמים במשחק ומתקדמים בשלבים.

הם מעצימים את הילדים, מקדמים ומחזקים עוד את האמון ואז מבקשים לעבור ל WhatsApp,

ושם הם מבקשים תמונה, יש להם מאגר תמונות, סט של תמונות של הדמות שלהם – ממש פרופיל שלם של הזהות הנסתרת.

הם מבקשים מהילד לצלם את עצמו, לעשות פעולות מול המצלמה, 

להראות חלקים בגוף שלו, יש גם מקרים בשלבים מסוימים של סחיטה, איומים, הפחדה וכו'.

האם גם בישראל יש מקרים של אינוס ויטואלי, הזדהות עם דמות במחשב וכו' ?

יש שלבים מתקדמים ממש – של אינוס וירטואלי 

היה מקרה של נער שעודד ילדות בנות 10-12 לעשות על עצמן מעשים של אונס, 

גרם להן להכניס לאיבר המין שלהן גזר וחפצים נוספים, 

וכל זה תוך כדי שיחה וצילום עבורו, ואני מזכיר שבסופו של דבר הכל נשאר ברשת.

לצערי הרב, עד שילד לא נפגע לא באמת מבינים את הנזק שנגרם, ורק אז מבינים כמה זה מתוחכם.

אל תגידו לי זה לא יקרה, יש מחקר שבוצע בעמק יזרעאל ומראה כמה הורים טכנולוגיים לא מודעים כמה הפגיעות מסוכנות וחמורות

תקציר המחקר 

חייבים להבין את המציאות הזו, זו פגיעה לצמיתות, וחייבים למנוע את זה בכל אמצעי, 


חייבת להיות הגנה טכנולוגית – פיזית . בדיוק כמו חגורת בטיחות.


סכנות ברשת, פוגענות ברשת, אהבת ילדים, פדופילים, אלכוהול, סמים תוצאות מחקר ישראלי - עמק יזרעאל בנושא סכנות ברשת 

הרשת מספקת מעבר לסכנות פדופיליה גם סכנה של התמכרות לסמים ואלכוהול, חשיפה, מכירה ועוד,  

מה קורה עכשיו בימי הקורונה עם השתייה והאלכוהול ברשת?

לפני הקורונה ניתן היה להשיג סיגריות, סמים קלים, כדורים למינהם, בפיצוציות, מרכולים. 

מגבלת הגיל נאכפת על ידי בקשה מאדם מבוגר לבצע את הרכישה, או חבר שהוא בן 18. 

היום כשהם בבית, יש קבוצות בטלגרם שכל אחד יכול להתחבר אליהם בלי מגבלה, 

יש שם סחר וממכר באמצעות שליחים והתשלום מזומן, ויזה נטענת, העברה בביט וכו' – 

לא כרטיס אשראי כדי למנוע טרנזקציה כספית.

הם עושים משלוחי אלכוהול עד פתח הבית, המון קישורים לרכישות של קנביס/מריחואנה.

לכן אני ממליץ, הורים תפתחו עיניים, תבדקו, תשאלו, תחקרו – יש היום זכויות הילד, שמירה על פרטיות וכו'. 

כשהילד מסוכן לעצמו, נסחף, ועלול לגרום לעצמו נזק לכל החיים תוותרו על שמירת הפרטיות שלו, 

תעשו מה שצריך כדי למנוע, יש היום תוכנות בקרה ומעקב, במילים אחרות זו תוכנה להאזנת סתר – 

וכן, אם אין ברירה יש חובה לעשות את זה היום – 

הסיכונים הם הרסניים ולכן חייבת להיות נוכחות הורית פעילה וכאשר תוך בקרה ופיקוח של ההורים.

איזה כלים לבקרת הורים קיימים, ועל מה אתה ממליץ ?

יש המון כלים חינמיים – כלים פשוטים, לא בהכרח מספקים מענה לתחכום של הרשת היום.

יש הרבה מאוד כלים חזקים שניתן באמצעותם לקבל התראות על פגיעות, גלישה מסוכנת, קבלה של הודעה חשודה

מוזמנים לחפש ברשת – מילת חיפוש התרעת הורים.

אני נזהר לתת המלצות על כלים מסוימים, יש המון כלים ולכל כלי ישי יכולות שונות, ממליץ להתייעץ אתן פה 

רשימה לדוגמה : Google Family Link , Spy phone  , wizmo , bosco , Microsoft family ,  screentime , iphonescreentime

 

התוכנות יכולות לזהות כל פעילות שהיא חשודה, שונה או אלימה ברשת.

לדוג' : התראה על קבצים מסוימים, על פעילות חשודה/ שונה מהרגיל , ביטויים פוגעניים.

נכון, זה יכול ליצור עומס אצל להורים, הם יכולים לקבל לא מעט התראות וזה יכול לייצר הצפה. י

חד עם זה אני חושב שיש מקרים בהם זה עדיף על לא כלום.


מה הנתונים שיש לגבי אובדנות של ילדים בארץ כתוצאה מפגיעה ברשתות החברתיות / ברשת?

יש כ 540 מקרי אובדנות של אזרחים (לא ילדים) כל שנה, מתוכם עשרות מקרים של ילדים ובני נוער. 

כנראה שהשנה מספר ההתאבדויות בקרב ילדים כתוצאה מפגיעה ברשת יהיה תלת ספרתי.

חשוב שנבין, רוב המקרים לא מדווחים ולא מפורסמים מהרבה סיבות: ראשית יש פחד שזה ייצר מקרים נוספים, "אפקט כדור השלג", לא רוצים לזרוע פחד, בושה, וכו'.

עוד חשוב שנבין שעל כל מקרה של התאבדות יש עשרות מקרים של ניסיונות אבדניות, 

יש בערך 5000 בשנה שמגיעים לבתי חולים, מעבר לזה יש הרבה מקרים לא ידועים ועוד אלפי ילדים שחיים בתסכול, פחד, פגיעה בערך העצמי, נחיתות חברתית, בדידות ועוד

כל אלה יגדלו להיות מבוגרים עם משקעים קשים מהילדות שלהם.


אתה מעביר הרצאות בבתי הספר, מסביר לילדים על הסכנות ברשת, איך הם מקבלים את ההסברה?,

 הם מודעים לסכנות?, מזלזלים בהסברה, צריכים אותה?


אני חייב לומר שההתרשמות שלי היא שיש בקרבם צימאון למידע,

אני מגיע אליהם בגובה העיניים, לא ממקום של איום, הפחדה או הטפת מוסר.

אני מקשיב להם ומדבר אליהם בשפה שלהם, נותן להם הרבה כבוד, אני לא מגיעה ממקום של מה "לא", ומה "אסור"

אני מדבר איתם על איך כן, ואיך נכון לעשות את זה

לא נגדם - איתם

אני נותן להם כלים ולא הטפות מוסר.

התוצאה היא שבכל הרצאה שאני מעביר, אני מקבל עשרות פניות של ילדים, כ-45 פניות ביום! הם מבקשים לפנות בדיסקרטיות.

הם מפחדים מתגובת ההורים, לא מאמינים שמישהו יכול לכבד את הטעות שלהם, 

לא מרגישים שיש הקשבה בצד גורמי ביה"ס או בבית, והם מפחדים שהם ייענשו.

התוצאה היא שהם סוחבים אתם סוד, פחד, חוסר אונים והתוצאה היא שהבעיה תלך ותגדל, במקום לטפל בה שהיא קטנה.

לרוב הילדים אני עוזר בדיסקרטיות, 

יש דברים שאני חייב לערב את ההורים, או גורמים אחרים ואני עושה את תפקידי , 

כשלנגד עיני עומדת תמיד טובת הילד.


בימים אלו שכולנו בבית עם הילדים והחשיפה למסכים היא למשל שעות מרובות ביום, מה ההמלצות שלך להורים בימים אלו? 

1. "הורה מלווה" למידה של הרשת – אני ממליץ להורים להיכנס לתוך הרשת יחד עם הילדים, ולשחק אתם, 

לבוא ממקום של למידה ולא ממקום של ביקורת, תהפכו את הזמן הזה לזמן איכות ותנצלו אותו להגדרת כללים משותפים – 

בדיוק כמו שיש הורה מלווה למי שמקבל רישיון נהיגה.

2. נוכחות הורית – נוכחות הורית שתפקידה לנהל שיח, לשים את הנושא על השולחן, לתת להם ידע, 

לשתף אותם בפחדים שלנו כהורים, להתעניין בעולמות התוכן שלהם, בהם. 

להיות שם ולשאול שאלות, בלי ביקורת ובלי הטפה.

3. הגבלת זמן מסך – אני מציע בהתאם לגיל לשמור על גמישות, אבל להגדיר עוגנים של מקסימום זמן, 

ובעיקר זמנים שבהם אין מסך – בזמן ארוחות, משעה מסוימת בערב, בזמן שיחה, ועוד – 

פחות זמן מסך – זה לא הפתרון היחיד, זה חלק ממכלול.

4. עוגן של אלטרנטיבה – "אין מסך"- מחייב אלטרנטיבה, לקרוא ספר ברוב המקרים לא עובד. 

זמן ביחד, תבנו יחד, תייצרו, תתעמלו, תדברו – זמן יחד, זמן כזה שיהיה להם שווה לוותר על המסך.

5. הגברת קשב – לשים לב להתנהגות של הילדים, הסתגרות בחדר, מצבי רוח משתנים, 

הסתרות, צחוק מוגזם. תקשיבו לבטן שלכם ותהיו בקשב אליהם בתקופה הזו.

ואל תפחדו להיות הורים! גם אם צריך להגיע למצב של עימות מול הילדים, 

יש לקיים שיחה שבסופו של יום תחזק את הילדים ותראה להם נוכחות הורים פעילה – 

אני כאן ההורה, אני כאן עבורך, בשבילך – לא נגדך . 

ועוד המלצה חשובה – תחליטו על מקום שבו כולם מטעינים את הניידים, עמדת טעינה מרכזית שהיא לא בחדר, בתוך המיטה וכו'. 

אין צורך בנוכחות שלהם בחדרים, גם בחדר ההורים.




ממליצה על – הסכם לקבלת סמרטפון – לתלות על המקרר

וגם על – 10 הכללים לגלישה בטוחה ברשת –פה 

כלים וכללים להורים - סיכום עבורכם מהרצאה של גלעד 

מדריך לבטיחות ברשת  - פה עבורכם




https://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-4882ecd2f220761006.htm