הצורך בהקשבה בימים אלו - שימו לב ואוזן


1 דקות קריאה

שימו לב ואוזן 

שבוע בבית
4 קירות, החומות של הסבלנות מתחילות להיסדק
במיוחד מול מתבגרים
בטוחה שהחוויה הזו שהדם עולה לכם לראש קרתה לחלקכם השבוע
כן, הם מצליחים להקפיץ אותנו מ- 0 ל -100 ברגע אחד, אנחנו מתפרצים, צועקים , מאבדים את זה ואז..... יש דממה.
יש עוד משהו שם בתוך הדממה הזו , תכף נדבר על זה על הקשבה 

מילה נדושה, שכולנו מכירים, או שאולי מכירים ולא באמת מבינים מהי הקשבה, אבל באמת הקשבה, כזו שדרכה אפשר לעזור/ להבין / לפתור בעיות, או אולי אפילו למנוע אותן.
כשהורים מתייעצים איתי ומתלוננים שלא מקשיבים שלהם, שהם מרגישים שהם מדברים לקיר, שלא מסתכלים להם בעיניים ועוד
אני שואלת אותם איך הם מקשיבים?, מה עובר להם בראש ברגע הזה שהם מקשיבים.


בדר"כ מה שעובר לנו בראש בזמן ההקשבה שהילד מדבר זה :


👂איזה פתרון אני אתן לו עכשיו
👂אני כבר הבנתי למה הוא מתכוון
👂הנה הוא מתחמן אותי עכשיו
👂מה מסתתר מאחורי הדברים
👂איפה אני האשם פה
כל המחשבות הללו שעוברות לנו בראש, קודם כל מעידות שאנחנו לא בהקשבה, מעידות על האוטומט שלנו
ועכשיו אנחנו לא המצב של אוטומט- אנחנו במצב חדש

אנחנו לא מרוכזים במה שנאמר לנו, אנחנו מרוכזים בתגובה
השלב הבא של המחשבות הוא שאנחנו כבר עושים פרשנות לכל מחשבה ברוב המקרים, הפרשנות שלו מוטעית, כי היא מונעת מתוך האוטומט שלנו, האמונות שלנו ותפיסת העולם שלנו (שהיא לא תמיד נכונה), קצת צניעות.

ישר אנחנו שמים סימן קריאה ❗
הסימן קריאה הזה מעורר בנו רגשות, זה מעלה לנו את קצב פעימות הלב, את הדופק ואז אנחנו מרגישים אבודים, אילמים – האילמות הזו מביאה אותנו לשימוש באלימות – א.ל.מ – כשאני אילם נגמרות לי המילים ואז אני צועק, מתרגז – משתמש באלימות (הרמת קול היא סוג של אלימות).

יש גם את ה"קולות השקטים" – 

אלו שלא צועקים, לא עונים. אבל, מקמטים מצח, מרימים גבה , מגלגלים עיניים – זה לפעמים גרוע יותר.

הקשבה נקייה משמעה לרדת מהבמה
אני לא העיקר כרגע, אני לא השחקן הראשי בהצגה, אני כרגע בקהל .
המוח שלי סגור לפרשנות, אני מקשיב, לא רק באמצעות חוש השמיעה, אני מקשיב בכל החושים.
כשאני אקשיב עם כל החושים אני הרבה פעמים אבין כמה דברים חשובים
לפעמים, מי שנמצא מולי רוצה רק להשמיע,
במיוחד בימי הקורונה, הם לא בשגרה שלהם, הם מנותקים מהחברים, נמצאים באי וודאות, מוטרדים וכו'
לא חייבים לקפוץ לפתרונות/ שיפוט.
תזכרו אתם לא על הבמה,
הדעה שלכם כרגע לא רלוונטית,
אלא אם כן בקשו ממכם להביע אותה.


אז איך, בכל זאת, מקשיבים?


אני יודעת , זה קשה לא לענות , תתרגלו את זה (זה קצת קשור לאגו)
תחליפו את סימני הקריאה בפרשנות שלכם לסימני שאלה
תתפנו מכל דבר אחר (עכשיו יש קצת יותר זמן) ותהיו מול הבמה מרוכזים בשחקו הראשי
תגייסו את החמלה ( לא רחמים – חמלה)
שפת הגוף שלכם, מנח הגוף, גובה העיניים קריטי בהקשבה
צניעות, לא בטוח שרק אתם יודעים ומבינים הכול
אל תרגישו מותקפים – גם כשהילד כועס , מתרגז, מתלונן – תזכרו תמיד שאתם תמיד תעדיפו שהוא יפרוק את שעל ליבו אצלכם ולא אצל אף אחד אחר.


תזכרו שהוא לא נגדכם – הוא בעד עצמו 


ותשאלו את עצמכם מה מניע אותו ולא למה הוא עושה לי את זה?
ולסיום לגבי הדממה הזו שמגיעה אחרי שהתפרצנו, בדממה הזו יש בסוף המון בדידות , בדידות של 2 הצדדים, הכנעה של אחד מהצדדים ובעיקר LOSE LOSE – אין מנצחים בשום סמכות של כוח.👎
תנשמו , הם פונים אלינו ואנחנו צריכים להיום שם עבורם בלי אגו ועם אוזניים פתוחות ולב רחב❤
תזכרו - הכל יהיה בסדר

הקשבה נקייה עם כל החושים - לב ואוזן

צריכים מידע נוסף ? יכולים לכתוב לי פה   וגם פה